ג'ולייטה של הארוחות
אני פוגשת את ג'ולייט ממן (63) אמא לארבעה וסבתא לעשרה, בדיוק כשהיא זוכה בקיצ'נאייד סגול, חלומה הרטוב של כל אופה, עיניה נוצצות כעיני ילדה קטנה. ג'ולייט, מקסימה אמיתית, מעצבת אופנה ומורה לצרפתית בדימוס נולדה וגדלה בעיר פז במרוקו וחיה מגיל 23 בפאריס ובבריסל. היא החלה לאפות עוגות בגיל 6, בקונדיטוריה של אבא שלה. בגיל 23 היא עקרה עם בעלה הטרי ממרוקו לצרפת, ומשם - לבלגיה, שם עסקו באופנה. בין לילות לבנים של תפירת קולקציות לחנויות בגדים ("מדגם אחד של חצאית שעיצבתי מכרנו 12,000 יחידות"!) היא מצאה זמן לשלוח מתכון לתחרות בישול, בה זכתה בכלי בישול.
לפני שש שנים עלו ג'ולייט ובעלה ארצה, והיא החלה לשלוח מתכונים לתחרויות בישול. ההתחלה לא היתה קלה: את המתכון הראשון ששלחה, בכתב יד של עולה חדשה ועם שפע שגיאות כתיב, היא סבורה שזרקו לפח. אבל לא אישה כג'ולייט תאבד תקוה: על המתכון לתחרות הבאה היא שקדה במשך שלושה ימים תמימים, צמודה למילון צרפתי-עברי והוסיפה מכתב נלווה: "אני עולה חדשה, העברית שלי פשוטה, בבקשה קצת סבלנות". המאמץ השתלם: היא עלתה לגמר וזכתה במקום הראשון, במטבח חדש ומפואר. בעקבות הזכייה בתואר "בשלנית השנה" בתחרות זו היא הוזמנה להשתתף באחד מפרקי תכנית הטלוויזיה "הכי טעים שיש" והתעורר אצלה התיאבון לתחרויות נוספות. "קודם כל העין אוכלת", היא מגלה את הסוד להצלחתה.
ג'ולייט נהנית מהריגוש שבתחרויות, ("מעניין אותי לזכות - לא הפרס") ומתענגת על האושר שהעניין מסב לילדיה ולנכדיה. גם מבעלה היא זוכה ליחס משופר מאז החלה להשתתף בתחרויות.
- "פעם הוא היה אומר לי: "חסר קצת מלח, למה עשית את הדג ככה". מאז שהתחלתי לזכות הוא שותק. גם היום הוא חושב לפעמים שחסר מלח - אבל שותק".
- תמשיכי ללכת לתחרויות?
- "בטח!" היא אומרת, "מה יש לי לעשות בבית"?
שרי עם הקארי
שרי מלצר, בת 42, נשואה ואמא לארבעה, יפה ועדינה בדיוק כמו התכשיטים שהיא מעצבת. היא גרפיקאית, קוסמטיקאית ותדמיתנית אופנה בדימוס וכיום בעלת סטודיו לקרמיקה וויטראג' בביתה, בישוב רעות.
זמן קצר אחרי נישואיה הובילה אותה הקריירה שלה כקוסמטיקאית לתחרות ציור איפור מטעם "רבלון" ולזכייה במקום הראשון ובזוג כרטיסי טיסה לארה"ב. בהמשך היא זכתה ב- 2500 שקל בתחרות עוגות גבינה עם עוגת גבינה ותותים הפוכה בצורת איגלו.
בתחרות מתכוני הסויה של "קיקומן" היא הגישה הר של ארטישוקים, להלן ה"הרטישוק". המנה כללה ארטישוקים ממולאים סויה צמחית, גרעיני חמניות קלויים ואורז שבושל במיץ גזר ורוטב סויה והוגשה בכלי שעיצבה במיוחד לתחרות, (פריבילגיה של בעלות סטודיו לקרמיקה): קערה הפוכה בעלת חורים לגבעולים הארוכים של הארטישוקים, לצד צלחת הגשה תואמת וקערית קטנה תואמת. מה הפלא שהיא זכתה במקום הראשון ובזוג כרטיסי טיסה לטוקיו?
לצד ה"הרטישוק" שרי זוקפת לזכותה המצאות שמות נוספים כגון: "קרימון" (מקפא רימונים), אותו הגישה בתחרות מתכוני רימונים. היא מעידה על עצמה כמי שהולכת לתחרויות האלה בשביל החוויה, בשביל הכיף. היא רואה בתחרויות האלה אתגר. "הפרס לא דומיננטי", היא אומרת, "אנשים מתכנסים, מסתכלים כל אחד על המנה של האחר, טועמים, זו החוויה".
תמר עם כל דבר
תמר 34, אדריכלית, נשואה ואם לילד, החלה לבשל כבר כילדה בעזרת הספר הידוע "ילדים מבשלים". לבשל ממש התחילה בגיל 19. לפני כשנתיים היא התחילה להשתתף בתחרויות בישול. ההתחלה היתה צנועה: בהתחלה היא הביאה את המנה בצלחת פשוטה וקיוותה לטוב. עם הזמן היא הבינה שלאופן ההגשה בתחרויות הללו יש תפקיד עצום. מאז היא משקיעה בדקורציה לא פחות מאשר במאכל עצמו. לקראת תחרות מאכלי הסויה של "קיקומן" אשר נערכה לאחרונה היא רכשה כלים אסיאתיים במיוחד עבור הגשת המנה. עם הזמן היא גילתה פטנט נוסף המסייע בשיפור סיכויי הזכייה: להביא את סיפורו של המתכון, אם מדובר במאכל של דודה זלדה ז"ל ואם מדובר במאכל שהכינה לבעלה כשחזר מהמילואים אחרי חודש של היעדרות.
היא השתתפה עד כה בשבע תחרויות בישול, זכתה פעם אחת במקום ראשון ופעם אחרת במקום שלישי. בחודשים האחרונים היא כבר לא מסתפקת בשליחת מתכון אחד לתחרות, אלא שולחת מתכונים שלה גם בשם אמא שלה ואחותה. מה קורה אם הן עולות לגמר? אני שואלת. "זה כבר קרה", עונה תמר, "הלכתי עם אחותי לתחרות, חייכתי יפה לכל השופטים, אחותי זכתה במקום שלישי עם המתכון שלי והעבירה לי את הפרס בדרך הביתה".
כמו ג'ולייט ושרי, גם תמר אוהבת תחרויות מכל סוג. היא השתתפה בתכניות טלוויזיה תחרותיות כגון "פיצוחים" ו"מלך הטריוויה". היא נהנית מההתרגשות שלפני התחרות, מהמפגש עם אנשים חדשים, מהארוע עצמו, וגם מפרסי הניחומים שבדרך כלל מחולקים.
- עד מתי תמשיכי?
- "עד שאזכה בקיצ'נאייד, מקרר חדש ומדיח".
מלאך במטבח
גם אצל מירי אנג'ל קיים שיתוף פעולה משפחתי. מירי, בת 54, נשואה ואמא לשלושה, סבתא לשניים, מתגוררת ברעננה. לבישול גורמה היא הגיעה לפני שנים אחדות, כשהחבר דאז של הבת, שף במקצועו, חלק עם שתיהן את רזי המטבח הצרפתי העילי. אותו חבר גרם לבתה, שי-לי, לנטוש את לימודי הוטרינריה ולהתמסר לאהבת הבישול. עם הזמן החלה שי-לי להשתתף בתחרויות בישול ולנחול הצלחה וכשהציעו לה לכתוב במגזינים של אוכל היא העבירה לאמה את שרביט התחרויות.
מירי השתתפה בתחרות "בשלנית השנה" של "לאישה" ונכללה בין 15 המשתתפים שעלו לגמר עם מתכון של אוסובוקו בסיידר תפוחים עם תפוחים ותמרים. בתחרות מאכלי הסויה של "קיקומן" היא עלתה לגמר עם מתכון של קונוסים ממולאים בטרטר סלמון. עכשיו היא מתכוננת לתחרות עוגות גבינה, המתקיימת באופן מסורתי כל שנה בשבועות.
"עד עכשיו לא ידעתי למה לצפות מהתחרויות האלה ומה מצפים ממני", אומרת מירי, "אבל מתחרות לתחרות משתכללים. פגשתי בתחרויות בנות שזו התחרות החמישית או השישית שלהן. לתחרות הבאה אני אכין דברים יותר מורכבים", היא מבטיחה אבל אומרת בו זמנית: "אני דווקא לא תחרותית בכלל, אני מוציאה את כל האנרגיות שלי על הנכדים שלי."
גם היא סבורה שלעיצוב המנה יש חשיבות מכרעת בשקלול סיכויי הזכייה, "לא סתם אומרים שהעיניים אוכלות ראשונות", היא אומרת, "לתחרות הראשונה אליה הלכתי בכלל לא ידעתי שצריך להביא עיצוב שולחן", היא מספרת, "אפילו מפה לא הבאתי איתי". לתחרות השניה בה השתתפה, של "קיקומן", היא כבר הכינה כדור עשוי פרחים בצבע שמסמל את יפן- אדום.
"אנשים הביאו כל מיני אביזרים...."היא מספרת, "הגעתי למסקנה שזה באמת עוזר, זו שזכתה עם המלפפונים הממולאים בתחרות "בשלנית השנה" של "לאישה" הביאה חצי בית- מפות, נרות, מעמדים מיוחדים, בדים. ברגע שראיתי את הכלי שעיצבה שרי מלצר לתחרות של "קיקומן" - ידעתי שהיא תזכה. היום אני אוגרת כל מיני בדים וכלים כדי שזה ישמש אותי בתחרויות הבאות..."
גם למקוריות המנה יש חשיבות רבה, היא אומרת ומציינת את ריהם חאג', מהכפר הדרוזי ירכא שזכתה במקום הראשון בתחרות "בשלנית השנה" של "לאישה" עם מרק עלי גפן. "זה גאוני", היא אומרת, "לקחת עלי גפן ולשים אותם במרק. גם המלפפונים הממולאים זכו להערכתה (במקום השני באותה תחרות) בשל מקוריות המתכון,"זה היה טעים אבל לדעתי לדעתי כאן המקוריות שיחקה תפקיד מרכזי".
והטעם? גם חשוב..."ההרטישוק של שרי מלצר היה מדהים", היא מפרגנת, "איזה שילובים של טעמים", לעומת זאת היא מספרת על מישהו שהביא לתחרות "בשלנית השנה" מנה של פילטים של דג, ממולאים תמרים, שוחים להנאתם ברוטב עגבניות. "זה היה מעדן", היא אומרת, "אבל זה לא זכה".
מתברר שכדאי גם לנסות להשיג מידע פנימי על זהות השופטים: "אם הייתי יודעת שסיידא וקדוש, הידועים באהבתם לממולאים, יהיו השופטים בתחרות "בשלנית השנה", הייתי שולחת מתכון של משהו ממולא...אני אלופה בממולאים". ומיד היא מתחילה לספר לי על בצלים ממולאים צנוברים, בטטות ממולאות באורז וחמוציות מיובשות, וקישואים ממולאים בנענע, ששוחים בקרם קרמל. למרות שקיים כמובן רצון לזכות, הדבר שמירי אוהבת יותר מכל, בתחרויות, הוא המפגש עם האנשים.