מה זה שחור מבחוץ - ובחוץ?

דני אדינו אבבה רצה בסך הכל לצאת לרקוד בתל אביב, משימה שהתגלתה כבלתי אפשרית כמעט בשל צבע עורו. "זו מסיבה סגורה", היה התירוץ השכיח שקיבל. סלקטורים מתחשבים התנדבו להמליץ לו על מקומות מתאימים יותר, "בהם משמיעים מוסיקה שחורה". לאן הוא כן הצליח להשתחל? למועדון נידח בתחנה המרכזית הישנה ולמקום שבו הדורמנים היו אתיופים

יום חמישי, 1:00, מועדון "אלנבי 40"

 

אני מגיע למקום עם מכנסי ג'ינס, חולצת טריקו חדשה, בושם בכמויות מסחריות ונעלי ספורט שיעידו שאני פה בשביל החפירות. זה מה שזרקתי על עצמי לפני שיצאתי לסבב מועדונים בתל אביב, לרקוד ולהתפרק קצת אחרי שבוע עבודה.

 

בחוץ ממתינים עשרות אנשים לאישורם של הסלקטורים להיכנס, מבפנים בוקעת מוסיקה שמגבירה לכולם את החשק. בכניסה למועדון ניצבים חמישה הרי אדם, דורמנים הם קוראים לעצמם. נערות צעירות נשבעות בפניהם שהן יותר מבוגרות ממה שהן נראות ושלושה ערבים מהמשולש, שטרחו להגיע כבר באחת עשרה, עדיין מחכים בצד. "הם לא רוצים להכניס אותנו כי אנחנו ערבים", אומר לי אחד מהם ברגעי הייאוש. "זה לא בגלל שאתם ערבים", מסביר לו אחד הדורמנים, "זה בגלל שאתם נוגעים בבנות, ובגללכם בנות לא באות לפה".

 

20 דקות של המתנה חלפו, עד שהגעתי לשעת השין שלי מול הדורמן. "אין מוסיקה שחורה היום", הוא אמר כשראה אותי. "אבל באתי לרקוד, אני לא מחפש דווקא מוסיקה שחורה", עניתי. הוא הסתובב להתייעץ עם דורמן אחר, שאמר לי במבטא רוסי כבד: "פה מסיבה פרטית. אתה ללכת הביתה".

 

• מנדי קטן, איש דתי ובעליו של "אלנבי 40": "לא הכניסו אותך כי משמרת הצניעות עושה לנו בעיות. הם רודפים אותי, ולכן אני לא מכניס כל אדם". 

 

2:20, מועדון "MOVE"

 

התכנון המקורי היה לבלות במועדון "TLV", אבל במקום דורמנים עבי בשר מצאתי במקום גדוד של שוטרים, הרבה קהל ומועדון סגור. גם במועדון הסמוך "MOVE" עשרות אנשים צובאים על השרשרת שהציבו השומרים, ומהצד הלא נכון שלה – הצד שעדיין ממתין להיכנס – מתנהלת קטטה בין אחד הדורמנים לבין בחור צעיר מסורב כניסה. "המועדון יהיה שרוף", מאיים הצעיר. "אתה לא יודע מי אני. אני מנתניה. הכנסת את אח שלי, ואתה לא מכניס אותי? מי אתה, יא אפס!".

 

השוטרים שהסתובבו באזור מנסים לשדל את הדורמנים להכניס את הבחור, אבל הם בשלהם. חד וחלק, הוא לא נכנס. "אני לא יודע למה, כל הזמן לא מכניסים אותי", הוא אומר לי כשנרגע. "אתיופים ומרוקאים לא מכניסים כאן. אח שלי, שנראה כמו אשכנזי, נכנס ואותי זרקו החוצה כי אמרו שזו מסיבה פרטית".

 

פנימה אכן זורמים בחורים ובחורות עם חזות אשכנזית. בלונדינית חטובה לצדך גם היא כרטיס כניסה די מבטיח. מכיוון שאי אפשר להאשים אותי בגנים פולניים

 וגם בלונדינית חטובה אין לי, אני עדיין בתור, ממתין לחסדיהם של קבוצת דורמנים ושתי סלקטוריות. פה השיטה היא לנקוב בשם של מישהו שאתה מכיר, שהוא לקוח VIP של המועדון. משהו כמו "דוד שלח אותי". אבל מכיוון שאני מהסס לפני שאני בוחר איזה שם לזרוק, הסלקטורית מזהה את חוסר הביטחון שלי ואני נזרק מהתור לא לפני שהיא עושה לי טובה, ומנדבת לי שבמועדון אחר, לא רחוק, יש מסיבה עם מוסיקה שחורה.

 

• אורן חזן, בעליו של "MOVE": "אצלנו אין סלקציות. יחד עם זאת, אנחנו מנסים להתאים את המסיבות לבני הגיל המיועדים להן. אני נגד סלקציות. אנחנו מכניסים ערבים, אם כי לא הרבה, ואנחנו גם מכניסים אתיופים. לפעמים קורה שהמקום מלא ונשארים רק מספר מקומות. במקרה כזה, אנחנו בוחרים להכניס את הלקוחות הקבועים שלנו. זה כנראה מה שקרה לך בימים שהיית אצלנו". 

 

3:00, מועדון "VOX"

 

אחרי שעתיים מתסכלות, אני מגיע ל"VOX" ובלב ניצתת תקווה: הדורמנים אתיופים. האם גם הם ישחקו אותה קשים להשגה, או אולי יפגינו אחוות אחים ויכניסו אותי פנימה? תוך דקות ספורות בלבד, אני מקבל את התשובה: אני בפנים, הללויה!

 

3:30, מועדון "DOME"

 

במרחק שתי דקות מה"VOX", מודיע לי חגיגית שומר ממוצא רוסי ש"אין כניסה". כשאני שואל למה, הוא משיב: "היום זה נשים". "מה הסיפור?" אני מתקשה להבין, "זה בדיוק מה שאני מחפש!". "היום זה לסביות", הוא עונה. "תבוא מחר, יש מסיבה של הומואים". שוב אני בחוץ, אבל הפעם לפחות אני לא יכול להאשים בכך את צבע העור שלי.

 

• חיים פנחס, בעליהם של המועדונים "VOX" ו"DOME": "ביום חמישי שבו נכחת אכן היתה אצלנו מסיבת לסביות".

 

3:40, בר-מועדון "מקיאטו"

 

ב"מקיאטו" הסמוך ל"DOME", מעדכן אותי הקהל שבחוץ שכאן משמיעים מוסיקה ישראלית יפה. אני אוהב מוסיקה ישראלית יפה, ולכן מנסה להיכנס. כלומר, זה נשאר בגדר ניסיון. השומר טוען שהערב מיועד ללקוחות קבועים של המקום, ושאם אני רוצה לרקוד הורה, אני מוזמן לבוא בשלישי בערב. במילים אחרות – היום לא.

 

• שלמה דניאל, בעליו של "מקיאטו": "אצלנו אין סלקציה, אם כי הייתי מאוד רוצה שתהיה. במקרה שלך, כנראה שהמקום היה מלא ולכן לא הכניסו אותך". 

  

4:00, "ראסטה"

 

בסמוך למועדוני ליווי ונרקומנים מזדמנים, בתחנה המרכזית הישנה נמצא המועדון "ראסטה", אליו מכניסים אותי ללא שום בעיות. מה בתפריט? מוסיקה שחורה, כמובן.

 

יום שישי, 00:45, מועדון "האומן 17"

 

למוד כשלונות יום האתמול, הפעם השתדלתי לשוות לעצמי מראה כמה שיותר צעיר וחטוב, בתקווה שזה יעזור לי לצלוח את הסלקציה: מכנסיים צמודים,

 חולצה הדוקה וערימת ג'ל שאמור להכניע את התלתלים. מבחוץ, נראה "האומן 17" כהפגנה של סטודנטים שנה א' נגד העלאת שכר הלימוד. במילה אחת, בלגן. למעלה מעשרה שומרים מתבוננים על הקהל, כשמוסיקת הטראנס הבוקעת מבפנים מחרישה את האוזן. אני עומד בתור, מדליק סיגריה כדי להראות שאני עושה משהו ולא סתם ממתין בייאוש, אבל הפוזה לא עושה רושם על אף אחד. 

 

אני ממתין כבר 40 דקות. סוף סוף מגיע תורי. אני עובר את השלב הראשון של הבדיקות, שמא נאמר ההטרדה המינית: הדורמנים מפשפשים לי באשכים באגרסיביות. רק כשהם מגלים שאני לא מחביא שם רימון רסס, אני עובר לרחבה לשלב ב', בו יחליטו האם אני מספיק ראוי למועדון. במקרה שלי, התשובה הלא מפתיעה שלילית.

 

"זו מסיבה פרטית היום", מסבירה לי סלקטורית צעירה. הפעם החלטתי למחול על כבודי ולהתחנן. "זו פעם ראשונה שלי פה", אני משדל אותה, "תכניסי אותי בבקשה, באתי מרחוק". "אתה ממש חמוד", היא מנסה למזער את העלבון שלי, "אבל זו מסיבה פרטית וגם אם הייתי רוצה, אני ממש לא יכולה להכניס אותך פנימה".

 

"איזו שקרנית, זו לא מסיבה פרטית", אני שומע בחור ממלמל, בעודי נשלף החוצה למול המבטים המביכים של הקהל. בחוץ עומדים נפגעי תירוץ המסיבה הפרטית: שני אתיופים, 11 ערבים מיפו ושני בחורים עם גורמט. "הם אף פעם לא מכניסים אתיופים", אומר לי סלמון, בחור אתיופי שהגיע לכאן מרמלה. "זו הפעם הרביעית שלי פה, ואף פעם לא נכנסתי". "בשבוע שעבר דורמן אחד אמר לי, 'אתם האתיופים יכולים ללכת לתחנה המרכזית, שם יש לכם מוסיקה משלכם'", מספר אמרה, אתיופי מיבנה. כולם מחליפים קיטורים, ואני ממשיך ליעד הבא.

 

• ראובן לובלין, בעליו של "האומן 17": "אנחנו עושים סוג של סלקציה, לגבי גיל ולגבי עבריינים ואנשים שנראים מסוכנים על פי ראות עינינו. גם בקרב ערבים אנחנו עושים סלקציה, ויחד עם זאת יש גם ערבים שנכנסים למועדון. הסלקציה שלנו היא סוג של התרעה. למשל, מי שיתפרע בתוך המועדון, לא ייכנס יותר לעולם. אני תומך בסלקציה, ואני לא חושב שיש עם זה בעיות. אני מצטער שלא נכנסת, אבל זה לא מסיבה גזענית, אתיופים נכנסים אצלנו בדרך כלל".

 

1:45, מועדון "SO"

 

ה"SO" הוא מועדון חדש שנפתח ברחוב הרכבת. מועדון חדש? יכול להיות שעדיין לא הספיקו לפתח שם כללי סלקציה נוקשים, אני מקווה ונעמד בסבלנות האופיינית לי בתור לצד עשרות צעירים אחרים. "חבל לך לנסות, לא יכניסו אותך", הדורמן זורק לי הערה אופטימית. "למה?" אני מתעקש לשאול אותו ולברר. "ככה", הוא עונה בלאקוניות ולא משאיר פתח למשא ומתן. אני לא מתייאש, וממתין עשרים דקות נוספות כדי לחזות בפלא: הסלקטור מכניס אותי! מי היה מאמין.

 

2:40, מועדון "MOVE"

 

ה"TLV" עדיין סגור, ואני מנסה שוב את "MOVE" הסמוך, שאתמול סולקתי ממנו בבושת פנים. ארבעים דקות אני עומד בסבלנות, עד שהסלקטורית קולטת אותי ומבשרת לי שאני לא יכול להיכנס כי זו מסיבה לחברים. אני: "מה זה מסיבה לחברים, אני..." הסלקטורית: "אתה לא חבר. אין לי זמן לפרט לך, ואם תמשיך אני אקרא לדורמנים שיזרקו אותך".

 

4:40, מועדון "ראסטפריי"

 

יש לי תחושה שכמו אתמול, גם הפעם איזור התחנה המרכזית יהיה ידידותי יותר עבורי, ואני אכן צודק. מול מועדון "ראסטפריי" מתבצעות בגלוי כמה עסקאות סמים, ומעבר לכביש בוקעת מוסיקה אמהרית ממקלט ישן. את העלבונות הרבים שצברתי ביומיים האחרונים אני מותיר בכניסה, ונכנס פנימה, למקום בו סוף סוף הסלקטורים לא מבשרים לי שאני כנראה לא מתאים להיות חבר במועדון שלהם.