מצוקה בארגוני הסיוע: קרן הצדיק על שם רבי אריה לווין, שמספקת מזון ל-700 משפחות שירדו מנכסיהן, נקלעה לקשיים אך במשרד הרווחה לא נחלצים לסייע. על פי הנהלים, חלה חובה למסור פרטים על הפונים לעמותה כדי שאפשר יהיה להכיר בה. אך בעלי עסקים שפשטו רגל, מנהלים ומורי בתי ספר שפוטרו בטרם עת וכן מפוטרי ההיי טק, שלהם הקרן אמורה לעזור, לא מסוגלים לעשות זאת - מבושה.
מרבית האנשים המגיעים לבתי תמחוי וארגוני צדקה נמנים על המעמד הסוציו אקונומי הנמוך. על אף הקושי, מתגברים מרביתם על הבושה כדי שלילדיהם יהיה מה לאכול. אך לא כך בקרב מי שירד מנכסיו. לדברי עורך הדין שמייצג את הקרן, יחיאל וינרוט, "בעיני נזקקים אלו, עדיף אפילו מר המוות על פני פנייה יזומה לעזרה, ועל פני חשיפת 'קלונם' בפני מכריהם. כלפי חוץ הם מנסים נואשות לשמור על מעמדם, ובלבם פנימה מקננים המרה, היגון, ובעיקר- הכלימה".
עמוס בן-נאה, מתנדב בקרן, סיפר: "איש עשיר כביכול, בעל וילה גדולה באחת משכונות היוקרה בירושלים, פנה אלינו לעזרה. הווילה, שעוקלה על ידי ההוצאה לפועל, עומדת ריקה לאחר שכל תכולתה עוקלה אף היא. פרט לכמה כיסאות, אין בה דבר. אנחנו מגיעים אליו כדי לתת לו אוכל. הנהג שמגיע אליו עם ארגז האוכל אמר לי, 'אני לא מאמין שאדם עם בית כזה גדול השקיע את הכספים שלו בזבל והוא במצב כזה".
להערכתו של בן- נאה, כ-600 משפחות נזקקות מקבלות סלי מזון מהקרן, ובחודש האחרון נוספו עוד 100 משפחות. לדבריו, "אלו אנשים שהסתבכו בגלל המצב הביטחוני או הכלכלי, כמו לדוגמא בעל מסעדה בירושלים שהגיע לפת לחם. מבחינה פסיכולוגית הם לא יכולים לפנות לארגוני החסד כי מדובר באנשי אקדמיה או אנשי עסקים ידועים ומצליחים. אי אפשר לבקש מבן אדם חשוב, מוכר, שנהג להסתובב בכל המסיבות הנחשבות שפתאום יבוא לבקש אוכל. הם מתביישים".
מספרי תעודות זהות אינם מספיקים
למרות השאיפה לשמור על חשאיותם של הפונים, הקרן לא יכולה לקבל הכרה ותמיכה מהמדינה ללא פרטים נוספים על הנזקקים. אנשי הקרן הציעו למשרד הרווחה למסור את מספר תעודות הזהות של הפונים, אך נענו בשלילה.
במכתב ששלח עו"ד ד"ר יחיאל וינרוט למשרד הרווחה, הוא הסביר את הבעייתיות: "על פי מבחני התמיכה שפרסמתם, נאמר כי 'המשרד ישתתף בתמיכה למוסד ציבור המחלק 200 סלי מזון בחודש לפחות, לנזקקים ולמעוטי יכולת שבידם אישור להיותם מטופלים בידי מחלקה לשירותים חברתיים ברשות מקומית, או שהכנסת המשפחה לגביהם אינה עולה על רמת ההכנסה 'סף העוני', כפי שהיא מחושבת במוסד לביטוח לאומי'".
בהמשך כתב וינרוט: "התנאים האמורים, ייתכן שהיו יפים לפני דורות מספר. בדורנו אנו, קביעת תנאים מסוג זה חוטאת בחוסר הבנה או רגישות לנפש הנזקק דהיום. כדי להבהיר את הדברים, יש להקדים מספר תובנות, שלרוב אנו נוטים להדחיק אותן מתודעתנו: המילה 'נזקק' מעוררת בנו אסוציאציה מיידית של קבצן המתחנן לעזרה לעין כל, ומחייך בהכרת תודה ובידיים רועדות למראה הפרוטות או הלחם שאנו מואילים בטובנו להקציב לו.
"אנו נוטים לשכוח את הסוג האחר של הנזקקים, שמצבם חמור לאין ערוך; אותם אנשים מכובדים, בעלי מעמד ונשואי פנים, שירדו באחת מנכסיהם ומעמדם, והתהפך עליהם עולמם בבחינת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא; אובדן מעמדם בעיני משפחתם וחבריהם, או מבטי מכריהם אשר נדמה בעיניהם כי הם לועגים להם - או גרוע מכך, מרחמים עליהם - אוכלים בקרבם כאש, ומטילים בהם מרה שחורה לא פחות מלהט הרעב", הוסיף.
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה: "טיעוניו של מר וינרוט עמדו לנגד עינינו כאשר החלטנו לפני כמה שנים לסייע לעמותות המחלקות סלי מזון לקראת חג הפסח. יחד עם זה, דרש מאיתנו משרד המשפטים ובראשו עו"ד אמנון דה-הרטוך לאזן בין הרצון להעניק ל'כל דכפין', ובין הסיוע מטעם מדינה מסודרת שחייב להינתן בצורה שיוויונית למי שנזקק באמת".
במכתב תשובה שקיבל ויינרוט נאמר: "לשיטתך, אף אם הרמאי ייהנה האביון לא יחסר – ולא היא. חשוב להבהיר כי ברגע שהרמאי ייהנה המשמעות הישירה היא שייגרע מצבו של האביון שכן חלוקת הכספים הינה מאותה פרוסה תקציבית".