ילדי הלילה יוצאים לאור

סיפוריהם המצמררים, אך מעוררי התקווה של ריטה (שם בדוי), אלכס, אולג ו-ויקי הם רק חלק קטן ממכלול גדול של סיפורים שממחישים את נחיצותה של "עלם" במציאות היום יומית, ובעיקר ממחישים את נכונותו של המשפט היהודי הקולע: "המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו"

מאחורי כל יוזמה חברתית, מאחורי כל מבצע התרמה ענקי, וכל כוונה טובה, מסתתרים תמיד סיפורים קטנים, אנושיים, שלעיתים נגמרים בתקווה גדולה. סיפוריהם המצמררים של ריטה (שם בדוי), אלכס, אולג ו-ויקי הם רק קומץ קטן ממכלול ענק של סיפורים שממחישים, כל פעם מחדש, את נחיצותה של "עלם" במציאות היום יומית, ומסירים את האבק מעל המשפט היהודי הישן והקולע: "המציל נפש אחת - כאילו הציל עולם ומלואו".

 

1. סיפורה של ריטה

 

כזה הוא סיפורה של ריטה (שם בדוי) בת ה-15 וחצי מגדרה. למעשה, מדובר באחד הסיפורים הקשים, אבל האופיינים, שמתגלגלים לפתחה של "עלם", וממחישים כמה דק יכול להיות לפעמים הגבול שבין תקווה לייאוש, ואיך לעיתים למרות שזה לא עניין של רצון, אבל אי אפשר לעבור דברים קשים בלי כוח רצון חזק.

 

כמו כדור שלג מסוכן

 

הסיפור יוצא הדופן של ריטה מתחיל עוד באתיופיה, אך מקבל תוקף משנה החל ב- 1990, השנה בה עלתה לארץ יחד עם אימה וארבעת אחיה ואחיותיה, כאשר אביה ואחותה הגדולה נותרו באתיופיה. עד גיל 14 התחנכה ריטה במסגרת לימודים רגילה, אך עקב הקושי הרב לא נותרה לה ברירה אלא לנשור, ומכאן החיים היו כמו כדור שלג מסוכן.

 

בלי מסגרת

 

התחנה הבאה שלה היתה הפנימייה. לכאורה מדובר היה במסגרת פחות מכבידה, אבל בפועל אותם קשיים שהצרו את צעדיה במסגרת הלימודים הקודמת, הופיעו כאן ביתר שאת, ובינואר 2001 ריטה שוב נאלצה להרים ידיים, ולמעשה היא נותרה עד עתה נטולת כל מסגרת, ואת עיקר זמנה מבלה בחברת נערים ונערות מעט מפוקפקים, והמטען הרגשי, והן הנסיבות, הפכו אותה מנערה שקטה לנערה שכמו הר געש קטן נמצא בתוכה, והרבה פעמים הלבה מתפרצת. התוצאה: ביטויים של הרס שהיא מפזרת בסביבותיה והתנהגות של איבוד שליטה.

 

אחווה אתיופית

 

מבחינה זו, המפגש עם המתנדבת מ"עלם" הגיע בדיוק בזמן קריטי ולא בכדי. לריטה הוצמדה מטפלת בת העדה האתיופית, ואיתה היא הרגישה לראשונה תחושה של נוחות וסביבה של אמון שלא נתקלה בה זה זמן רב. לפני כן נכוותה ריטה ממפגשים עם עובד סוציאלי וקצינת ביקור סדיר, שלטענתה הפרו את האמון שנתנה בהם. הפעם מדובר בסיפור אחר לגמרי. ריטה אמנם לא חושפת את צוהר ליבה ללא אבחנה, אלא מסייגת ומגששת דרכה בזהירות, אך עצם העובדה כי מדובר בנמענת שחלק מהבעיות חוותה על בשרה, וגם היא, כמו רוב בני העדה, סבלה מבעיות קליטה לא פשוטות.

 

"מקום להסביר את עצמי"

 

חשוב לזכור, מאז כניסתה של העובדת יוצאת אתיופיה למחלקת הרווחה לפני חודש וחצי, גדל מספרן של הנערות המטופלות וכיום הוא עומד על 30 נערות המטופלות. מספר זה רק ילך ויגדל ככל שיעבור הזמן והעובדת תבוא במגע עם נערות נוספות. "רק עכשיו אני מרגישה שיש לי מקום להסביר את עצמי", מסכמת ריטה ואכן כבר ניתן לראות ניצנים של שינוי, והתקווה כמו זריחה מתחילה לבצבץ מבעד לעננים.

 

2. סיפורו של אלכס

 

כשנערים ונערות נפלטים ממסגרות, לרוע המזל רבות הפעמים שהם מוצאים נחמה בסמים. כזה הוא סיפורו של אלכס בן ה-25. אחד ממתנדבי עלם מספר: "לראשונה פגשתי את אלכס לפני שנתיים, באחד הבתים הנטושים של ירושלים. הוא לא נראה כמו אדם הקשור לסמים. הוא היה לבוש בקפידה וסיפר לי כי סיים שנה שנייה פסיכולוגיה ברוסיה ואז החליט לעלות לישראל. הוריו ואחותו נשארו מאחור".

 

מתגלגל לרחוב

 

בכל זאת, הדברים לא בהירים כפי שהם נראים. אלכס, שכבר סחב עימו היסטוריה מסוימת של שימוש בסמים, ובמצב של חוסר שפה, חוסר משפחה וחוסר תקווה, נגרר מחדש לתוך הקלחת המסוכנת. כמו בסיפור של ריטה, גם כאן החל כדור שלג מסוכן, ואלכס נאלץ לפנות את דירתו ולישון ברחוב ולהתפרנס מקיבוץ נדבות.

 

לגמילה ובחזרה

 

"כשנפגשנו אלכס הביע את אי שביעות רצונו ממצבו וביקש עזרה. תוך זמן לא רב הוא נכנס למסגרת של גמילה אך לא החזיק בה מעמד וחזר לרחוב. נשארנו עמו בקשר לאורך כל התקופה והצענו את השירותים השונים המוצעים בדירת "גלגל" כגון מקלחת, כביסה ארוחות חמות ובגדים. אלכס היה מגיע אלינו באופן קבוע. הוא גם הביע את תודתו בדרכו. כשהיה מסיים לאכול ושוטף את הכלים, כמו שכולם עושים, מידי פעם היה ממשיך ומנקה את השיש, ואז עובר לניקיון רצפת המטבח ומשם היה עובר לנקות את כל הבית".

 

תפנית טראגית

 

אבל הסיפור הטראגי של אלכס רק קיבל תפנית עוד יותר קשה. המתנדב מספר: "יום אחד פגשתי את אנדריי, צעיר שהכיר את אלכס ושסיפר לי כי לאלכס הייתה תאונת דרכים בדרך ללוד והחברים לא יודעים אם הוא חי או מת, ואם הוא חי היכן הוא נמצא. התקשרנו לכל בתי החולים בסביבת התאונה ולא נמצא אדם העונה לשמו. בחשש התקשרנו גם לחברה קדישא כדי לברר אולי הגיע אלכס אליהם, אבל לשמחתנו גם שם לא מצאנו אותו".

 

מראה קשה בבית חולים

 

"בסופו של דבר דרך מד"א התברר לנו שיש פצוע אלמוני מתאונת דרכים באחד מבתי החולים. הלכתי לזהות אותו בבית החולים והמראה היה קשה מאד. הוא היה בטיפול נמרץ, חבוש מכף רגל ועד ראש. לאט לאט אלכס החל להתאושש. לאחר כשבועיים הוא הועבר לבית חולים אחר לשיקום".

 

חולה ובלי כלום

 

"מצאו אצלו שחפת ואיידס, שתיהן פעילות, זאת מעבר לכל הפציעות מתאונת הדרכים. עמד לפניו תהליך שיקום ארוך. חצי שנה מאוחר יותר אלכס עזב את בית החולים. הוא היה חלש מאד, חולה בשתי מחלות קשות ועם גבס ברגל והגיע לירושלים בלי כתובת או ידיעה של מה שהולך לקרות אתו".

 

עדיין מחפש מקום

 

כדי שלא יחזור לרחוב נדרשו מקום מגורים והמשך קבלת מתאדון. בנוסף צריך היה לקשר את אלכס לגופים הרפואיים הרלוונטיים שיספקו לא את הטיפול הרפואי המיידי לו היה זקוק למחלות האיידס והשחפת. עקב טיפול של עלם נמצאו לאלכס מגורים זמניים. היום, כחודשיים לאחר מכן, הוא עדיין מקבל מתאדון, מקבל טיפול לשחפת ולאיידס, ועדיין גר במגורים זמניים תוך ניסיון לגרום לכך שיעבור למגורי קבע.

 

3. סיפורו של אולג

 

אולג בן ה-14 עלה לארץ לפני שש שנים מחבר העמים. הוא נרשם לבית ספר תיכון במרכז הארץ, אבל נוכחותו במקום כללה בעיקר התנהגות אלימה כלפי צעירים אחרים, שימוש בסמים פסיכו אקטיביים ומעשי פשע שכללו פריצה למכוניות, גניבת אופניים והטרדת ילדים בשכונת מגוריו. התוצאה: שלושה תיקים פליליים במשטרה.

 

מסמים לנגרות

 

בעקבות המלצת חבר על מקום שמחלק חינם קפה ועוגיות, הגיע אולג ל"הפוך על הפוך" ופגש במגשרת תרבות יוצאת חבר העמים מ"עלם". העובדת רחשה בהדרגה את אמונו והתברר לה כי אולג מגיל צעיר ביותר חווה אלימות קשה בבית מצד אביו ואחיו הגדול.

 

העובדת הצליחה להכניס את אולג לתכנית מיוחדת של לימוד נגרות בבית הספר, וזאת בנוסף ללימודי קראטה ותוכניות ספורט אחרות שקיימות בתיכון. לאחר שאולג החל משתלב במערכת הלימודית, שכנעה אותו העובדת לבוא ולקחת חלק בקבוצה קבועה במרכז המידע והייעוץ שעסקה בשימוש בחומרים נרקוטיים.

 

מנהיג וכריזמטי

 

וכך, כשנה לאחר המפגש הראשון של עובדת "הפוך" עם אולג, החל הנער מגיע לבית הספר בקביעות. ביטויי האלימות שלו הלכו וקטנו ויחסיו עם בני הנוער מסביבו השתפרו. אולג התגלה כנער בעל כריזמה ויכולות הנהגה, מה שהביא אותו להצטרף לקבוצת הנוער המתנדב ב"הפוך" ולתכנן פעולות למען נוער עולה בסיכון.

 

4. סיפורה של ויקה

 

ויקה היתה בת 15 כשהגיעה פעם ראשונה ל"הפוך על הפוך". היא עלתה לישראל לפני שלוש שנים מאוקראינה יחד עם אמה ואחותה. אביה של ויקה נרצח עוד באוקראינה ואמה הייתה מעורבת בקשר עם גבר ישראלי שויקה לא הסתדרה איתו. לאחר שנה בארץ הפסיקה ללכת לבי"ס וחברה לחבורת רחוב. הצטרפותה לחבורה הפכה אותה אלימה ולאחר סדרת מריבות עם אמה ואחותה ברחה מהבית והחלה להשתמש במריחואנה ו- ל.ס.ד. בנוסף, החלה מתראה עם גבר בן 22 שיחסו אליה היה אלים.

 

גם האימא הצטרפה

 

ויקה הגיעה למרכז המידע והיעוץ "הפוך על הפוך", יצרה קשר עם עובדת נוער דוברת רוסית והקפידה להגיע לפגישות הקבועות. השיחות שניהלו סבבו בעיקר סביב נושא האבל על אביה שנרצח, אך גם על אימה ועל קשיי העלייה והמעבר לישראל. עובדת הנוער פנתה לאמה של ויקה ושכנעה אותה להצטרף לקבוצת הורים שנפגשה קבוע ב"הפוך".

 

סיפור שנגמר בתיאטרון

 

לאחר מספר חודשים, במאמץ רב מצידה של העובדת, התחזק הקשר בין האם לביתה. ויקה הפסיקה לברוח מהבית והחלה חולקת עם אמה את בעיותיה. בנוסף, החלה ויקה להיפתח יותר לבני נוער ישראלים, ועובדת ב"הפוך" אף הצליחה למצוא לה במקום בקבוצת תיאטרון מקומית.