מסעדת 2C - פיאסקו על הגג

המסעדה, שמיקומה על גג עזריאלי מעניק לה פוטנציאל היסטרי, מבזבזת אותו למרבה הצער, אפילו אחרי רענון המטבח והפקדת השף מייקל רנתיסי על הסירים. אמיר קמינר אכל והתאכזב

אמיר קמינר פורסם: 24.05.05, 12:31

אחת הסוגיות שיותר טורדות את שלוותי היא למה בקניונים (גם בחו"ל) אין אף פעם מסעדות יוקרה או סתם אתרי זלילה ראויים, ובאיהם צריכים להסתפק במזללות ג'אנק פוד ובזכייני רשתות. העובדה שמגדלי עזריאלי בתל-אביב מתנוססים מול חלון לשכתי, הושט היד וגע בם, רק מגבירה את התסכול. תארו לעצמכם שהמגדלים היו גן עדן קולינרי, ולא רק פנטזיה לוהטת של טרוריסטים וחובבי שופינג.

 

נכון שהתמקמו בקניון רשתות בתי-קפה סבירות, חומוסיאדה מעוצבת, מסעדה אחת כשרה ומושקעת ("ברונו") אם כי לא אחידה ברמתה, ומסעדת פאסט פוד יפני חביבה - אבל זהו. אה, שכחתי, ישנה גם מסעדת  "2C" השוכנת במרומי המגדל העגול, בעלת הפוטנציאל ההיסטרי, בזכות הפנורמה.

 

יוצא לי להיות בעזריאלי תכופות, גם בגלל פגישות עבודה. וכך נפגשתי לאחרונה עם הדיזיינרית דורין פרנקפורט, שהיא אשה כלבבי: דעתנית, מתחדשת, לא משעממת. אחרי שסיימה להציג בפני את קולקציית הקיץ שלה, נתקפנו רעב. בדרך-כלל אני בולסת בצהריים פלאפל או מכלה באגט טרי מלא בכל טוב במשרדי, בזמן ישיבה יומית על עניינים דחופים, הכריזה, אבל לחץ קל מצידי גרם לה לחרוג מהשגרה.

 

או אז עלתה התהייה, איפה לכל הרוחות נאכל בעזריאלי, ועוד במקום שאפשר לדבר בו בשקט ובאינטימיות. הצעתי להעפיל לפסגת המגדל. בעבר אכלתי ב-2C ארוחה מביכה במיוחד (אחד מחברי השפים הגדיר את סגנונה כ"מטבח של תדמור בשנות ה-60"), אבל קראתי שהמקום עבר רענון, ושעל המטבח הופקד השף מייקל רנתיסי, שהוכתר כהבטחה על-ידי אחד ממגזיני הבילויים. חשבתי שמן הראוי לתת לה צ'אנס נוסף. העובדה שנכתב על רנתיסי שהוא משלב השראות ממטבח פרובנס עם נגיעות מזרח-תיכניות הצליחה לשכנע את פרנקפורט הסקפטית להידחס למעלית ולהמריא מעלה לקומה ה-49.

 

ההתחלה לא בישרה טובות: למרות שהגענו ברבע לאחת, המקום לא ממש היה פתוח. המלצרים עדיין הכינו בנחת פסטורלית את המשמרת, אבל ניאותו בכל זאת לקבל אותנו. הציורים הכעורים הפזורים על הקירות לא עוררו תיאבון. לפחות השתעשענו מהמראה ההזוי של קהל תיירים המתרוצץ בקומת המסעדה, מתצפת, מצלם וגם מגניב מבטים לצלחות שלנו.

 

העיסקית לא זולה - 79 שקל, ממש כמו במסעדות מדוברות. היא כוללת לחם בית, ממרחים, מנה ראשונה ומנה עיקרית, שהשמות שלהן נשמעים מפתים ומבטיחים. בראשונות דילגנו על הירוקים השגרתיים והתמקדנו במנות היותר מסקרנות. פטה כבדים בריבת תאנים במרלו ומקל קינמון היה שמנוני מאוד, והטעם המעיק וחסר העידון תקף את גרוני. הותרתי חצי בצלחת. ריזוטו עוף ופטריות שמפיניון ופורטובלו היה מוצלח יותר, אבל עדיין חסרו בו אווריריות, קלילות וברק. המעצבת לגמה באלגנטיות מרק דלעת, "נחמד אך טיפה מלוח".

 

בעיקריות המגוון נע בין פרגיות צלויות לקלמרי מוקפצים. הלכתי על בטוח: קציצות טלה בתבשיל ירקות שורש וקוסקוס מתובל (מנה אופנתית שהפכה כבר לקלישאה). הקציצות היו שמנוניות, דחוסות, והקוסקוס היה נוקשה וחורק שיניים. פרנקפורט, שנמנעת מבשר, הלכה על פילה סלמון במיסו, שכמעט טבע במצע פירה אפונה ונענע. "יציקה ביזארית", הגדירה האורחת את הפירה, "הסלמון שוקע בה בכל פעם שאני מנסה לחתוך ממנו חתיכה. הסלמון עצמו ממש יבש, דבר שלי אישית לא מפריע, בתור חובבת מאכלים שבושלו בטאבון ולעתים יוצאים יבשושיים". החתום מעלה תחב את מזלגו בדג הכתמתם-שחמחם שממול והדף אותו מיד - טעמו היה מרתיע ומקומם. אין לי ספק שהשף המבטיח לא ניצב באותו יום במטבח.  

 

את כבוד המנות העיקריות הציל איכשהו פילה דניס צרוב על מחבת שמן זית, על מצע פירה מימי וצ'טני פלפלים. המנה נראתה מנומנמת בדיוק כמו המקום, אבל למרבה ההפתעה, הדג היה טעים למדי ופריך כנדרש.

 

התבוננו בתל-אביב הפרושה למטה והסתלבטנו על הדברים שנאמרו באתר האינטרנט של המסעדה. שם נכתב שהיא הוקמה כדי לתת למבקר הרגשה מדהימה המשלבת נוף עוצר נשימה עם חוויה גסטרונומית מושלמת. כדי לעמוד בסטנדרטים שהצבנו לעצמנו אנו עושים הכל על מנת לתת לך את ההרגשה הנקראת 'על גג העולם'. לאור רמת הארוחה כיום, לא הרגשנו על גג העולם. מקסימום, על גג תל-אביבי מרופט. חבל.