המילה ביסטרו מהלכת קסם על המסעדנים העבריים. הם תקועים בלבנט המיוזע והמפויח ומפנטזים על סימטאות רומנטיות בפאריז הסגרירית. וכך צצות בעת האחרונה עוד ועוד מסעדות המשתוקקות להיות ביסטרו שכונתי. חלקן אף טומנות את מושא החלומות בשמן (למשל לה פטיט ביסטרו שהפציעה באבן גבירול בתל-אביב). אבל לא תמיד האתרים הללו עונים להגדרה של מילון ספיר לגסטרונומיה: "ביסטרו - כינוי למסעדה קטנה עממית בעלת אופי צרפתי", ורק מעוררים געגועים לדבר האמיתי.
לפחות חלק מהמסעדנים נקטו צעד נבון והתאימו את מטבח הביסטרו למרחב שלנו. למשל, דני פרין והשף אבינועם בן מוחה, שהחליטו לפתוח ביסטרו צרפתי ים-תיכוני. אחרי סקר שווקים הבינו השניים שנתיני נאות אפקה סובלים מחסך גסטרונומי, והקימו ביסטרו צנוע וחם במרכז מסחרי זערורי בשכונה המתכנה גבעת הפרחים, ואשר רחובותיה נקראים על שם ציירים נודעים.
מאחר שהתמקמו ברחוב מרסל ינקו, שנמנה עם מייסדי הדאדאיזם, הם קראו למסעדתם "דאדא". כזכור, הדאדאיזם היתה תנועה של סופרים, משוררים וציירים שנוסדה ב"קברט וולטר" בציריך ופעלה בשנים 1915-23. חבריה המפכנים הפציפיסטים חוללו שערוריות (הצגת אסלה במוזיאון) ומרדו בערכי התרבות והאסתטיקה המקובלים. הם בחרו להתהדר בכוונה בשם חף ממשמעות, כדי לבטא את עמדתם נגד זוועות המלחמה.
אנשי מסעדת "דאדא" ניסו כנראה להיות נאמנים למשנת התנועה ובתפריט ניתן למצוא מנות שמנסות לחרוג מהמקובל. הם מציעים שלוש עיסקיות (42 שקל, 49 שקל, 69 שקל). כדי להבין את מבנה התפריט צריך להיות בוגר הסורבון, לכן לא אלאה אתכם בפרטים. אומר רק שבשלושתן תקבלו לחמניות חמודות ומטבלים ראויים תוצרת בית, מנת פתיחה, מנה עיקרית ושתייה.
כדי לבדוק האם "דאדא'' אכן מצייתים לחוקי האסכולה, נטלתי את חן אלוני, חברי מלוס-אנג'לס שמתעניין באמנות ונהנה לנפץ חוקים ומוסכמות. חן מאפר, מפדר ומורט את כוכבות הוליווד והטלוויזיה האמריקנית (ממלרוז פלייס ועד הכי גאים שיש), והוא גרגרן לא קטן. כשהוא נכנס למסעדה באל-איי, מיד הבעלים, השפים והמלצרים מזדקפים ועושים לו כבוד.
ב''דאדא" לא מצאנו אמנים פרועים ופורצי דרך, אלא את תושבי השכונה המבוססת ואנשי פרסום, עסקים ותקשורת שקפצו מבועת רמת החייל, הרחוקה מרחק חמש דקות נסיעה. חן, המכור ליין לבן, הופתע לגלות שהבקבוקים במסעדה עומדים זקופים. הוא התרפק בנוסטלגיה על ילדותו בזכרון יעקב ולגם סוביניון בלאן של כרמל מזרחי מסדרת הברון. בעודו לוגם סיפר איך בחופשות עבד ביקב ובהפסקות, במקום שוקו, הגיר לתוך קרביו שמפניה.
מנות הפתיחה משותפות לכל העיסקיות: מרק הקרם בטטה וירקות שורש היה עשיר, מקורי ומעניין. חבל שהגיע צונן במקצת ותובל במוסקט יתר על המידה. חן חיבב סלט שהורכב מארטישוק ירושלמי, עלי בייבי, שורשים טריים, רוקפור ואגוזים. זה סלט כפרי, נורא ארץ-ישראלי, שמזכיר את נופי ילדותי, אמר, שוב בנוסטלגיה, הבעיה היחידה היא שרוטב החומץ ווינגרט ההדרים דומיננטי מדי. הסלט הכתום הורכב מכל מיני ירקות כתומים: מגזר ועד צ'יפס בטטה, והיה חביב ויצירתי.
פסחנו על המסלול הראשון, שכולל פסטה וקישים, והתמקדנו בשניים האחרים. בעיסקית של ה-49 שקל (מכריכים ועד סלט עוף) בדקנו את הדאדא בורגר. הוא אמנם היה מושקע והשתדל לחרוג משגרת ההמבורגרים (בשר עגל טוב, רוטב איולי, פלפל קלוי ובצל מקורמל), אבל העובדה שהגיע קצת יבשושי פגמה בהנאה.
בעיקרית של ה-69 שקל התרשמנו מנתח האנטריקוט הלבן, הנדיב והמובחר, שהוגש על אצבעות בטטה. הוא היה עסיסי ומרתק (גם בזכות רוטב הסילאן והג'ינג'ר). התאכזבנו מחזה המולארד בחמאת עגבניות וטרגון, שהיה לו פוטנציאל, אבל הוא היה מסטיקי, מתובל וחרוך מדי.
גם ל"דאדא" יש פוטנציאל: האווירה נעימה ולא מתיימרת, בעלי המקום שופעים כוונות טובות, המנות נדיבות ומנסות לא להיות סטנדרטיות, אבל כדי שהמקום יהיה נאמן למוסד הביסטרו וכן למקור ההשראה ההיסטורי שלו, השף חייב לכוונן את כפתור הטעמים-תבלון ולהקפיד על חום המנות ועל רמת צלייה נכונה.