איך הרשת הוציאה מהארון את הקהילה ההומו-לסבית

הרשת סיפקה לקהילה הגאה כלים חברתיים ופוליטיים, והוסיפה לאמצעי התקשורת הגאים שיניים. מהירות התגובה והפרסום, הדיסקרטיות ומעורבות הקוראים בתכני האתר ובתגובות, יצרו כוח חדש שלא היה להומואים, ללסביות, לביסקסואלים ולטרנסג'נדרים אף פעם

אנו חיים בעידן בו כל אדם בעל ידע בסיסי בהפעלת מחשב עם חיבור לאינטרנט, יכול להקים אתר להפצת רעיונות ומידע, לפתוח יומן רשת או לפזר את הגיגיו בכיכר העיר המקוונת של הקהילה הווירטואלית.

 

סביבת התקשורת האנכית, בה מחלחל המידע מגופי השלטון השונים אל אמצעי התקשורת המתווכים ולבסוף לפתחו של ההמון, הולכת ומתעצבת, לכאורה, כסביבה שבה המידע רב יותר זורם בצורה אופקית - מהקהל אל הקהל, ומלמטה למעלה.

 

כמעט מתבקש לומר שהאינטרנט הביא לפריחה של ממש בתהליך המשפר את מעמדם של מיעוטים ואוכלוסיות חלשות. מלבד אתרים גדולים השייכים להגמוניה התקשורתית הישנה, הרשת מתמלאת לאיטה באתרים ורטיקליים (נישתיים) שלא נופלים באיכותם, רמתם ומידת העניין שהם מעוררים, וזאת למרות שהם פונים לקהלים מוגדרים שרחוקים מליבו של הקונצנזוס החברתי, ולא זוכים כמעט לייצוג תקשורתי הולם.

 

דוגמה טובה לקהילה כזו היא קהילת הלהט"ב - הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים – שעושה שימוש רב באינטרנט לא רק ככלי לקבל מידע חדשותי ובעל ערך בידורי, אלא גם ככלי חברתי, המשרת את החברה, ובו זמנית מעצב אותה ובונה אותה סביב עניינים ונושאים משותפים.

 

בעבר, פעלו ברשת הישראלית אתרי היכרויות הפונים לקהילה הגאה ומאפשרים לגייז ולסביות להכיר בסביבה כמעט נטולת שיפוט, בדיסקרטיות מלאה. או אז צמחו לצידם אתרי חדשות ומגזין, שהביאו תכנים, מאמרים וטורי דעה, שתפקידם היה לתאר את הנעשה בקהילה הגאה, ומאוחר יותר, גם לקדם אותה ואת מאבקיה, ולהכתיב את סדר היום הציבורי הגאה.

 

הרשת הסירה את השלשלאות

 

כמי שמופקד על אמצעי התקשורת המרכזי של הקהילה הגאה כיום (לפי סקרים אחרונים שנערכו בנושא), המשרת למעלה מ-40 אלף קוראים ביום יום, אני עוקב בסקרנות, ובמידה רבה גם שותף, למערכת היחסים ההדדית של הקהילה הגאה ורשת האינטרנט, ואת מאבקיה של הקהילה הגאה לחדור אל ליבו של הקונצנזוס הישראלי ולבקע את חומותיה הבצורות של העיתונות הנורמטיבית.

 

אתר GoGay, שאני מופקד על עריכתו, הוא פורטל ורטיקלי המורכב מכמה אתרי אינטרנט הפונים לקהל יעד ייעודי ומוגדר, ותוך כך מפעילים אסטרטגיית תוכן ייעודית מתמקדת. 

הפורטל מפעיל עשרות כותבים ועורכים, במתחמי תוכן שונים ומפולחים ואתרים נפרדים לכל נושא (בריאות גייז, בילויים ותרבות, מגזין דעות ועוד), ומעבר לתפקיד העיתונאי שלו, נושא גם בתפקיד חברתי של תרומה לציבור הגאה בין אם בדרך של קידום עניינים ומטרות, ובין אם בדרך של עבודה עיתונאית חוקרת - והשפעה על אמצעי תקשורת "רגילים" אחרים.

 

האינטרנט הסירה מהאתרים הוורטיקלים שלשלאות שהניחו עליה המסחריות והעיתונות הממסדית. עלות ההקמה של אתר אינטרנט, גדול ככל שיהיה, זולה יותר מהוצאה לאור של עיתון מודפס. נחסכות מהעורכים שיקולים של מקום ועיצוב, ובעיקר, הם פטורים מדאגות של הדפסה, הפצה ושינוע.

 

כל אלה, במקביל לשיפורים טכנולוגיים המאפשרים לכל אדם בעל כישורי עריכה וניהול להפוך לבעליו של עיתון מקוון, הופכים את הרשת לכר פורה ולחממה תקשורתית מהסוג החדש, המייצגת את יתרונותיה המובהקים של הדה-מסיפיקציה. פנייה לקהלים מפולחים, מוגדרים ומדוייקים, תוך שירות אינטרסים קהילתיים, יצירת פעילות חברתית עניפה ועוד.

 

אם נתמקד בקהל היעד של GoGay, נוכל לראות כיצד חמש שנים של פעילות שינו את פניו מהקצה אל הקצה, אך עוררו שינויים גם בקרב הקהילה ההומו-לסבית הישראלית עצמה. כך שמתקיים כאן תהליך של השפעה הדדית, בשיטת הביצה והתרנגולת: מה קדם למה? האינטרנט השפיע על הקהילה הגאה, או שמא הקהילה הגאה השפיעה על האינטרנט? כנראה שההשפעות היו הדדיות, והאחת עיצבה את השנייה.

 

כירסום באמצעי התקשורת הגאים הישנים

 

מדובר בהשפעה עצומה, בכל קנה מידה: ההתעניינות בחדשות בנושאי הקהילה בארץ ובחו"ל הולכת וגוברת, מספר הכותבים והקוראים גדל בהתמדה (כ-15,000 קוראים יומיים בשנת 2001, 19,000 ב-2002 ולמעלה מ-30,000 ב-2003 ו-2004), וגולשי האתר בעצמם דורשים כיום יותר ויותר תכנים "שירותיים".

 

הם פונים בשאלות בנושאים רפואיים וחברתיים, דורשים שירותים של אנשי מקצוע גיי פרינדלי (כמו רופאים או פסיכולוגים), ונדמה שמסגרותיו של הגטו התרבותי-חברתי נפרץ באמצעות תפוצה רחבה שמגיעה לכל בית, מוסד או מקום עבודה הנגיש לרשת האינטרנט, שם פועל האתר.

 

אמצעי תקשורת גאים היו קיימים הרבה לפני הרשת, אך אלה השתנו לגמרי בעקבות האינטרנט. עיתונים שונים התקיימו שנים ארוכות, וראייה לכך הוא ירחון "הזמן הוורוד" שהיה אמנם גוף כלכלי רווחי עד לסגירתו ב-2004, אך מבחינה עיתונאית חווה כירסום מתמיד ומתגבר במעמדו.

 

אתרי האינטרנט, על תפוצתם הרבה (הזמן הוורוד, לדוגמה, יצא בכ-10,000 עותקים מדי חודש, לעומת 40,000 גולשים יומיים ב-GoGay), הדיסקרטיות שהם מאפשרים ומהירות התגובה שלהם, שינו את דפוסי צריכת התקשורת של קהילת הלהט"ב ושינו את ההתייחסות התקשורתית של הקהילה.

 

הרשת הוציאה את הקהילה מהארון

 

פעמים רבות אני נשאל האם יש לאינטרנט השפעה על התייחסותה של התקשורת הקונסרבטיבית לקהילה הגאה, ובכך אין לי תשובה של ממש. הקהילה הגאה עוברת בשנים האחרונות מהפך תדמיתי, והופכת מחברת שוליים שזוכה לניגוח ושטנה גם מצד אמצעי התקשורת, חווה סוג של עדנה תקשורתית ונהירה.

 

הומואים ולסביות הפכו לפופולריים ואופנתיים, ולראייה המונח "מטרוסקסואל" שחדר ללשון העולמית ושינה סדרי עולם והתייחסות. כמובן שלרשת יש תפקיד חשוב בשינויים אלה, אך גם כאן, לא ברור לגמרי מה קדם למה והאם השינוי חלחל לרשת, או להפך.

 

ניתן לומר בבירור כי לאינטרנט תפקיד מרכזי בעיצוב דפוסים שונים של הקהילה הגאה הישראלית. החל בדפוסי צריכת התקשורת ותכניה שהשתנו, ועד לשינוי במודעות הציבורית והחברתית של הקהילה, ובמעורבות הולכת וגוברת של הקהילה הגאה במוסדותיה.

 

כך למשל, כתבות "מקומוניות", המספרות על הנעשה בקהילה בפריזמה מצומצמת תוך ארגונית, זוכות לפופולריות גבוהה ולעשרות תגובות - מה שיש בו להעיד על התעניינות של קוראים מכל רחבי הארץ ומכל שכבות הגיל.

 

הרשת הוציאה את הקהילה הגאה מהארון, סיפקה לה כלים חברתיים ופוליטיים, והוסיפה לאמצעי התקשורת הגאים שיניים. מהירות התגובה והפרסום, הדיסקרטיות ומעורבות הקוראים בתכני האתר ובתגובות, יצרו כוח חדש שלא היה להומואים, ללסביות, לביסקסואלים ולטרנסג'נדרים אף פעם.

 

ובדומה לנעשה בקהילה, כך גם בקהילות ומיעוטים מופלים ומדוכאים אחרים, שנאבקים על מקומם בחברה הישראלית - בין היתר באמצעות האינטרנט.

 

טל איתן הוא עורך בכיר ב-ynet, ומנכ"ל קבוצת התקשורת GoGay, המפעילה מספר אמצעי תקשורת לקהילה הגאה. לתגובות: tal@gogay.co.il