להיט בריאות חדש-ישן: מיץ מעשב חיטה

זה לא טרנד חדש, ואפילו ניתן לו מקום של כבוד באחד הפרקים של 'סקס והעיר הגדולה' • כולם יודעים שחשוב לצרוך ירקות ופירות, אבל אם היו אומרים לכם שצריכת 1 ק"ג עשב חיטה היא שוות ערך לאכילת 35 ק"ג פירות וירקות – לא הייתם מנסים?

דנה איידלר פורסם: 18.04.05, 15:12

מיץ עשב חיטה נמצא בשימוש תרפויטי (טיפולי) כבר יותר מ-30 שנה. את עשב החיטה, שגדל בשיטת גידול אורגנית, אפשר להשיג היום בחלק מבתי הטבע. לרוב הוא מגיע פעם בשבוע, והלקוחות מזמינים מראש שקיות ומחכים לשעה שניתן יהיה לאסוף אותן מהחנות. אז מה זה הנוזל הירוק הזה, שעושה כל כך טוב?

 

המשפחה

 

החיטה שייכת למשפחת הדגניים והיא מורכבת משלושה חלקים עיקריים:

  1. נבט – החלק הקטן ביותר. מכיל שפע חלבונים ָויטמינים מקבוצה B.
  2. אנדוספרם – עיקר הגרעין. מכיל כמות גדולה של עמילן, שמשמש לאספקת מזון לצמח הצעיר בזמן הנביטה. עם זאת, האנדוספרם דל במינרלים, בוויטמינים ובתאית.
  3. סובין – מכיל חלבונים, מינרלים, ויטמינים ותאית.

 

בשוק נמצאים מוצרים רבים שעשויים מחיטה, כגון סובין, חיטה נבוטה, לחם, חיטה תפוחה, בורגול, נבט חיטה, שמן נבט חיטה, קוואס (משקה רוסי עממי) וכמובן עשב חיטה.

 

עשב החיטה נוצר מהנבטה של זרעי חיטה וצמיחתם לגובה 10-15 ס"מ. מקפידים על הגובה המירבי הזה, כי מעבר לכך הצמח עושה שימוש ברכיבים התזונתיים לצורך גדילתו, ולנו נשאר פחות מאותם רכיבים.

 

יש לציין שפרט לניסוי קליני אחד שנעשה בישראל (ראו בהמשך), עשב החיטה לא נבדק באופן מחקרי ומדעי. כל הסגולות שמייחסים לו מקורן בתצפיות שנעשו במשך השנים. אבל אין ויכוח באשר לשפע הערכים התזונתיים של עשב החיטה.

 

אז מה הוא מכיל?

 

המרכיב העיקרי בעשב החיטה הוא כלורופיל, שמקנה לו את צבעו הירוק. מולקולת הכלורופיל דומה במבנה הכימי שלה למולקולת ההמוגלובין, נשאית

החמצן בגופנו. ההבדל היחיד הוא במולקולת המגנזיום שמצויה בכלורופיל, במקום מולקולת הברזל שנמצאת במולקולת ההמוגלובין. הדמיון הזה מאפשר יכולת בנייה מהירה יותר של מולקולת המוגלובין ממולקולת כלורופיל בגוף.

 

בנוסף, עשב החיטה מכיל שפע ויטמינים, מינרלים, סיבים, נוגדי חמצון (פלבנואידים, קרט - נואידים ועוד) ואת כל חומצות האמינו שחיוניות לגוף (אבני הבניין ליצירת חלבון).

 

הטענה היא שצריכת 1 ק"ג עשב חיטה היא שוות ערך לאכילת 35 ק"ג פירות וירקות.

 

צורות שימוש

 

צורת השימוש הנפוצה ביותר היא שתייה יומיומית של רבע כוס מיץ סחוט של עשב החיטה (הסחיטה נעשית באמצעות מסחטה מיוחדת). מומחים ממליצים לצרוך את המיץ על קיבה ריקה עם הקימה בבוקר, ולא לאכול ולשתות כשעה לאחר מכן.

 

מי שטעמו של המיץ דומיננטי מדי עבורו לשעות הבוקר יכול לשתות אותו עם מיצי פירות/ירקות אחרים, או אחרי ארוחה, וכך ליהנות משיפור בעיכולה.

 

אכילת העשב עצמו לא מומלצת, מאחר שכמות הסיבים הגדולה עלולה לגרום לחסימת מעיים. עם זאת, אפשר ללעוס את העשב ולייצר את המיץ בפה. אחרי כחצי דקה (וכ-20 לעיסות) ניתן לירוק את שאריות העשב. כך אפשר להסתפק בכמות קטנה יותר של עשב חיטה (לעיסת שבע יחידות עשב חיטה במשך כ-20 שניות וחזרה על התהליך שבע פעמים). בצורה הזו המיץ לא עובר דרך סכיני המסחטה, ובכך נמנעת התחמצנותו, והוא מגיע ישירות למערכת העיכול.

 

אפשרות נוספת היא נטילת כמוסות עשב חיטה או צריכת מיץ קפוא, אך בדרך הזו מקבלים פחות ערכים תזונתיים בהשוואה לצריכת עשב חיטה טרי.

 

סגולות המרפא שמיוחסות לעשב החיטה הובילו לשיטות צריכה נוספות, כגון טיפות, שטיפת עיניים, עיסוי קרקפת, 'הסנפה', מסכה, אמבטיה, מריחה, הרחה, קומפרסים, שטיפות ואגינליות, גרגור, הרחה, טיהור מים, שיפור פוריות הקרקע וריפוי בעלי חיים.

 

מעששת ועד מיגרנה

 

הצרכנים הנאמנים טוענים שעשב החיטה עובד בגופם כמטה קסם. אצל חלק מהם הוא אף מטפל בבעיות שטיפול קונבנציונלי לא הועיל להן – מצלצולים באוזניים, עששת, תולעי מעיים, פריחות עור ופטריות, שלשולים, חוסר תיאבון, יתר לחץ דם, טחורים, אנמיה, מיגרנות, נדודי שינה, דלקות גרון, הצטננות, עצירות, דלקות מפרקים ודלקות במעי, ועד שיפור ראייה, הסדרת מחזור חודשי, שיפור זיכרון, שיפור תפקוד המערכת החיסונית, איזון הורמונלי, ועוד היד נטויה.

 

טיפול במחלת מעיים דלקתית

 

בשנת 2002 התפרסם בעיתון 'גסטרואנטרול' בסקנדינביה מחקר שנעשה מטעם הטכניון, שירותי בריאות כללית, יחידת גסטרואנטרולוגיה והמחלקה לתזונה בבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית הדסה עין כרם, בראשותו של ד"ר בן אריה.

 

החוקרים בדקו 24 אנשים שסבלו מקוליטיס פעיל בחלק היורד של המעי הגס ולא נטלו תרופות. קוליטיס הוא מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס. הדלקת גורמת לשלשול דמי, להתכווצויות ולכאבי בטן וכרוכה לפעמים בבעיות ספיגה, ובעקבות כך בחסרים תזונתיים. קבוצת הטיפול קיבלה 100 מ"ל מיץ עשב חיטה טרי אורגני במשך חודש באופן הדרגתי.

 

קבוצת הבקרה קיבלה נוזל בתוספת צבע מאכל ירוק. חל שיפור משמעותי סטטיסטי ב-80%-90% מהמטופלים, לפי ממצאים פיזיקליים (לרבות הטבה בדימום הרקטלי) ולפי הערכת הנבדקים כאחד.

 

יש תיאוריה שמצדדת בקשר בין רדיקלים חופשיים ליצירת התהליך הדלקתי. אם התיאוריה נכונה, נוגדי החמצון שבעשב החיטה הם אלה שגרמו לשיפור שנצפה בחולים האלה. הפלבנואידים שבעשב החיטה מפחיתים ייצור מתווכים דלקתיים מצד אחד ומעודדים מתווכים אנטי דלקתיים מצד שני. מאחר שמדובר במחלה דלקתית כרונית, זו הסיבה לשיפור האובייקטיבי והסובייקטיבי במצב אחרי צריכת המיץ.

 

יש לזכור שעקב פעילותו של העשב במערכת העיכול יש להתחיל לצרוך אותו באופן הדרגתי. יהיו כאלה שבימים הראשונים יסבלו מבחילות. המאמינים מסבירים את התופעה הזו כניקוי הגוף מרעלים.

 

איך מגדלים עשב חיטה

 

גידול במים:

 

גידול באדמה: