מכון הטיהור, המשמש גם את בסיסי צה"ל באזור, את אזור התעשייה צח"ר ואת שדה התעופה במחניים, הוקם בראשית שנת 2003 בהשקעה של כ-25 מיליון שקל בשיטת ה-בי.או.טי שמשמעותו: הקמה ומימון על ידי יזם, והפעלת המכון תמורת תשלום מהרשויות. החוב שהצטבר מאז מגיע לכ-2.5 מיליון שקל. היזם, שהיה מודע אף הוא להשלכות של הזרמת ביוב גולמי באגן ההיקוות של הכנרת, ספג את ההפסדים וניהל משא ומתן עם הרשויות.
אחד הגורמים בגופים המפעילים את מכון הטיהור הזהיר הבוקר כי "מספיק שחברת החשמל תנתק את הזרם, או שייגמר מלאי הכימיקלים, כדי לגרום לאסון סביבתי כבד. מתוך התחשבות בעובדה שהמכון ממוקם באגן ההיקוות של הכנרת הצלחנו למשוך שנתיים, אבל יש גבול לכל דבר. פנינו למשרד לאיכות הסביבה, למשרד החקלאות, למשרד הבריאות. התגובה היחידה הגיעה ממשרד הבריאות, על כך שהנושא הועבר לטיפול".
בתוך חמישה ימים יוזרם ביוב לכנרת
ככל הידוע כעת, שילמו ראש פינה וצפת את חלקן אולם חצור הגלילית, רשות הנמצאת על סף פשיטת רגל, חייבת יותר מ-2 מיליון שקלים, חוב שהצטבר במשך כשנתיים. חלק מהחוב נוצר מהתפעול השוטף, וחלקו מהעובדה שהמכון לא מקבל את כמויות הביוב שלהן יועד מלכתחילה, והפער אמור להיות ממומן על ידי הרשויות המקומיות השותפות בתאגיד.
בראשית החודש הודיע הבנק לתעשייה, שבו ניהלה החברה המפעילה את חשבונה, כי הוא סוגר את חשבונו של המכון. משמעות הדבר כי המחאות שניתנו לספקים לא כובדו. כך הופסק בין היתר התשלום לחברת החשמל, לרכישת כימיקלים לתהליך פירוק הביוב, לקבלנים הקולטים את הבוצה וכן הופסק תשלום המשכורות לעובדי המכון.
בסמוך למכון ממוקמים שני מאגרים אליהם מוזרמים מים מטוהרים היוצאים ממנו. כמו כן קולטים המאגרים מי שיטפונות בחורף. המאגרים משמשים את החקלאים בגליל העליון כמקור מים לעונת הקיץ, אולם כעת עומד מקור מים חשוב זה בסכנה.
"המאגרים מלאים עד אפס מקום", מזהיר רודין. "אם לא יימצא פיתרון, בתוך חמישה ימים לכל היותר המכון יקרוס וניאלץ להזרים את הביוב הגולמי למאגרים, לנחלים באזור ומשם לכנרת. אין לנו אלטרנטיבה אחרת. שיגרתי הבוקר מכתבי עזרה לכל שרי הממשלה הרלוונטיים, ואני מחכה לסיוע של הדקה ה-90".