אוכלים עלים ושותים פרחים

איריס ז'ורלט מספרת על המאכלים שנהוג לאכול בחגיגות פריחת הדובדבן ביפן, שכוללים עלים ופרחים, ממשיכה לדון בנושא מעמד האישה היפנית, ונותנת מתכון לא יפני

חגיגות הסאקורה (פריחת הדובדבן היפני) המתקרבות ובאה גורמת לי להרים טלפון לחברנו היפני מ'. מה עם איזה פיקניק האנאמי (לראות את הפריחה) ביום ראשון? מ' עונה בפסקנות: "אין על מה לדבר. על פי החזאים המקומיים ירד גשם שוטף כל הסופ"ש". אבל היום רק יום שלישי, אני פותחת בקרב מאסף, "אבל את יודעת שהתחזית שלנו מאוד מדוייקת", הוא עונה. אוקיי, אני נכנעת, אני אדבר עם א' (להלן רעייתו) לקראת הסופ"ש.

 

ביום שבת בערב אני מתקשרת אבל מ' עדיין פסימי: "צפוי גשם זלעפות. אין שום סיכוי לפיקניק". אוקיי, אני נכנעת, אז תבואו אלינו, ומכינה מייד תפריט ליום גשם וסערה: הבלגי יבשל לנו פונדו גבינה כמיטב המסורת האירופאית.

 

הזוג המדובר מגיע ביום ראשון לפני הצהריים אבלים וחפויי ראש: "השמש זורחת בחוץ במלוא הדרה", הם מבשרים לנו בחיוך ביישני. נראה שהחזאים

טעו. מ' מסביר שבמקרה כזה הם עשויים להתפטר ומנכ"ל השירות המטאורולוגי יופיע בהתנצלות פומבית בטלוויזיה וישתחווה במחוות סליחה אפיים ארצה כמיטב המסורת המקומית.

 

הבלגי מערבב במרץ בכלי המיוחד את גבינות הגרוייר והאמנטל, א' ואני חותכות את הבגטים בחדר השני תוך כדי שאנחנו משוחחות על הבית שהיא ובעלה עומדים לקנות. "מ' רוצה לגור בפרברים, כמוכם", א' מחייכת, "אבל אני דווקא רוצה לעבור למרכז העיר, ליד אוניברסיטת טוקיו, קרוב להורים שלי".

 

אז מה יהיה? אני שואלת בסקרנות נזכרת במריבות ההיסטוריות של הבלגי ושלי באותם נושאים. "זה מאוד פשוט", היא מחייכת, "בנושא הזה אני מחליטה, ונראה לי שבאמת נגור ליד הורי כי זה מאוד חשוב לי". שמעתי מכמה חברות שגם כאשר הבעל רוצה להחליף מקום עבודה אשתו חייבת לאשר את המקום החדש. אם החברה לא מספיק מפורסמת הרעיה לא תאשר את המינוי, זה נכון? אני שואלת אותה.

 

א' נאנחת. "נכון, הנושא הזה באמת באחריותי, ואני אקבל את ההחלטה הסופית לגבי קניית הבית, וגם הסיפור על אישור מקום העבודה נכון במרבית המקרים, כי לאישה חשוב מאוד שמקום העבודה של בעלה יהיה מוכר ומכובד ולא איזה מקום קיקיוני, וחשוב לה שהיא תוכל לספר לחברות שלה בגאווה על המשרד של בעלה ולא להתבייש במקום לא מכובד".

 

הפונדו מוכן, ומתקבל בתשואות רמות על ידי אורחינו המקומיים, כולל הצאצא הקטן שלהם שמפטיר 'אוישי' (טעים) ללא הרף. אחרי האוכל אנחנו יוצאים מייד לקומאזאווה כוהן - הפארק האולימפי של טוקיו (שהוקם בשנת 1964) שבו שדרת עצי דובדבן מכובדת. בכל רחבי הפארקים והמקדשים ביפן מוקמים דוכנים מיוחדים.

 

מאות יפנים יושבים על מחצלות כחולות למרגלות עצי הדובדבן שזה עתה התחילו לפרוח. "היום יש כבר 20 אחוז פריחה", יודע לספר מ'. אנחנו פוצחים בטיול לאורך השדרה הפורחת, הבלגי ומ' מקדימה עסוקים בדיון מרתק על שוק הנדל"ן בטוקיו,

א' ואני מאחור, מביטות על הפריחה המרהיבה ושותקות קצת, כל אחת עם מחשבותיה. אני חושבת בפעם המי יודע כמה על הסתירות העצומות שניתן למצוא בחברה היפנית: טכנולוגיה עתידנית לעומת מנהגים מסורתיים - באותו מטבח ניתן לראות מסך פלזמה ענק דקיק וחדשני לצד מנחות אוכל יומיות המוגשות לקרוב משפחה אהוב שנפטר.

 

בכל מקום נתקלים בנימוסים מוקפדים לעומת אטימות מפתיעה (קידות והתשתחוויות אבל חוסר התחשבות בנכים ובקשישים ברכבת התחתית). היחסים בתוך המשפחה - חלוקת תפקידים מפתיעה, כאשר מצד אחד האישה בבית מפסיקה לעבוד ומגדלת את הילד או הילדים ומצד שני מקבלת החלטות חשובות ושולטת על התקציב.

 

ככל שאני חיה יותר במדינה המורכבת הזו אני מבינה יותר ויותר כמה קשה להבין אותה. .מה שבטוח הוא שנשים רבות ביפן של היום לא רוצות להתחתן ומחקר אחרון בנושא הראה ש 30 אחוז מהנשים בטוקיו רבתי אינן מעונינות להינשא. גם הילודה במגמת צמצום והיא עומדת כיום על ממוצע של 1.29 ילדים למשפחה מה שמדאיג מאוד את השלטונות היפניים.

 

א' מנערת אותי באחת מהרהורי הפילוסופיים, "איריס סאן את יודעת שאנחנו משתמשים בכל חלקיו של עץ הסאקורה? אנחנו מכינים תה מהפרחים היפים ועם העלים אנחנו מכינים וואגאשי (ממתקים יפנים מאורז ושעועית אדומה מסוג אזוקי) טעימים". כדי לחזק את דבריה היא שולפת מתיקה ממתקים. מדובר ביצירות אומנות של ממש. עלה ירוק שהוא בר מאכל לחלוטין (ממש כמו עלה גפן אצלנו) עוטף ממתק לבנבן או ורדרד והופך את הממתק לחגיגה לעיניים. הבעיה היא שהטעם בניגוד לצורה פחות מוצלח לפחות בעיני החיך המערבי.

 

ה'ממתקים' עשויים מאורז ומשעועית אדומה, מה שתמיד מזכיר לי חמין. במרבית המקרים מדובר על מוצ'י - אורז דביק במיוחד, שבתהליך הפקה יחודי הופך למעין עיסה דביקה ולעיסה. אבל כמו שאומרים "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ובשביל היפנים זהו מאכל תאווה יוקרתי ויקר, בשבילי פחות.

 

אני מתמקדת בסוגים נטולי המוצ'י שאיתם אני ביחסים קורקטיים ומתנצלת בפני א' שבשבילי מוצ'י זה דאמה (לא אוכלת אותו)

א' מסבירה לי שחלק מהממתקים עטופים בעלי עץ האלון , וחלקם בעלי סאקורה

 

"כשנחזור הביתה", היא מבטיחה לי "אכין לך תה מפרחי סאקורה, הוא אומנם מלוח, כדי לשמר את יופים של העלים אבל יופיו מרהיב". אין בעיה, אני מחייכת אליה, העיקר שלא אצטרך לאכול מוצ'י.

 

עלי עצים במטבח היפני

מוצ'י (ממתק מאורז מוצ'י דביק) עטוף בעלים ידוע בהיסטוריה הקולינרית של יפן כבר מתקופות קדומות בהן עטפו ממתקים בעלי קמיליה. ישנם אזכורים לממתקים אלו בספרות כבר מתקופת (Heian 794-1185).

 

את עלי הדובדבן קוטפים בסוף האביב, שומרים אותם במלח עד השנה שלאחריה, ואז מוציאים אותם כשירים לשימוש כאשר הסאקורה פורחת. במהלך חודש פברואר ועד 3 במרץ שהוא חג לאומי שנקרא "חג הבנות", אוכלים את הממתקים הכוללים את עלי הסאקורה עם האומוצ'י (או קידומת של נימוס) של הסאקורה שהוא כמובן ורוד.

 

לממתקים אלו קוראים סאקורה מוצ'י. מעבר לכך ישנם מקומות ביפן שבהם משתמשים בעלי הסאקורה לטובת הכנת אוניגירי (משולש אורז ממולא כל טוב) וסושי .ולפעמים בבישול דגים ודקורציה של דגים.

 

כל זה כמובן רק כאשר הסאקורה פורחת. מאחר והמטבח היפני השואב את ערכיו מדת השינטו מקפיד על בישול בהתאם לעונות השנה ולכן הוואגאשי-הממתקים המלווים את טקס התה המפורסם חייבים לשקף בחומרי הגלם ובצורה את עונת השנה הנוכחית.

 

עיצוב הממתקים עבור תקופת הסאקורה מגוון ומשקף את כל שלבי הפריחה מהניצן ועד הבשלות הסופית. העלים הנפוצים באגף הממתקים למעט עלי הסאקורה הם הקאשיוו'אה כלומר עלים של עץ אלון. את הקאשיוו'אה מוצ'י הממתק העטוף בעלה עץ האלון אוכלים במהלך חודש אפריל עד החמישי למאי הלא הוא חג הילדים (הבנים).

 

 

פונדו הגבינות של הבלגי

מתכון לעלים ופרחים לא תקבלו היום, מפאת בעית זמינות חומרי הגלם, ומפאת חוסר ההתאמה לחיך הישראלי, אבל הבלגי לעומת זאת התנדב לגלות לאומה את המתכון הסודי שלו לפונדו גבינה שהחברים היפנים שלנו כל כך אהבו.

 

החומרים (4-6 אנשים):

800 גרם גבינות (גרוייר ואמנטל שווה בשווה) חתוכות לחתיכות גדולות

2 כוסות ין לבן יבש

3 כפות קירש (שנאפס דובדבנים)

מלח, פלפל שחור טחון טרי

מעט אגוז מוסקט

1 שן שום קלופה, חצויה

3 בגטים טריים חתוכים לקוביות בגודל של 3X3 ס'מ

 

אופן ההכנה:

1. מורחים את פנים הסיר בשן השום החצויה . שמים בסיר את היין ומביאים לרתיחה.
2. כשהיין רותח, מכניסים פנימה את הגבינות. מערבבים עד שהגבינה נמסה לגמרי.מוסיפים את הקירש ומערבבים. ממליחים, מפלפלים ומוסיפים את אגוז המוסקט.
3. מעבירים לכלי פונדו ומניחים על להבת האש. טובלים חתיכות בגט טרי בגודל של 3X3 ס"מ, שותים יין לבן צונן ומבינים שבסך הכל, העולם הוא לא מקום רע כל כך.

 

איטאדאקימאס!