רִקְדִי כְּאִלּוּ אַף אֶחָד לֹא
מִסְתַּכֵּל עָלַיִךְ,
הֲיִי פִּיקָסוֹ הַמֵּנִיף מִבַּד הַגּוּף
כְּתֵפַיִם וְיָדַיִם,
תְּנִי לְמִכְחוֹל הָאֵשׁ לְהַשְׁחִיר
גֶּחָלִים בָּעֵינַיִם,
וְזִכְרִי שֶׁמֵּרֶגַע לֵדָתֵךְ אֲנִי עוֹקֵר
מַרְצָפוֹת בּוֹעֲרוֹת מִתַּחַת לְכַפּוֹת רַגְלַיִךְ.
מחתרת הֶחלב
הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק
יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר
מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.
בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,
יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם
שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.
וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן
אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה
אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.
בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים
יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת
הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף
לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.
מוכָּה
הָאֲרָיוֹת לֹא שׁוֹאֲגִים בַּיַּעַר לְיַד בֵּיתָהּ,
וְהַכִּפּוֹת הָאֲדֻמּוֹת לֹא תָּלוּ סְרָטִים
צְהֻבִּים סְבִיב גִּזְעֵי הָעֵצִים.
רַק עֲנָפִים צוֹמְחִים שָׁם וְנוֹפְלִים,
וּכְשֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ שׁוֹלַחַת אוֹתָהּ, הִיא מַעֲדִיפָה
לֶאֻסֹף אֶת הַדַּקִּים, הַפָּחוֹת מַכְאִיבִים.
כְּמוֹ כִּבְשָׂה הִיא חוֹלֶמֶת שֶׁיַּעַקְרוּ כְּבָר אֶת
שִׁנֵּי הַטֶּרֶף מִפִּי הַזְּאֵבִים אוֹ לְפָחוֹת
שֶׁיִּשָּׂרֵף הַיַּעַר.
אֲבָל הִיא אוֹהֶבֶת אֶת אִמָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא
שׂוֹנֵאת אֶת הַמַּכָּה, וְהִיא חוֹזֶרֶת עִם
הָעֲנָפִים הֶעָבִים שֶׁתָּמִיד שׁוֹתְלִים הֲנָאָה
בַּיָּד הַמַּרְבִּיצָה. הִיא בַּת 10, אִמָּא שֶׁלָּהּ בַּת
זוֹנָה, וְלַסִּימָנִים הַמַּכְחִילִים בְּשֶׁקֶט לֹא חוֹגְגִים
אַף פַּעַם יוֹם הֻלֶּדֶת.
מתוך "מחתרת החלב" מאת רוני סומק, הוצאת זמורה ביתן.
"מחתרת החלב" הוא ספר שיריו התשיעי של רוני סומק. קדמו לו: "גולֶה", "סולו", "אספלט", "7 שורות על פלא הירקון", "ברדלס", "בלאדי מרי", "גן עדן לאורז" ו"המתופף של המהפכה". כמו כן פרסם ספר ילדים ("כפתור הצחוק" עם שירלי סומק).
רוני סומק זכה בפרסים רבים, ביניהם פרס אמנות-לעם על פעילות מצטיינת בתחום הספרות (1984), פרס היובל של אקו"ם ליוצר צעיר על הישג מיוחד (1986), פרס קוגל (1986 ו-1992), פרס ראש הממשלה (1989 ו-2000), פרס אפרת לשירה (1999) ופרס עמיחי לשירה עברית (2004).