מעבר לתרופות: הדרכים הטבעיות להיפטר מכאבים

רופאים וחולים רבים נוטים לראות בכאב תופעת לוואי קשה ותו לא, למרות שהרפואה כבר מזמן הכירה בכך שכאב, וכאב כרוני בעיקר, הוא מחלה שחייבים לטפל בה • השיטה הנפוצה, והלא מומלצת, היא להסתפק במשככי כאבים, אבל מומחים לכאב מעדיפים גישה רב תחומית: שילוב של תרופות, טכניקות הרפיה, פעילות גופנית וטיפול נפשי

כאב כרוני הוא כמו גנב. הוא חודר לגופנו ושודד אותנו מבלי שנשים לב. באצבעות קלילות הוא יכול לקחת מאיתנו את הפרנסה, את הנישואים, את החברים, את הבילוי האהוב עלינו ופיסות גדולות מהאישיות שלנו. אם לא מטפלים בו, הוא יגזול מאיתנו לילות כימים עד שעולמנו יתכווץ לכדי תא אחד של סבל. עולמה של פני ריקהוף מאריזונה התחיל להתכווץ באופן פתאומי בשנת 1990, אחרי שארון תיוק גבוה וכבד נפל על גבה. התאונה המצערת גרמה נזק לחוט השדרה שלה והותירה אותה עם כאבים עזים בגב התחתון שלא נותנים לה מנוח. "אם אני יושבת זמן ממושך, אני סובלת מכאבים נוראיים", היא אומרת. פני, בשנות ה-50 שלה, היתה בעבר שחקנית טניס להוטה, טייסת חובבת ואהבה לטייל בעולם. הכאב לא רק קירקע אותה, אלא הפך אותה כמעט לאסירה בביתה שלה, ללא יכולת לנהוג למרחקים ארוכים או לנוע ממקום למקום בלי לקחת עימה את הכריות המיוחדות שלה.

 

ריקהוף הגיעה לבסוף למסקנה שרופאים לא יכולים לרפא אותה והתחילה לעסוק בטאי צ'י. היא למדה כיצד לנשום עמוק בעזרת שרירי הבטן, והמיומנות הזו

מאפשרת לה להפחית את מינון המורפיום. אבל ריקהוף היא הראשונה להודות שהיא לא יכולה לעבור את היום מבלי ליטול את התרופות שלה. התרופה הכל יכולה הביתית שלה היתה ויוקס. היא עזרה לה להתגבר על כל כאב שהוא, בכל זמן שהוא. בספטמבר שעבר, כשנודע לה שמורידים את התרופה מהמדפים בגלל תופעות הלוואי שלה – בעיות לב – ריקהוף התחילה לדאוג. "פחדתי מאוד שכשייגמרו לי המרשמים, כל הגוף יכאב לי".

 

רבים בעולם סובלים כמוה. בארה"ב ובמערב אירופה כמעט אחד מכל שישה אנשים סובל מכאב כרוני או מכאב חוזר. עבור רבים, בעיקר מיליוני האנשים שסובלים ממחלות דלקתיות כמו ארתריטיס או מכאבי גב כרוניים, הסרת הוויוקס מהמדפים, והחששות הכבדים שהועלו לגבי בטיחות השימוש בכל משפחת התרופות המעכבות COX-2 (ראו מסגרת), מייצגים עיכוב נוסף בחיפוש הארוך והמתסכל אחרי הקלה. ריקהוף התפתתה מאוד להשתמש במצבור של הוויוקס שהיה ברשותה. "נטלתי את התרופה במשך חמש שנים ללא כל בעיה", היא אומרת. אבל לבסוף היא החליטה שלא כדאי להסתכן והחזירה את התרופות לבית המרקחת. "ואז התחלתי לסבול". היום ריקהוף נוטלת Mobic, היא עוסקת בטאי צ'י ובנשימות בטן וצועדת 3 ק"מ מדי יום. היא מקווה שבעתיד היא לא תזדקק יותר לתרופות כלל.

 

מחפשים תרופת פלא

 

אחרי שלושה ימים של דיונים ארוכים המליץ בחודש שעבר הפאנל המייעץ של ה- FDA להשאיר את התרופות בקסטרה וסלברקס ממשפחת מעכבי COX-2 על המדפים, אבל עם מגבלות מסוימות. הפאנל גם אישר ברוב מצומצם את החזרתה של הוויוקס לשוק, ומרק, יצרנית התרופה, שוקלת את זה.

 

האם אלה חדשות טובות? "למשככי כאבים אחרים יש אותן תופעות לוואי", אומר מייקל או - ברל, מטפל בכאב מגרמניה. "תרופות מעכבות COX-2 הן חלופה טיפולית חשובה, ואנחנו זקוקים לה". זאת מכיוון שמחקרים העלו שכמחצית מהחולים שסובלים מכאב כרוני או מכאב חוזר לא מוצאים פתרון נאות אחר. למעשה, כאב כרוני הוא הגורם העיקרי לאובדן של מיליוני ימי עבודה ולהפסדים של מיליארדים בעולם כולו.

 

רופאים שמתמחים בכאב טוענים שזה לא צריך להיות כך. לשיטתם, הסיבה העיקרית שחולים רבים סובלים כל כך היא הנטייה של הרופאים והחולים כאחד להתייחס לכאב כאל תופעת לוואי מציקה – ולא מה שהוא באמת: מצב בריאותי חמור שעומד בזכות עצמו. "רופאים מתקשים להתמודד עם חולים שאותם הם לא יכולים לרפא", אומר ד"ר טים ג'ונסון, מנהל המרכז לכאב מנצ'סטר וסלפורד בבריטניה. "הכאב הכרוני מציב בפניהם אתגר אמיתי".

 

הסיבה הגדולה הנוספת לכך שלא נמצא פתרון מתאים להקלת הכאבים היא שרובנו מחפשים אותו בבקבוק התרופות. הצעד הזה הוא לא נכון מלכתחילה, אומרים

רופאים במרכזי הכאב הגדולים ביותר. רופאים צריכים ללמד אותנו שצריך לתקוף את הכאב הכרוני מכמה חזיתות. תרופות הן אכן חשובות, אבל הן רק סוג נשק אחד. "מחקרים הראו שחולים שנוקטים גישה רב תחומית מתפקדים טוב יותר מחולים שנוטלים תרופות בלבד", אומרת ד"ר פמלה פלמר, מנהלת רפואית של המרכז לכאב באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. "יש להתייחס לחרדה, לדיכאון ולחוסר התקווה שמתלווים לכאבים הכרוניים – כמו שמתייחסים לחוסר תנועתיות, לרגישות יתר למגע ולמצבים אחרים שעלולים לפגום באיכות החיים. נטילת תרופה נוגדת דלקת לא ממגרת את כל הבעיות האלה.

 

"אף אחד לא מצפה מתרופה כימותרפית או מתרופה לכבד שתהיה מושלמת עבור כולם, אבל בגלל שכאב הוא דבר מאוד נפוץ, כולנו מחפשים אחרי תרופת הפלא שתיטיב עם כולם כל הזמן. זוהי מעמסה לא מציאותית להטיל על תרופה".

 

מה גורם לכאב כרוני

 

לפני שמטפלים בכאב בצורה הנאותה ביותר, יש להבין את מהות הכאב ולמה הוא מופיע. הכאב משחק תפקיד חשוב מאוד בחיינו. רופאים משווים אותו למערכת האזעקה של הגוף. כשיש פגיעה בעור, בסחוס, בשרירים או ברקמות אחרות בגוף, העצבים ההיקפיים באזור שולחים אותות לחוט השדרה ולמוח. התוצאה המיידית היא להסיט את היד מהתנור, להסיר את המשקל מהעצם השבורה, להתיישב.

 

אבל בכאב כרוני האזעקה ממשיכה לפעול לשווא זמן רב אחרי שהסכנה הפיזית חולפת. איפשהו בדרך – אולי במקום קרוב לאזור הפגיעה המקורית, אולי בחוט השדרה או במוח – מערכת האזעקה התקלקלה. מה שחוקרים הצליחו לפענח רק לאחרונה הוא שחשיפה ממושכת לאזעקה הצווחנית הזו גורמת לנזק משלה. "כאב גורם לחיווט מחודש של מערכת העצבים", אומר ד"ר שון מקיי, מנהל המחקר במרכז לניהול כאב של אוניברסיטת סטנפורד. "כל פעם שאנחנו חשים בכאב מתרחשים שינויים שנוטים להעצים את חוויית הכאב שלנו". לכן זו טעות להתעלם מכאב עז או לטפל בו באופן חלקי.

 

במרפאות הכאב המובילות בוחרים רופאים את תוכנית הטיפול המתאימה ביותר לכל חולה מבין שלל צורות הטיפול. ארבעת האלמנטים העיקריים של תוכניות מהסוג הזה הם: תרופות; טיפול בזריקות (בולמי עצבים כמו אפידורל); טיפול פיזי

ופעילות גופנית; וטיפול התנהגותי שכולל טכניקות של הרפיה, ביופידבק ופסיכותרפיה. במקרים מסוימים ניתן לשקול גם ניתוח – כמו בהשתלת מתקן לגירוי העצבים בחוט השדרה. "אם תשאל את רוב הרופאים כיצד הם מטפלים בחולים, הם יאמרו 'אני משתמש בתרופה הזו או ההיא'. אבל יש דרכים רבות לטפל בכאבים כרוניים, שלא כוללות תרופות", אומר ד"ר אלן גורדון, מנהל המרכז לניהול כאב על שם ווסר בטורונטו. "יש להתייחס לאדם במלואו. גישה רב תחומית היא התשובה היחידה". חולה שלומד להפחית כאב בעזרת תרגילי נשימה או ביופידבק יכול לשלוט בכאב שלו עם מינון קטן יותר של תרופות, וכך להפחית את הסיכונים של תופעות הלוואי שנלוות לכל משכך כאבים שהוא.

 

מומחה לנשימת בטן

 

ביל היילנד (83), חשמלאי בפנסיה מקליפורניה, נאבק בשנתיים האחרונות בכאבים צורבים בכתף ובבית השחי, שנגרמו משלבקת חוגרת. תרופות עזרו רק באופן זמני עד שהוא הופנה לפסיכולוגית לכאב, אינגלה סימרנג, כדי ללמוד טכניקות שיעזרו לו לשלוט בכאב. סימרנג מלמדת תרגילי הרפיה, תרגילי נשימה, דמיון מודרך וטכניקות של הסחת הדעת. היילנד הפך מהר מאוד למומחה בנשימת בטן עמוקה. היכולות האלה עמדו במבחן בפעם הראשונה שלקה בכאבים עזים במהלך נהיגה בדרך מהירה. "ברגע שהרגשתי את הכאב, התחלתי לנשום רק דרך האף ושאפתי בפה פתוח מבלי להזיז את החזה במשך פעמיים-שלוש. הרגשתי הקלה כמעט מיד", הוא נזכר.

 

פסיכולוגים לכאב משחקים תפקיד חשוב כמעט בכל המרכזים לטיפול בכאב, למרות שחולים לעיתים ממאנים להתייעץ איתם. "חולים לא אוהבים שפסיכולוג מציע להם טיפול, מכיוון שלדעתם מה שהפסיכולוג אומר להם זה שיש להם מחלה נפשית ולא באמת מאמין שמדובר בבעיה פיזית", אומר ד"ר סקוט פישמן, מנהל המחלקה לרפואת כאב שבמרכז דייוויס באוניברסיטת קליפורניה. אבל המוח תמיד מעורב באופן פעיל בכאב, בעיקר במקרים כרוניים. "אנחנו יודעים שבהדמיה של המוח האזורים שנדלקים בזמן כאב כוללים את החלקים שקשורים ברגשות", אומר ד"ר פישמן. לכן ללמוד להקל פחד, חרדה ודיכאון שקשורים בכאב מביא למעשה להקלה, כנראה על ידי הפעלת הכימיקלים משככי הכאב שנמצאים בגוף עצמו.

 

זה אפילו נכון לגבי חולים שסובלים מכאבים קיצוניים. אדלברט פישר (65), לשעבר מנהל עבודה במפעל דפוס מגרמניה, עבר בשנת 1979 ניתוח כושל של פריצת דיסק וסבל מפגיעה בעצבים. בהתחלה איפשרו לו משככי הכאבים הסטנדרטיים

לעבוד, אבל בשנת 1995 הידרדר מצבו כל כך שהוא הזדקק למינונים גבוהים של מורפיום מדי יום. ניתוח נוסף עימעם את הכאב לתקופה מסוימת, אבל הכאב חזר – ובגדול. "בסולם של 1 עד 10, הכאבים שלי מוקמו ב-10", נזכר פישר, "לא יכולתי לסבול את זה. לא ראיתי טעם בחיי". ואז נתקל פישר בספר 'מה צריך לדעת על כאב' מאת תומס פלוטר, מייסד הליגה הגרמנית לכאב, ארגון שמלמד עזרה עצמית. פישר התחיל לתרגל כמה מהדברים שמצוינים בספר – תרגילי הרפיה, יוגה, תרגילי נשימה ופסיכותרפיה. בנוסף, הוא עבר ב-1997 השתלה של משאבת מורפיום. הודות לכל אלה היום פישר ממקם את הכאב שלו בדרגה 3 או 4 בסולם הכאב.

 

טכניקות הדמיה שעובדות על עקרונות של ביופידבק הן אופציה פסיכולוגית נוספת, שבה משתמשים במרכזים לכאב. לפסיכולוגים יש גם תפקיד חשוב בשכנוע חולים שסובלים מכאב להתחיל לנוע שוב. כשהחולה מתחיל לזוז – או יותר טוב, להתעמל – לא רק שהתפקוד משתקם ומצב הרוח משתפר, אלא גם נמנעת שרשרת של בעיות בריאותיות שנגרמות מכאב משתק.

 

להתאים את הטיפול לחולה

 

אפילו עם השיטות האלטרנטיביות הטובות ביותר, רוב החולים שסובלים מכאב כרוני זקוקים לתרופות. רופאים כלליים רבים נוטים להשתמש במשככי כאבים נפוצים, שטובים לכולם. מומחים לכאב, לעומת זאת, מנסים להתאים את התרופה לסוג הכאב, לפרופיל של החולה ואפילו לאופי שלו. "ההעדפה הפסיכולוגית שיש לחולה לשיטת הטיפול בכאב חשובה לפעמים יותר מכמות התרופות שהוא נוטל", אומרת ד"ר פלמר. היא מביאה לדוגמה קשישה שסובלת מארתריטיס בגב, שהעדיפה ליטול את התרופה לשיכוך כאבים ויקודין דרך הפה ולא במדבקה, שהיא הגירסה החזקה יותר.

 

"אצל חולים מסוימים, העובדה שהם יכולים לפתוח את בקבוק התרופות, להוציא כדור ולבלוע אותו נותנת להם תחושה מסוימת של שליטה על חייהם. אם מותקנת אצלך בגוף משאבה שמשחררת תרופה לחוט השדרה, או אם מודבקת לך מדבקה על העור, אתה מרגיש חוסר שליטה", היא אומרת.

 

על אף מקרים של התמכרות למשככי כאבים נרקוטיים, התרופות האלה משחקות תפקיד חשוב בכאב כרוני. הן יעילות באופן מיוחד אצל קשישים, שלא יכולים לסבול את תופעות הלוואי של התרופות האנטי דלקתיות. צעירים מפתחים עמידות לאופיום מהר יותר מהקשישים, אומרת ד"ר פלמר, ובסופו של דבר צורכים מינונים גבוהים יותר. אצל חולים מבוגרים יותר זו לא בעיה גדולה. "אני נוהגת לתת מינון נמוך של אופיום לקשישים מפני שהוא לא משפיע על הכבד או על הלב, ותופעת הלוואי החמורה ביותר שלו היא עצירות, שבה ניתן לטפל. מצד שני, תרופות ממשפחת ה-COX-2 בטוחות יותר לצעירים מאשר למבוגרים".

 

אם המרכזים הרב תחומיים לטיפול בכאב עוזרים כל כך בשיכוך הכאב, מדוע לא כל הרופאים הולכים בעקבותיהם? מכיוון שמגמות מקובלות ברפואה – החל מהכשרת רופאים ועד הדרך שבה חברות הביטוח מכסות או לא מכסות טיפולים אלטרנטיביים – פועלות נגד השיטה הזאת. "ברפואה עברנו מפילוסופיה בסיסית, שדוגלת בלרפא מה שניתן לרפא אבל תמיד יש לטפל בסבל, להתמקדות בריפוי בלבד", מתלונן ד"ר פישמן ממרכז דייוויס, שמכהן גם כנשיא האקדמיה האמריקאית לרפואת הכאב. הוא מתלונן על הדרך שבה חברות הביטוח מעדיפות שיטות טיפול תרופתיות מהירות על פני טיפולים פיזיים ופסיכולוגיים ממושכים.

 

"לעולם לא יהיו מספיק מומחים כדי לטפל בבעיה הזו", אומר ד"ר פישמן. "נצטרך להכשיר רופאי משפחה ורופאים שמעניקים טיפול ראשוני לטפל גם בכאב כחלק מהטיפול הבסיסי שניתן לחולים". אבל כדי שזה יקרה, יותר רופאים וחולים ייאלצו ללמוד את הלקח של הוויוקס וה - סלברקס ולסרב להסתפק בתרופות מרשם.

 

מרפאות כאב בישראל

 

בכאב הכרוני נאבקים הרופאים ב-4 סוגי טיפול שמקובלים בעולם ובארץ:

1. תרופתי.
2. פיזיקלי – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וכירופרקטיקה.
3. פסיכולוגי – ביופידבק, פסיכותרפיה, לימוד טכניקות הרפיה, קבוצות תמיכה להתמודדות עם כאב.
4. פולשני – חסימות יזומות של עצבים, שימוש בגלי רדיו, השתלת אלקטרודות או משאבות עם משככי כאב, אקופונקטורה ורפלקסולוגיה.

• רק במקצת בתי החולים בארץ ניתן יותר מסוג אחד של טיפול.
• רוצים להגיע לאתר של האיגוד הישראלי לכאב? לחצו כאן