עוגת הזאכר הווינאית - המשפט

עוגת זאכר הווינאית היא אחת העוגות הידועות בעולם. מה שפחות ידוע הוא שהתנהל סכסוך משפטי ארוך שנים סביב לעוגה. השבוע, לאחר משפטים שנערכו ארבעים שנה, הסתיימה המחלוקת ונקבע אחת ולתמיד מי רשאי להשתמש בשם 'זאכר טורט'

מי לא שמע על עוגת זאכר הווינאית. זוהי בהחלט אחת העוגות המפורסמות בעולם, אם כי יש כאלה שמעיזים לטעון שהיא בסך-הכל לחם בטעם שוקולד. עניין של טעם.

 

גם על המשפט שמלון זאכר ניהל במשך 40 שנה נגד בית-הקפה המפורסם דמל ודאי שמעתם. דמל הירשה לעצמו לא רק למכור עוגות זאכר, אלא אף

 הוסיף ריבה בתוך העוגה! ממש חילול הקודש...

 

אין פלא שלאחר משפטים שנמשכו כארבעים שנה – ושעשו פירסומת נאה הן לזאכר והן לדמל – פסק בית-המשפט העליון של אוסטריה שרק מלון זאכר רשאי למכור את "עוגת זאכר המקורית". כל שאר בתי-הקפה חוייבו להשתמש רק בשם "עוגת זאכר" סתם.

 

אבל מי שחשב כי בזאת הסתיימה הפרשה – טעה.

 

עוגת זאכר המקורית הומצאה בשנת 1832 על-ידי פרנץ זאכר, שהיה האופה האישי של הנסיך האוסטרי מטרניך. אחד מבניו של האופה, אדוארד זאכר, פתח בשנת 1876 את מלון זאכר הקיים עד היום מאחורי האופרה של וינה. כאמור, זה המוסד שטוען לבלעדיות מוחלטת על עוגת זאכר.

 

שנה לאחר מכן, ב-1877, בן אחר של ממציא העוגה, קארל זאכר, פתח מלון באותו שם בעיירת הנופש באדן, כ-15 קילומטר דרומית לווינה. בעלי המלון הציעו לאורחים עוגת זאכר ואף "ארוחת בוקר זאכר" שכללה חתיכה מעוגת המריבה.

 

שנים רבות הבליג מלון זאכר בווינה. סוף-סוף מדובר בעניין משפחתי. אבל ברגע שבית-המשפט פסק לטובתו במשפט עם קפה דמל, והמלון הווינאי קיבל את הזכות הבלעדית להשתמש בשם, התפנו בעליו לטפל בסורר המשפחתי. הם פנו לבית-המשפט וביקשו שזה יאסור על המלון בבאדן למכור עוגת זאכר ו"ארוחת בוקר זאכר" – וזאת על אף העובדה שזה שמו המקורי של המלון בבאדן, ומייסדו היה בנו של ממציא העוגה.

 

בימים אלה זכה מלון זאכר בווינה בניצחון משפטי נוסף. משפחה או לא משפחה, בית-המשפט קבע שרק המלון בווינה רשאי לשווק את "עוגת זאכר המקורית". בעלי המלון בבאדן הצטוו לשנות את שם העוגה שלהם ל"עוגה מסוג זאכר", או לחפש שם אחר.

 

 

ולמי שמעוניין להכין עוגה מסוג זאכר בבית (ולא חלילה 'זאכר טורט' שמא יתבע על ידי בעלי המלון), הנה מתכון של שגיא קופר שכבר הופיע בערוץ בעבר:

 

זאכר טורט

 

החומרים:

175 גרם שוקולד מריר

125 גרם חמאה

125 גרם סוכר

4 חלמונים

1/4 כפית תמצית שקדים מרים

125 גרם קמח רגיל

1/4 כפית אבקת אפיה

5 חלבונים

קורט מלח

למילוי:

2 כפות ריבת משמש (סבתא שלי היתה משתמשת בריבת דודבנים)

1 כף מים

1-2 כפות מיץ מלימון

לזיגוג:

75 גרם סוכר

4 כפות מים

100 גרם שוקולד מריר

 

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-160 מעלות צלזיוס. ממיסים את השוקולד בבאן מרי (סיר עם מים רותחים ומעליו קערה, בה מונח השוקולד. כך הוא נמס לאיטו ואין סיכוי שישרף).
2. מקציפים את החמאה עם הסוכר, מוסיפים את החלמונים אחד אחד וטורפים עד שהכל חלק ובהיר. מערבבים פנימה את השוקולד המומס ואת תמצית השקדים.
3. מערבבים את הקמח ואבקת האפיה ומעבירים לקערה של השוקולד בתנועות קיפול. מקפלים כך עד שהכל מעורבב יפה יפה.
4. מקציפים את החלבונים עם המלח עד שהקצף יציב, אבל לא יבש ומקפלים אל תערובת השוקולד והקמח.
5. משמנים ומקמחים תבנית בקוטר 25 ס"מ ומעבירים לתוכה את התערובת. אופים במרכז התנור בערך שעה, או עד שהעוגה "קשה" ורואים שהשוליים שלה התנתקו קצת מדפנות התבנית. נותנים לעוגה להתקרר קצת ואז מוציאים מהתבנית ומקררים לגמרי.
6. מכינים את המילוי: מרתיחים קלות את הריבה עם המים והלימון. חותכים את העוגה באמצע (אפשר עם חוט!) ומורחים את המילוי על החלק התחתון. מורחים גם על החלק העליון (למעלה של העוגה). מאחדים את החצאים ונותנים לנוח.
7. מכינים את הזיגוג: מביאים את המים והסוכר לרתיחה תוך בחישה. מורידים מהאש מוסיפים את השוקולד וממיסים אותו. מחזירים לאש ומביאים לטמפרטורה בה אם זורקים טיפה מהנוזל לתוך מים נוצר "כדור" קטן. מורידים מיד מהאש וממשיכים לערבב עד שהתערובת כבר לא מבעבעת.
8. שופכים את הזיגוג על העוגה מלמעלה - שכבה שווה בבקשה - ונותנים לו להשפך גם על הצדדים. מורחים את הזיגוג על הצדדים אבל לא נוגעים בחלק העליון. סבתא שלי גילתה לי שאם מחליקים - מאבדים את המראה החלק ואת הברק.
9. זהו, אוכלים. באשר לקישוט עם תותים - אפשר בהחלט, גם באמצע וגם במעגל למעלה, בפרוסות תותים. העניין הוא שאז זה לא זאכר טורט, אבל למי אכפת, כל עוד זה טעים.