פסק הדין ניתן לאחר שחברת הלגה עיצובים הגישה תביעה בסכום של 4,000 שקל נגד חברת כאל-ויזה. בתביעה טענה הלגה עיצובים כי חברת כאל סירבה לזכות אותה בסכום של 3,000 שקל בעקבות עסקה שנעשתה באמצעות כרטיס האשראי מסוג ויזה.
כאל סירבה לאשר את העסקה בטענה שבית העסק לא השווה בין החתימה של הלקוח על כרטיס האשראי לבין החתימה על שובר העסקה. זאת, לאחר שבעלי הכרטיס טענו כי לא ביצעו את העסקה האמורה.
שופט השלום מנחם קליין קבע כי אלמנט השוואת החתימות וזיהוי בעל הכרטיס לא נועד לצורך גלגול הנזק על כתפיו של בית העסק, אלא מדובר בנוהל הגיוני שתכליתו כפולה: הרתעה מפני מעשה מרמה ומזעור הסיכונים של בתי העסק.
בהקשר זה קבע בית המשפט כי הלגה עיצובים, ככל בית עסק אחר המבצע עסקאות באשראי, חייבת להיות ערה לסיכונים, ובמיוחד כשהיא מוסרת מוצר יקר ערך לרוכש שאינו מוכר לה. ברגע שיערכו השוואת חתימות - יקטינו משמעותית את השימוש לרעה בכרטיס האשראי, הוסיף השופט.
עוד אמר השופט כי אם בית העסק היה משווה במהלך העסקאות את החתימות שעל גבי הכרטיסים עם החתימות שעל השובר היה מגלה את מעשה המרמה ומונע מעצמו ומחברת כאל את ההליך. לפיכך דחה בית המשפט את תביעתו של בית העסק.