לטס פייס איט, אינס לא קורצה מחומר של כוכבניות זוהר או דוגמנות. ספק גדול אם היתה מגיעה לגמר בלי רחמיהם המופלגים של השופטים. זאת היתה מלכתחילה ריצה נגד הרוח. אינס, עטוית שמיכות, כמו זקנה אוקראינית בשירות מילואים בחרמון, רק הלכה והתרחקה מחבורת הבנות. זה נס, נס חג הפסח, שהיא בכלל הגיעה עד פה.
אינס היא אנטי כוכבת. היא נמוכה, חלשה, יש לה שיק של פרחה ושיניים צהובות. העברית שלה מקולקלת וקורסת לעתים קרובות. ברוב המשימות שדרשו מעט יותר מצילום נטו בשפתיים פעורות, צילומים שדרשו דמיון או יכולת משחק, היא נכשלה לחלוטין. היא הגיעה לתחרות כולה רוח קרב וכבר בתוכנית הראשונה הכריזה שהיא תיכנס במי שצריך כדי לנצח, אבל זה לקח בדיוק פרק אחד עד שהדמעות שלה כיבו את אש הקרב. אינס לא קורצה מחומר של דוגמניות, היא לא קורצה מהחומר שנאבק על דרכו לגמר, היא היתה האחות הקטנה של כולן, שזקוקה לשמרטפות הדוקה ולמישהו שתפקידו לנגב לה את הדמעות. אבל בכל זאת היה בה משהו.
אינס מקסימה שלא באשמתה. יש משהו נוגע ללב בחוסר המודעות שלה, בשקיפות הטוטאלית. היא לא ניסתה לקנות אותנו בכלום, היא האמינה בתמימות כובשת שמה שיש בה זה די והותר. רז מאירמן? מי אתה בכלל? אל תגע בי, לך מפה. אנחל בונני? עם כל הכבוד, מה שחשוב פה זאת אני. נחכה לתמונות מדהימות שלי כרגיל. קארין מגריזו? את עוד תרדפי אחרי לראיון בדרך לאוסקר, לא פחות. כאילו התודעה שלה נמצאת במכונת הרנטגן בשדה התעופה, אינס העניקה לנו את הדבר האמיתי. לא מעודן, לא מצונזר, לא מסונן. היא פשוט לא מתוחכמת מספיק ולמרבה הפלא, אין דבר מרענן מזה.
היא לא שמעה על בושה, היא מרוכזת בעצמה וכשהיא לא מרוצה היא לא מסתירה את זה. בפעם הראשונה זה היתה אטיטיוד. לאט לאט הפנמנו, שזאת פשוט אינס. כשהתספורת שלה מכוערת היא לא מהססת לנזוף בגלית גוטמן. כשהיא מקבלת חברה טובה במקום חבר, הפרצוף שלה נותר מכורכם מעלבון. כשהיא לא יודעת מה זה אותנטי, היא שואלת. כשאוולין לצידה וגוטמן תוהה אם היא לא מאוכזבת אחרי שחשבה שמדובר בחברה, היא עונה בלי להתבלבל "מה זה חברה במקום הזה". כשויק ואוולין כמעט נותנות במעגל שידור חוזר של המכות, היא מתלוננת שהן "עושות לה כאב ראש".
פלסטלינת ריאליטי
עושה רושם שהיא בכלל לא יודעת שהיא בטלוויזיה. בחורה עם קצת יותר מודעות עצמית לעולם לא היתה מעיזה להנפיק משפט מביך כמו "מה זה אותנטי?" אל מול עשרה אחוזים מהאומה שמצטופפים מאחורי הפינה בציפייה לנפילה הבאה. דוגמנית בפוטנציה עם שאיפות המראה לעולם לא היתה מעידה על עצמה שהיא "וונאבי". אבל אינס היא פלסטלינת ריאליטי גמישה וצבעונית, חומר ביד היוצרים. יש לה את התכונה הכי קריטית לסדרת מציאות: היא לא מודעת לעצמה או למצלמה. היא לא תטרח לעשות מניפולציות. מכיוון שהיא אוהבת את כל כולה, היא לא טורחת להסתיר כלום. היא מגיעה מהבית עם בורג רופף, רפיפות שלפעמים נדרשות מאות שעות וילה כדי להגיע אליה. אינס בצרפתית זה "נהר זורם", ואינס זורמת כמו שכונת התקווה ביום מבול.
והיא רוצה, היא באמת רוצה. כל סנטימטר במטר שישים הזה משתוקק לגעת בתהילה, גם אם התהילה היא תצוגת אופנה בקניון בפרדס כ"ץ, כשנשים מקשישות במטפחות-צנע וגברים בגיל העמידה שאף פעם לא שמעו על פראדה נועצים בה עיניים עמומות. אז היא עושה הכל. היא נשבעת להפסיק לבכות, היא קמה בבוקר לפני כולם כדי להגמיש מפרקים לקראת האימון. אבל הפנים שלה מתבשלות בשמש, הגרון שלה כואב, היא לא ישנה בלילה והיא עייפה. והעייפות הזאת משאירה אותה מאחור, ואותנו עם ההכרה העגומה שאינס היא אולי בנאדם מרתק אנתרופולוגית, אבל למרבה הפלא דוגמניות ומושאי מחקר לאנתרופולוגים לא אוכלים מאותו מסטינג דיאטתי. אינס, אהבנו אותך, נתגעגע אליך, אנחנו בטוחים שאת הרבה יותר גבוהה ממה שאת נראית בטלוויזיה.
הערות לסדר:
*יש גבול לחירות האמנותית שההפקה מרשה לעצמה. לשים ברקע את המנגינה של "סיקס פיט אנדר" זה כבר חילול הקודש. משוגעים, רדו מהעץ.
*לאן נעלמו כל הקטעים של הבנות בחדרים, השיחות, המריבות? אם יש לכם תיעוד שלהן 24 שעות ביממה, איך כל הדברים האלה לא מצולמים? למה אנחנו צריכים לשמוע על המריבה של ויקטוריה ואוולין מיד שניה? האם זוהי תוכנית ריאליטי או פופוליטיקה? אפילו "בשידור חוקר" כבר נותנים יותר.