הזכייה של אליצור רמלה באליפות הנשים בכדורסל, אחרי שראש העיר יואל לביא פיטר את המאמן בעקבות ההפסד במשחק הראשון בסדרה, עשויה להיראות היום (בטח מנקודת מבטו של ראש העיר) כהחלטה מצוינת. אך לא כך הדבר. כל אדם שמבין קצת בספורט יודע שבמשחק נתון אחד הכל יכול לקרות, כולל תבוסות של קבוצות עדיפות. זה בסופו של דבר מה שקרה במשחק הראשון בסדרה.
מאמן נמדד לאורך זמן, משום שמרבית העבודה נעשית בבניית הקבוצה, בניהולה ובהוראות לפני המשחק. גם במשחק עצמו הוא צריך כמובן להגיב לאירועים, אבל ברגע שהמשחק מקבל כיוון מסוים, די קשה למאמן לשנות אותו. רק אזכיר את התבוסה שנחלה בעונה שעברה מכבי ת"א הגדולה בדרבי באוסישקין. מישהו חשב לפטר את פיני גרשון אחרי המשחק?!
בספורט (ובכלל) צריך להסתכל על התמונה הכוללת. בואו לא נשכח שרמת השרון חסרה בסדרה שלוש שחקניות בכירות, שתי בוסמניות וזרה וברור שזה אובדן עצום. אני בטוח שגם עם טל נתן על הקווים בסיטואציה שנוצרה, רמלה היתה לוקחת אליפות. זעזוע מוביל לאחד משני דברים. לשבר והתפרקות טוטאלית או להתגייסות כללית ומוטיבציה מוגברת.
את שחקניות רמלה המנוסות והאינטליגנטיות, הזעזוע הוביל לביצועים משופרים. זה לא הופך ולו במקצת את החלטת ראש העיר לצודקת. הפיטורים נעשו בהחלטה של רגע, בלא מחשבה ומתוך תחושה של שיכרון כוח. מישהו צריך לעשות משהו בעניין, אחרת יתחילו לפטר כאן מאמנים במחצית ואולי אפילו אחרי שער פיגור.
כשאדם משקיע בבורסה וזוכה בסכום כסף גדול, זה לא הופך אותו למומחה. יותר מזה, הדבר הגרוע ביותר שאותו אדם יכול לעשות זה לחשוב שהוא באמת מבין בתחום. אז יתחילו הבעיות האמיתיות.