אכזבה בטפאו

נועה רז רצתה לצאת לאכול כמה טאפאסים ולשתות איזה דרינק, לא משהו מסובך. טאפאו, נראה אופציה טובה לבילוי כזה, אלא שהמציאות הוכיחה אחרת

בסך הכל רצינו לאכול קצת טפאס בשלום. לא ארוחה של שלוש מנות, לא סינטה אדומה, לא סושי. כמה מנות קטנות ושונות של כל מיני טעמים שיתערבבו בבטן עם קצת אלכוהול טוב ויעשו נעים. בטעות נמהרת של רגע החלטנו לוותר על הבחירה הקבועה, "תהל", ולנסות את "טפאו". בביקורות באינטרנט היה כתוב שזה מקום טוב, טעים, עם אווירה - בדיוק מה שחיפשנו.

 

מסכת התלאות של אותו הערב התחילה עוד בבית, כשצלצלנו להזמין מקומות. שניים, במעשנים, תודה. "תגיעו, או שיהיה שולחן או שנושיב אתכן בבאר", אמרה לי המלצרית בטלפון. האמת? כבר אז היינו צריכות להגיד יפה תודה, לחתוך עגבניה ומלפפון, וללכת לישון. אבל נשים עקשניות אנחנו. "לא מתאים לי, רוצה שולחן", הבהרתי. "בסדר", היא הפטירה ואנחנו יצאנו לדרך.

 

כבר כשהדלת נפתחה התחילו לכרסם בנו ספקות. הרעש היה בלתי נסבל, עשן הסיגריות הכביד אפילו על המעשנת מבין שתינו, והמארחת הודיעה לנו שנכון שהזמנו מקום, אבל אין כרגע ושנחכה. חיכינו. רק כדי שיושיבו אותנו בשולחן צדדי, צמוד לקיר, בלי מקום לרגלים ובלי סיכוי לשמוע אחת את השנייה. כאמור, נשים עקשניות אנחנו, וללא פחד ומורא שמנו נפשנו בכפנו וקראנו למלצרית.

 

"תקשיבי, אני מצטערת, אבל אפשר אולי להזיז את הכסא לצד השני כדי שנוכל לפחות לדבר אחת עם השנייה?" שאלתי. "לא, זה מפריע", היתה התשובה הנחרצת. היא חשבה שצריך לקום וללכת. אני חשבתי שצריך לקום וללכת. אף אחת מאיתנו לא טרחה להגיד מילה. טעות מספר שתיים לערב זה.

 

מהתפריט החלטנו להזמין אספרגוס בגריל, חציל בגריל ברוטב טחינה ומנה מה"מיוחדים" של גבינות עזים. לא לפני ששאלנו את המלצרית אם המנה מגיעה עם לחם, וקיבלנו את התשובה "בטח, עם טוסטים". לשתייה הזמנו קנקן סנגריה, והתרווחנו בכיסאות, מעודדות מהמחשבה שהאוכל יחפה על הרעש הנורא והיחס הלא ממש חביב. טעות מספר שלוש.

 

חתיכות האספרגוס שהגיעו לשולחן היו טעימות. כל הארבע. החציל, שהגיע משום מה חמש דקות לאחר שאר המנות, היה סתמי לגמרי, וכמויות השום שבו היו שקולות לכמות המלח בים. המלח. הגבינות היו טובות, הייתי ממליצה על המשק, אבל המלצרית לא ידעה לציין את שמו. המבחר גם הוא היה לא רע, ומאוזן יחסית בין הגבינות הקשות לרכות למחצה והרכות לגמרי. הטוסטים, בהתאמה מושלמת לאספרגוס, הגיעו גם הם ארבעה במספר, כמות מגוחכת יחסית לכמות הגבינות.

 

"גולת הכותרת" של הערב היתה ללא ספק הסנגריה, מונח ספרדי למשקה יין אדום עם פירות ותבלינים, שאמור להיות מתוק עד חריף, תלוי בתבלינים. הקנקן שאנחנו קיבלנו, לעומת זאת, היה מלא בנוזל בצבע בורדו עם טעם חמצמץ מעט. בשלב הזה, אחרי פחות מחצי שעה ועם קנקן שתייה מלא, החלטנו לקום וללכת.

 

למלצרית, שבאה ושאלה "למה כל כך מהר", טרחנו להסביר: "היה מעט לחם, הרעש בלתי נסבל, לא נוח לנו לשבת כאן וחוץ מזה, הסנגרייה ממש לא טעימה". היא הסתכלה עלינו ואמרה שהיא תנסה לעשות משהו. האיש אליו ניגשה, ככל הנראה אחראי המשמרת, שילח אותה ממנו כלאחר יד. בחשבון שקיבלנו, במידה ותהיתם, הופיע מחירה המלא של השתייה הדלוחה.

 

ברגע האחרון הוספנו עוד שני שקלים לטיפ, ממלמלות לעצמנו שהמלצריות לא אשמות. רק חצי שעה לאחר מכן, שרועות על הספסל בסינמטק שממול, מנסות להתגבר על הצפצופים באוזניים והטעם הרע בפה, הגענו למסקנה אחת. בפעם הבאה, לא מחכים לפני שקמים, כי עדיף נקניקיה אחת בקינג ג'ורג' על ארבעה טוסטים בצלחת עץ.

 

• טאפאו, הארבעה 16, ת"א. טל' 03-6240484. ימים א'-ש' 19:00- עד לקוח אחרון.