נטול רגש

המוסיקה בשלישי של רמי יהודה פונה לרגליים, לא לנפש

מדוע זמרים ישראלים צעירים, ילידי הארץ, מעדיפים לשיר ביוונית? האם מדובר בהתבטלות רצונית או התבוללות אופנתית, יצירתיות לקויה או מלאכה קלה, ניסיון לחבור למרחב בינלאומי או לשמר מסורות עבר סלוניקאיות, אלה תהיות שראויות לדיון. רעיונות לתשובות תוכלו למצוא ב'איתך מרגיש לבד', אלבומו השלישי של רמי יהודה (34), בן ליליד יוון.

 

זמר בסדר. לא גדול. אין בקולו ובשירתו מאפיינים נחרטים. נתי לוי ופיני חדד, שמבצעים אתו את שיר הנושא, ומורדי שטרית ב'אולה טלפטה' (כל הכסף) – שניהם, אגב, היחידים בדיסק שמושרים גם עברית – מאפילים עליו. אבל יהודה בקיא ומדויק. מעביר את השירים בסדר. קורקטי, לא יותר.

 

האמת היא, שיהודה לא צריך יותר. יכולת ההגשה והביצוע שלו מתאימה לאופי החומרים שהוא בוחר לשיר. 20 שירים (9 מהם ב-3 מחרוזות) שמייצגים את הפופ היווני של השנים האחרונות, וחלקם כבר זלג למוסיקה שלנו כמו 'פוסו מוליפי' (כמה שאת חסרה לי), 'מטומנה חילי' (שפתיים מדממות), 'פפסה לי - פון' (תפסיקי כבר), 'אן ספימיפו' (אם אני אזכור אותך), 'אפופסה סחו סטין אנגלימו' (הערב את מחובקת בזרועותיי) ו'יתי פס נפיגיס' (למה את רוצה ללכת). והשמות בסוגריים הם תרגומים של השמות המקוריים, לא העיבודים החופשיים שנעשו להם במעבר לעברית.

 

אלבום עדכני. אך המוסיקה בו פונה לגפיים. לא מייצרת ריגוש לנפש. ויהודה (בעזרת המעבד העניייני אבי גוטמן) לא מנסה לשדרג אותם. אין ספק שליוונים יש בהחלט במה להתגאות. לא סתם הם זכו באירוויזיון השנה. לעומת זאת, החברים של יהודה לא נותנים קרדיט ליוצרים, ועל טקסטים אין בכלל מה לדבר.