אין כשל תמורה, יש כשל שירות

לאומי קארד סירבה לבקשת לקוחה לבטל תשלומים לחברת סטטוס מודל הידועה לשמצה. לאומי קארד: זה לא היה באפשרותנו

בפברואר 2004 נענתה מ' למודעה של חברת סטטוס מודלס שהציעה השתתפות בסרטים ובפרסומות, כשחקנית או כניצבת. בהגיעה למקום הפגישה הובטחו לה עבודה רבה ומשכורות גבוהות. כבר באותו יום היא עברה מבחן קבלה וצולמה ל"בוק", וכל העת הופעל עליה לחץ כבד למהר ולחתום הסכם עם החברה כדי שחלילה לא תחמיץ את שלל האפשרויות שיש להם עבורה.

 

כך הוחתמה מ' על הסכם, שבין השאר כלל קורס משחק בהנחיית חנן גולדבלט. סך כל ההתחייבות שנטלה על עצמה – 5,500 שקל. הסכום חולק לשם החיוב בין שני כרטיסי האשראי שברשותה – האחד של ישראכרט והאחר של חברת לאומי ויזה.

 

הזמן נקף, על קורס המשחק לא היו לה מילים טובות לומר, והעיקר – שום הצעת עבודה לא הגיעה מסטטוס מודלס. מ' פנתה פעמים רבות לסטטוס מודלס, אך ללא הועיל. ואז, בחודש נובמבר 2004, צפתה בתוכנית שומר מסך בהנחיית אמנון לוי בערוץ השני, שבמסגרתה הוצג תחקיר על מעללי סטטוס מודלס. מ' הבינה מייד כי כל מה שקרה לה אינו מקרי, וכי כל ההזמנה בשעתו על ידי סטטוס מודלס נועדה רק לגרום לה להוציא כסף בלא שתקבל אי-פעם עבודה באמצעות חברה זו.

 

היא לא השתהתה, ופנתה גם לשתי חברות האשראי, תיארה את העניין, וביקשה לעצור את החיובים העתידיים שטרם נוכו – כיוון שלא קיבלה תמורה לכספה. מכאן מתפצלת התמונה.

 

ישראכרט נהגה על פי האמור בחוק, עיכבה את התשלומים, פנתה לסטטוס מודלס לבירור העניין – ולמעשה מאז לא חודשו החיובים באמצעותה. בלאומי ויזה, לעומת זאת, היו עקביים בעמדתם, כי מ' קיבלה, כלשונם, "חלק בלתי מוגדר" בעסקה – ובכך כוונתם לאלבום התמונות והקורס – ולפיכך אינה יכולה ליהנות מהגנת אותו סעיף בחוק שבא למנוע המשך חיוב כאשר לא ניתנה כל תמורה לכספו של הצרכן. מאז המשיכה לחייב את מ'.

 

לכאורה, הצדק עם לאומי ויזה. החוק – עקב אחד הפגמים הקשים שבו - אכן אינו מחייב אותה להפסיק חיובים במצב שניתנה תמורה חלקית. אבל, המעניין הוא במה עוד נימקה לאומי ויזה את עמדתה. במכתב למועצה לצרכנות, שניסתה להתערב לטובתה של מ', כתבה לאומי ויזה: "אין בידי לאומי קארד לעצור את יתרת תשלומי העסקה כיוון שעל פי חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986 חברת האשראי רשאית לפעול בהליך שנקרא 'כשל תמורה' רק כאשר המוצר או השירות לא סופק כלל...". בואו נראה מה למעשה אמרה חברת האשראי.

 

"אין בידי לאומי קארד"? - לא בדיוק. חברה עסקית רשאית לקבל החלטות שמשמעותן הליכה לקראת לקוחותיהן, גם אם הדבר אינו נופל בגדר התנאים המדויקים להגנה עליהם הקבועים בחוק.

 

"חברת האשראי רשאית לפעול... רק כאשר..."? מי או מה אוסר על החברה לפעול כך? שום דבר בחוק אינו קובע שזו עבירה או מעשה פסול.

 

לעומת זאת, מ' סיפקה לחברת האשראי יותר מאשר קצה חוט להבין, כי קרוב לוודאי שנפלה קורבן למעשה הונאה. התחקיר בערוץ השני חשף שיטה, לא מקרים בודדים. שיחת טלפון אחת לארכיון של חברת טלעד היא כל מה שנחוץ על מנת להשיג העתק של הקלטת, ולגרום לכך שקצין הביטחון של החברה יתחיל להתעניין בסטטוס מודלס, לטובת מ' ולקוחות אחרים.

 

ולא זו בלבד, אלא שנכון לשלב הפנייה של מ' ללאומי ויזה כבר היו בארכיון ynet לבדו כבר 3 כתבות של איתן מור על תביעות שבהן חויבה סטטוס מודלס להחזיר כסף לתובעים שהוחתמו על חוזים דומים תוך הטעייתם. אחת מהן עסקה בהונאת עולה חדשה שהוחתמה על חוזה בעברית שאת תוכנו לא הבינה, והשתיים האחרות – בהבטחות הסרק לעבודה במשחק או בדוגמנות. הציטוטים מדברי השופטים לימדו על השיטה שנקטה סטטוס מודלס ועל החומרה שבה ראו את התנהלותה.

 

ואם לא די בכך, כבר בעת פנייתה של מ' ללאומי ויזה היא ציינה, כי במועצה לצרכנות יש כבר תלונות רבות נגד סטטוס מודלס. זו יכולה להיות סיבה טובה לפנות אל המועצה על מנת להבין במה מדובר ובאילו היקפים. פניית ynet למועצה לצרכנות העלתה, כי בתקופה שבין ינואר 2003 לנובמבר 2004 הגיעו למועצה 233 תלונות נגד סטטוס מודלס. במועצה מציינים, כי לרוב מהוות התלונות רק 3%-5% מסך כל התלונות כלפי בית עסק, כך שסביר להניח כי מדובר בהיקפים גדולים של נפגעים במקרה זה.

 

נתון זה כשלעצמו די היה בו כדי לגרום להידלקותן של יותר מנורת אזהרה אחת. אך לאומי ויזה בחרה בדרך אחרת, הנוחה ביותר מבחינתה, וממשיכה לחייב את מ' עד עצם היום הזה.

 

לאומי קארד: יכולתנו לסייע היתה מוגבלת

 

מלאומי קארד נמסר בתגובה, כי "בנסיבותיו של המקרה הנדון עולה כי במהלך פברואר 2004, התקשרה הלקוחה עם בית העסק בהסכם לשם לימודי משחק, הכנה לאודישנים והכנת תיק צילומים. הלקוחה השתתפה בקורס ואף הוכן עבורה תיק צילומים, אלא שהיו בפיה טענות אודות טיבו ואיכותו של השירות שניתן לה. טענותיה של הלקוחה אודות הצעות עבודה אותן היתה אמורה לקבל באמצעות בית העסק לא מצאו ביטויים בהסכם עליו חתמה עם בית העסק.

 

רק בחודש נובמבר 2004, בחלוף כעשרה חודשים ממועד ביצוע העסקה, פנתה הלקוחה לראשונה ללאומי קארד בעניין העסקה הנדונה וטענה לכשלון תמורה. בנסיבות אלו, כאשר אין מחלוקת כי בית העסק סיפק ללקוחה חלק בלתי מוגדר מתמורת העסקה, הרי שבהתאם להוראות חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986, לא היה באפשרותה של לאומי קארד להתערב ביחסים שבין הצדדים לעסקת היסוד ולהפסיק את חיובי הלקוחה בגין העסקה.

 

"לגבי הטענות כי לאומי קארד לא היתה חייבת, אך היתה רשאית לעצור את יתרת התשלומים של הלקוח בגלל המידע שלכאורה היה על בית העסק - כאן המקום להדגיש כי לאומי קארד לא סלקה את בית העסק, לא היה לה כל קשר ישיר עם בית העסק ולכן יכולתה לסייע ללקוחה בנסיבות העניין, היתה מוגבלת. יחד עם זאת, מתוך ראייה שירותית ורצון לסייע ללקוחה, פנתה לאומי קארד לחברת כרטיסי האשראי הסולקת את עסקותיו של בית העסק לצורך עריכת בירור וביטול העסקה במידה והדבר יתאפשר. לצערה של לאומי קארד, הליך הבירור לא צלח ובית העסק לא העביר לידה את סכום הכסף הדרוש לשם זיכוי הלקוחה בגין העסקה הנדונה.

 

"לאומי קארד לא העלימה עין מתלונות הלקוחות שהתקבלו כנגד בית עסק זה ועשתה כמיטב יכולתה על מנת לסייע ללקוחות אלה בהתאם להוראות הדין והנהלים העומדים לרשותה".

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות