"הממצאים פשוט מחזירים אותנו מעמדותינו", אמר פרופ' ג'ון שרידן, ביולוג אוראלי מאוניברסיטת קולומבוס. עמיתו, פרופ' דיוויד פאדג'ט, אמר אף הוא בעניין הממצאים "זה פשוט מפתיע".
אמנם, יש לבצע מחקרים נוספים בנושא על-מנת לאשש את הממצאים, אולם אם הם נכונים, מציינים החוקרים, יתכן כי ניתן יהיה להמציא חיסון יעיל יותר כנגד מחלות שונות, כמו השפעת. עם-זאת, לעת עתה מנסים החוקרים עדיין להבין את משמעות ממצאיהם. "אנו עדיין לא יודעים כיצד עובד המנגנון ומנסים עדיין להבין מדוע הדבר קורה", אמר פרופ' שרידן.
ממצאי המחקר עולה, כי ככל הנראה שימוש בלחץ מסוג מסוים הגדיל את הזכרון התאי של חיסון השפעת הטבעי ובכך הגביר את יכולת התאים להתמודד וירוס שפעת אמיתי שבא לאחר מכן. במלים אחרות, כאשר הוירוס האמיתי הגיע, הצליחו העכברים לזהותו ולהלחם בו.
העכברים בהם השתמשו החוקרים עברו סדרה של 'הצקות בריוניות' על-ידי עכבר נוסף, הסובל מהפרעות התנהגותיות מסוימות. סדרת ההתעללות אותה עברו העכברים נמשכה מספר שעות במשך פרק זמן כולל של 6 ימים. לאחר פרק זמן זה הזריקו החוקרים לעכברים סוג של שפעת, המשפיע גם על בני אדם. קבוצה נוספת של עכברים, אשר לא עברה את סדרת ההתעללות, הודבקה אף היא בשפעת זו, כך יכלו החוקרים לערוך השוואה בין הקבוצות.
בתחילה סברו החוקרים כי הם מייצרים סוג של לחץ נפשי כרוני, הדומה ללחץ אותו חש מטפל אשר צריך להשגיח על מטופלו במשך 24 שעות ביממה כל יום. לחץ מסוג כזה הוכיח עצמו שוב ושוב כפוגע במערכת החיסונית של המטפל ופוגע בבריאותו.