הסבון בכה מאוד

אוולין ואינס שוב פתחו את הברז, ואילו אולגה, שהעיזה ולא מיררה, חזרה הביתה בשלום. סמדר שילוני מנגבת את הדמעות וקובעת: כשאת לא בוכה, את לא זוכה

ערב טוב גם לכם, צופים נבונים ואנינים. ליבשו נא את שמלות הערב, עינדו תכשיטים יקרים ונוצצים ובואו לסיבוב על הדלעת דל ארטה הכי אוורירית בעיר.

 

שוב מאותו דבר

 

שלא בטובתן הבנות הולכות ומתחפרות בטייפ-קאסט. על פי חוק הדוגמניות השלובות משתחלת אוולין אל התפקיד שהתפנה

עם ניפויה של עדי סטרוד. עכשיו אוולין היא הכלבה מהגיהנום שתדרוס את כולנו בשביל הפרס. בדרך לשם היא משתחצנת בלי כיסוי, מפלרטטת עם כל דבר שזז, דורכת על אינס ונעלבת כשטועים בה שהיא רוסיה. בחורה טוטאלית? לא מדויק. הכפית שמחזיקים העורכים עושה שתי סאלטות באוויר לפני שהיא מתקרבת לפה שלנו. מאכילים אותנו בחומרים שמעודדים אנטגוניזם כלפי אוולין, וחוסמים כל אפשרות ליחסים אחרים עם הבחורה. גם כשהיא בוכה, במה שהפך ללחם ולמרגרינה של הסדרה, אין שם דרמה או אמפתיה.

 

קהיי-דעת ככל שנהיה, אנחנו, הצופים הפותים של התוכנית, עדיין מגיע לנו קצת יותר משידורים חוזרים של אותן הדמויות שוב ושוב. הבנו שאוולין היא ביץ' דורסנית, הבנו שאינס היא הפעוטה החלשה והמתוקה, הבנו שמיתר מיוחדג'ת. הרווחנו ביושר התעגלות סמלית של הדמויות. קצת בשר. אנחנו נשבעים שזה לא יתבטא במשקל. לא יכול להיות שאין שום הסתעפות קלה בחיים של הבחורות האלה, צעירות ופעורות ככל שיהיו. אפילו למיקי בוגנים מתפצלת לפעמים שערה או שתיים.

 

דמעות של מלאכים

 

אינס עשתה זאת שוב. הנסיכה מול העדשה סיכמה אתמול במשפט אחד חשוף את הסיבה לשמה התכנסנו עד הלום. "לפני האיפור בחרתי בבת השכן", היא הרהרה בקול, "ואחרי האיפור הרגשתי יותר מבת השכן, אז בחרתי במתוחכמת". וזהו, ילדים, עולם היופי על רגל אחת. זאת הפרסומת שחיפשתם. אפשר לקפל את המצלמות, בואו נקרא לזה יום.

 

גם אינס לא ניצלת מסכין העריכה הגסה, אבל אינס כאן כדי שנחבק אותה ונגן עליה. להבדיל מבמקרה אוולין, ב"דוגמניות" עושים הכל כדי שנשמח לארח את ההרכב "אינס והדמעות" אצלנו בסלון. אם היא היתה יודעת את זה, אולי היא לא היתה מתאמצת כל כך לא לבכות.

 

אינס מגיעה לאודישן, אבל לא מצליחה להגיד את הטקסט. היא נשברת ובוכה, אלא שאז, ממש כמו באגדה חוליוודית, מפציעה קרן אור בצורת מה שנראה כמו תרגיל מוצלח בבית ספר למשחק (העורך: "תשיגו לי את הפסקול של 'סינמה פרדיסו' לקטע הזה, אני רוצה שאנשים יזכרו בילד הקטן עם החלום"). אינס הופכת פתאום לדמות עגולה, מורכבת, הטקסט שלה באמת מרגש. היא הולכת להיות כוכבת, יש לה כל מה שצריך והיא תכבוש את העולם. תחתיה צץ הסאבטקס שלה, סיגריה דולקת בזווית פיו כשהוא מפטיר "מותק, בואי נעזוב את זה. זה לא הולך לקרות". בינגו.

 

כשאת לא בוכה, למה את מתכוונת?

 

אולגה הלכה הביתה. בעצם, היא מעולם לא הגיעה, לא נשאבה למשחק. כשכולם ניצלו את שטרות המונופול שלהן כדי לקנות עוד מלון בחלום שארגנה ההפקה, היא טלטלה את הג'ינג'ים שלה וישבה על הגדר. אולגה היא בחורה פרקטית, צינית, לא כמו כל שאר הנקבות. היא זיהתה את הפוטנציאל העסקי הטמון בתת-משקל והיא כאן כדי לעשות מזה כסף. שלוש

תוכניות היא נאחזה בקש ה"אני לא רוצה להיות דוגמנית" כדי להישאר. הפעם לא מחלו השופטים על כבודם והעדיפו עליה את ויקטוריה, שנורא נורא נורא רוצה. אם אני לא טועה, אולגה היא היחידה שלא בכתה עד היום, והבכי הוא הרי חלק בלתי נפרד מהעסק. בכית? נשארת. אם את לא מתמסרת, זוזי ותני לאחרות לנסות.

 

בכלל, פלא שהן בוכות כל הזמן? תראו מה הבחורות האלה צריכות לסבול: צילומים עם מגבות, התחנפות ליורם המנכ"ל, ספקולציות פסיכולוגיות בשקל מהשופטים, ובשבוע הבא ממש ימזמזו אותן! ואינס תרקוד ביג אין ג'פאן! סואופ אופרה כהלכתה! ובגלל זה אנחנו צריכים את כל הדמעות האלה, הן כאן כדי לדלל את הסבון.

 

דבר הסבון. שאפו, הצליחו לדחוף לנו עוד קצת את עניין הסבון. חשבתם שזה מקרה שסבון הוא המוצר שמנסים למכור לכם פה? אחרי כל תוכנית אתם מרגישים כל כך מלוכלכים, שכל מה שאתם רוצים זה ללכת למקלחת ולקחת אתכם, נכון, סבון. ואותו סבון שינקה אתכם שוטף גם את הפה המטונף של הפרחחים בערוץ 10, שחשבו שהם יצליחו להחמיק פנימה מילה בלתי הולמת כמו אורגזמה.

 

הרגע בו הונחת הבליפ, עלה התאנה האלקטרוני באמצע האודישן של בלו, הותיר אחריו טעם מוזר. כמה שניות חלפו בעודנו תוהים - הם באמת שמו שם בליפ? מבין האחיות המרוקאיות של הת'ר לוקליר, אבירות הסלמי בקניון והגראז'ניקיות המחוספסות, הם בחרו להצניע דווקא את האורגזמה הנשית? האם הבדיחה היא עלינו, או שפארסת 35 הדקות לא עשתה לרשות השניה שירות רע מספיק, שהם מנסים להקים עליהם את גדוד הפמיניסטיות? שהרי נאמר, ואביונה לא תשמוט, ובטח לא מהאנשים שחולקים אתך את אותה מחאה. וגומר.

 

בשבוע הבא: הבנות מתפשטות, ויובלפו כל המילים שמתחילות באות *זין*. עד כאן, ynet, שמפו.

 

ובקטנה:

 

• יורם דבינסקי, כשאתה אומר על בן רש"י "יש שם יהלום מעבר לכל הפחם הזה", למה לעזאזל אתה מתכוון ב"הפחם הזה"?