נשבר שיא של 100 שנה בהגעה לקוטב הצפוני

לפני 96 שנה הגיע רוברט פירי לקוטב הצפוני בפחות מ-40 יום. צוות מטפסי קרח הצליח להגיע בחמש שעות פחות, ובכך קבע שיא חדש. תשושים אך נרגשים השיקו כוסיות שמפניה, שלוותה אותם במהלך 670 הקילומטרים של המסע. אחד מהם סיפר: "כל האנרגיה שלך נשאבת בקור של מינוס 40 מעלות. בשביל להתלבש אתה נדרש לריכוז של ממש"

חמישה מטפסי הרים הגיעו לקוטב הצפוני כשהם שוברים שיא עולמי חדש: הם הגיעו לפסגה חמש שעות מהר יותר מקודמיהם, ובכך שברו את השיא שנקבע לפני כמאה שנה על ידי רוברט פירי. כך דיווח הבוקר (יום ד') ה"וושינגטון פוסט".

 

חברי הצוות, בהדרכתה של מתי מקניר האמריקנית, הגיעו מותשים לפסגה, אך לא מותשים די כדי לוותר על ציון המאורע החגיגי: הם פתחו בקבוק שמפניה שנלווה אליהם לאורך כ-670 הקילומטרים של המסע שערכו בין הקרחונים, במשך כמעט 40 יום.

 

הם הרימו כוסית והתחבקו, ורק אז התפנו להקמת האוהל שישמש אות לשינה במקום. אך אז, לפתע, נשמעו קולות. "זה היה מעט הזוי", סיפר בשיחת טלפון טום אברי, 29 מבריטניה, אחד ממארגני המסע, שחלקו עם שלושה בריטים, דרום אפריקני אחד ואזרח קנדי.

 

המסוק הגיע לאסוף אנשי צוות נוספים, רובם אזרחי רוסיה וצ'כיה, והיה עמוס תיירים רוסים. "הם ירדו מהמסוק, והחלו לצלם אותנו ללא הפסקה", סיפר אברי.

 

לצוות המטפסים שקבע את השיא החדש התלוו 16 כלבים האסקים. הם צעדו במשך 36 ימים, 22 שעות ו-11 דקות, והצליחו להפתיע את כל מי שסברו, כי השיא שרשם פירי בשנת 1909 היה בלתי אפשרי.

 

את הדרך החלו חברי הצוות ב-21 במרס באי אלסמר שבקצה האוקיינוס האטלנטי, כשסימני הדרך שהותיר אחריו פירי מלווים אותם. בארבע נקודות בדרך סופקו לחברי הצוות אספקה וציוד מהאוויר.

 

"כל האנרגיה שלך נשאבת בקור של מינוס 40 מעלות. כשמנסים להיחלץ משק השינה, הכל מלא קרח מסביב. בשביל להתלבש אתה נדרש לריכוז של ממש", סיפר אברי.

 

יו"ר חברת נשיונל ג'אוגרפיק, גילברט גרוסבנור, סיפר כי צוותה של מקניר "הביא לקצן 94 שנים של ספק בנוגע לשיא שרשם פירי". בנשיונל ג'אוגרפיק עסקו רבות במחלוקת שסבה אודות הגעתו של פירי לקוטב. לא היה ברור בוודאות כי פירי היה בדיוק יכן שטען, אך "כעת אנו יודעים בוודאות שניתן לעשות זאת ב-37 ימים", הוסיף גרוסבנור.

 

מקניר כבר הגיעה בעבר לקוטב הצפוני, ואת הרך לקוטב הדרומי עשתה שלוש פעמים. אברי סיפר בטלפון: "כולנו מותשים מאוד. זהו המאמץ הפיזי הגדול ביותר שעשתי אי פעם בחיים. הרמנו מזחלות עץ מעל קרח קשה, ברכסי ההרים - זה מאוד מאוד מעייף. כולנו סובלים מכאבים, אבל ההרגשה פשוט נפלאה".