מאירה שטרנברג, האחות האחראית על מחלקת ההשתלות בבית-החולים "בילינסון", ערכה מחקר פרטי בנושא תרומת כליה לבן-זוג. בין 43 השתלות הכליה מתורמים חיים, שבוצעו במחלקה ב-2003, היו 12 מקרים בהם הכליה הגיעה מתרומה של בעל או אישה. עשרה מהתורמים לבני-זוגם (2 גברים ו-8 נשים) הסכימו להשתתף במחקר.
עם כל המשתתפים נערכו ראיונות על-פי שאלונים, שבחנו את הציפיות טרם ההשתלה ואת המצב בעקבותיה: באהבה, בהערכה, ביחסי-המין, בעצמאות, בתיפקוד ואף בתחום הכלכלי. התברר כי לפני ניתוח ההשתלה, לא היו לתורמים ציפיות מוגדרות ממערכת היחסים לאחר הניתוח, כך שכל שיפור, ואפילו קל, התקבל על-ידם בשביעות רצון רבה.
לאחר ההשתלה, נצפה שיפור במערכת הזוגית, בהערכה המתקבלת מבן-הזוג וביחסי-המין. ירידה קלה חלה במצב הכלכלי ובמצב הפיזי. ממצא זה הוסבר בכך שהמחקר נערך סמוך להשתלה, תקופה בה מבקרים בני-הזוג לעיתים תכופות בבית-החולים וצורכים תרופות בכמות גבוהה.
את ההחלטה לגבי תרומת הכליה קיבלו רוב התורמים בשיחה עם בן-הזוג בלבד, בלי לשתף את המשפחה כולה. כל התורמים שהשתתפו במשאל לא היססו לתרום, למרות שידעו כי יש אפשרות שההשתלה לא תצליח. "מניסיוני", אומרת שטרנברג, כשבן-הזוג מגלה נכונות לתרום, מערכת היחסים יציבה וטובה. בן-הזוג הבריא מעוניין לשפר את איכות חיי המשפחה ולמנוע את הצורך בטיפולי דיאליזה, שגורמים קושי לבן-הזוג החולה ומשבשים את שגרת החיים המשותפת".