במציאות הבינלאומית הנוכחית הולכות סוגיות הביטחון ונדחקות לקרן זווית, אל מול התעוררות הולכת וגוברת של בעיות כלל-עולמיות, שנחשבו עד לאחרונה כקשורות לפוליטיקה רכה. בעוד שמנהיגי העבר היו עסוקים בשאלת מאזן האימה בין המעצמות והמלחמות, הרי שהיום הולכת ומתחזקת הדאגה הציבורית לעניינים כמו זיהום הסביבה, דלדול משאבי הטבע, הפגיעה באקלים ותופעות דמוגרפיות המסכנות את קיומו של המין האנושי, כפי שאנו מכירים אותו כיום.
בניגוד למראית העין שהפוליטיקאים והתאגידים מנסים ליצור, שאלת איכות הסביבה איננה עניין לקומץ פעילים סביבתיים "מטורללים" או משוגעים לדבר. ציד כלבי הים בקנדה, תופעה מבזה ומבישה בכל קנה מידה, אינה עניין של שימור תרבות או מסורת יפה. זיהום מקורות המים בשפכים תעשייתיים ופסולת כימית אינו עניין של מה בכך. ההתחממות הגלובלית, זו שגרמה לקיץ שלנו להגיע מוקדם מן הרגיל ולגנרל חורף לצאת מדעתו בהתקפות זעם, כבר מתדפקת על חלונות ביתנו.
איכות סביבה, איכות חיים
איכות הסביבה היא האוויר שאנחנו נושמים בכל רגע. היא המים שאנחנו שותים ובהם אנחנו משקים את ילדינו. המזון שאנחנו אוכלים כבר מזמן אינו טבעי. אפילו הירקות שלנו עברו תהליכים שונים ומשונים. ההנדסה הגנטית הפכה את העגבניות שאנחנו אוכלים לזקורות ועמידות באחסון ממושך, אבל גם לתפלות וחסרות טעם. הכימיקלים שעוזרים לחקלאים לספק לנו פירות יפים, בשלים ונעדרי-חרקים, הורסים את הבריאות שלנו וגורמים למחלות קשות.
שיעור החולים בסרטן עולה בהתמדה, וזאת למרות המודעות ההולכת וגוברת לחומרים המסרטנים שנמצאים בכל פינה כמעט. המזון שאנחנו אוכלים מכיל חומרים רעילים בכמויות שבעבר נחשבו לבלתי-חוקיות והיום עומדות בכל התקנים המחמירים. משום שאת התקנים האלה, בסופו של דבר, קובעת הפוליטיקה, שמונעת בידי גלגלי הכלכלה התאגידית ונספחיה השונים.
את הציבור הישראלי מטרידה מאוד שאלת הביטחון, וכולנו עסוקים בשאלות חשובות שיכריעו את גורל הארץ וגבולותיה. ואכן, אי אפשר להתעלם מהחשיבות ההיסטורית של יישוב הסכסוכים, עם התנתקות או בלעדיה, ומההשפעה של התהליכים המדיניים על חיינו. גם הטרור שהכה ברחובותינו והמשברים הכלכליים התכופים, לא מתירים לנו מספיק זמן להתבונן למעלה, לשמיים, ולראות את הענן הגדול והשחור שנוצר מעלינו.
הפוליטיקה הרווחת בימינו היא עדיין זו השבויה בתפיסות ניאו-ריאליסטיות של כוח, חימוש וצבא. בעוד מאה שנים, אולי אפילו פחות, לא נהיה מוטרדים כל כך מגבולות פיזיים ומהגדרות לאומיות, אלא מהאוויר שלא יהיה לנו לנשום, ומהמים הנקיים שייגמרו לנו. לכן, על הפוליטיקאים להניח בצד את החימוש, המלחמות והרובים, ולהתחיל לדאוג למלחמה הגדולה הבאה - המלחמה על הסביבה.
צאו וראו
זוהי אינה נבואה אפוקליפטית. כאמור, מספיק לפתוח את הדלת ולצאת החוצה. התבוננו באוויר במקום שבו אתם גרים. נסו להיזכר בימי החורף והקיץ של היום, לעומת אלה של פעם. סעו למקומות שבהם ביליתם בתור ילדים. את שדות הילדות שלי, לדוגמה, מחליפים היום גורדי שחקים ובנייני יוקרה. במקום שבו עמד עץ דומים ועליו בית קטן מעץ, נסלל כביש.
החלומות שלנו, הילדות שלנו, ההיסטוריה שלנו, נעלמה מזמן מתחת לבטון ואספלט. הנחלים בהם בילינו בתור ילדים כבר מזמן יבשו או זוהמו. זה רק עניין של זמן עד שאפילו הזיכרונות כבר ייעלמו מאיתנו. השבוע אנו מציינים את יום איכות הסביבה הבינלאומי של האו"ם בשורה של אירועים בעולם. כדאי אולי לפקוח את העיניים, ולראות האם העתיד שאנחנו בונים במו ידינו, או נותנים לכל בעלי האינטרס לבנות בשבילנו ובשביל ילדינו, הוא באמת העתיד שייחלנו לנו – ולהם.