ספרי הדרכה רוחנית אינם נכתבים בידי איש. הם נקטפים כמו פרחים מתוך הרוחות המנשבות של היקום עצמו. האדם רק מלקט אותם ועושה מהם סידור נאה ככל האפשר. לכן, עצתי היא: לעולם אל תכתבו ספרים רוחניים מטעמים אישיים, כמו האדרה עצמית, רצון בביטוי עצמי או רצון ללמד אחרים מתוך הידע שצברתם. ספרי הדרכה רוחנית טובים הם רק כאשר כותביהם מודרכים בידי הרוח. אתם רק מעבירים אותם אל העולם, כמי שמצא במקרה אוצר בלום והוא מבקש לחלוק עם הכל את השפע הזה.
המצב הטבעי ביותר עבור ספר הדרכה רוחנית טוב הוא להישאר לא חתום. במידה רבה הכותב איננו, מפני שמלכתחילה לא היה מדובר בכותב אלא יותר במקשיב. כך שלעולם אל תתכננו או תבקשו לכתוב ספר כזה. פשוט היו בהקשבה עצומה, כבירה, אינסופית, לכל הסובב אתכם: לאנשים, לכוכבים, לשמש, לציפורים ולמחשבות החולפות. חייבת להיות דממה, ריקות, כדי לשמוע את היקום עצמו מחבר את הספר.
כאשר ההקשבה שלכם מלאה, עשוי מוחכם להתמלא בחוכמה בראשיתית ולבכם בחמלה ובדאגה לעולם ולכל הקיים בתוכו. ספר הדרכה רוחנית טוב אינו נכתב אלא כדי לשרת את טובת הכלל, כדי להביא טוב אמיתי אל העולם הכואב הזה. ספר כזה חייב להיות מתנה המוגשת לקוראים בענווה ובשפלות רוח. לא אתם כתבתם, ולא אתם תקצרו את הפירות. אתם רק מניחים אותו על אם הדרך, זמין בדיוק במידה הנכונה, וממשיכים הלאה בלי להביט לאחור. ספר הדרכה רוחנית טוב הוא הזמנה צנועה למסע שאתם הולכים בו יד ביד, מתוך אחדות ואהבה, עם הקוראים. אינכם מוליכים אותם, אלא באמת ובתמים מבקשים לצלוח, יחד איתם, את מסע החיים. יחד תגלו את כל מה שהתעורר בכם כשהקשבתם בפעם הראשונה ההיא, והיקום נתן לכם ספר.
יוסי שריד: טיפ לכותבי ביוגרפיות.
אהרון שבתאי: טיפ למשורר מתחיל.
יהודית הנדל: טיפ ליוצר מתחיל.