כשהמלון מבטל את החדר

מה קורה כאשר מלון מבטל לכם הזמנה יום לפני שאתם אמורים להגיע אליו? החוק קובע כי מגיע לכם פיצוי על עוגמת נפש, הבעיה היא שבתי המשפט ממעטים לפסוק פיצויים מסיבות כאלו

"'בית קטן בבקעה'" הוא מלונית חדשה בבניין ערבי מדהים ביופיו עם קשתות ועמודים. ...שלא כמו במלונות גדולים, האווירה משפחתית מסבירת פנים ונינוחה" – מבטיח אתר האינטרנט שבו מוצגת המלונית.

 

זה גם מה שקסם לא' ולבן זוגה, בעת שביקשו להזמין לינה ללילה אחד בירושלים, יום ששי, 8 ביולי, על מנת שיוכלו ליהנות בנינוחות מההיצע של פסטיבל הסרטים המתקיים בעיר. עשרה ימים לפני היום המיועד התקשרו למלונית, הזמינו חדר ללילה, ומסרו מספר כרטיס אשראי להבטחת התשלום עבור ההזמנה.

 

אלא שיום אחד בלבד לפני שהיו אמורים להגיע לבית קטן בבקעה, ביום חמישי ה-7 ביולי, התקשרו אליהם מהמלונית, והודיעו להם כי הזמנתם מבוטלת. הנימוק: האורחים ששהו בחדר שהוזמן עבורם ביקשו להאריך את שהייתם, ואי לכך לא יהיה מקום עבור א' ובן זוגה.

 

בלית ברירה, ובזמן הקצר שנותר, חיפשו בני הזוג ומצאו חדר במלון אחר בירושלים, במחיר דומה. בעודם עושים את דרכם לירושלים, קיבלו שיחת טלפון מבית קטן בבקעה. התפנה חדר, אמרו להם, אתם מוזמנים להגיע אלינו. אלא שבני הזוג העדיפו להגיע למלון שבו המתין להם חדר.

 

אך תחושת הכעס לא הירפתה מהם, והתלונה הגיעה ל-ynet. מלכתחילה, הדגישו בפנינו כי לא נגרם להם נזק כספי מפני שמצאו חדר באותו מחיר. אבל מה עם עוגמת הנפש? – שאלו – האם על זה לא מגיע לנו פיצוי? האם מלון יכול לנהוג בעזות מצח כזו, להתעלם מהזמנה מסודרת, להשאיר לנו לשבור את הראש איך לצאת מהסבך שיצרו עבורנו – ולצאת מזה בלא כלום?

 

שאלה מצוינת. אבל כאן צריך להבחין בין תיאוריה לבין מעשה.

 

תחילה, לניתוח המשפטי של התנהגות המלונית. על פני הדברים נראה, לכאורה, כי המלונית הפרה את החוזה בכך שזמן קצר בלבד לפני מועד ביצוע העסקה היא בוטלה, בלא שלבני הזוג הוצעה אלטרנטיבה (למשל, חדר במלון אחר באותו מחיר, או אפילו חדר יקר במקום אחר, תוך התחייבות המלונית לשאת בהפרש). התנהגות כזו מצמיחה לצד הנפגע זכות לפיצויים בשני מישורים. אם נגרם נזק כספי – למשל, אילו נאלצו בני הזוג לשכור חדר יקר יותר – היה על המלונית לשאת בהפרש המחירים.

 

במישור האחר, כאשר לא נגרם נזק שניתן לכמת אותו – כמו במקרה שלפנינו – קיימת אפשרות לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק כספי. סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), שכותרתו "פיצויים בעד נזק שאינו של ממון", קובע: "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק-ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין". במילים אחרות, החוק בישראל בהחלט מאפשר לפצות על עוגמת נפש גרידא.

 

אם כך, היכן הבעיה? מדוע בעצם שלא יגישו בני הזוג תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות – ולו בעילה זו בלבד?

אילו זה היה כה פשוט, מן הסתם לא הייה התלונה מגיעה ל-ynet, אלא היישר למזכירות בית המשפט לתביעות קטנות. הבעיה נעוצה בכך, שבישראל ממעטים השופטים לפסוק פיצויים בעילה זו. משום מה טרם הופנם פה, כי הפרת חוזים עלולה לגבול לא פעם בהתעללות בצרכנים, וכי על דבר זה יש לפצות.

 

פה ושם ניכר שיפור בפסיקה במישור זה, אך זו בהחלט לא מדיניות שיפוטית רווחת. יתרה מזאת, בפסקי הדין של בית המשפט העליון, שהם ההלכה המחייבת, נקבע רף די גבוה לזכייה בפיצויים באמצעות סעיף זה.

 

מה ניתן לעשות בכל זאת?

 

בטווח הקצר, אם מדובר במקרה קיצוני של הפרת חוזה (הרי ביטול שבוע לפני המועד המיועד לביצוע ההזמנה אינו דומה לביטול של יום לפני מועד זה), כדאי לנסות לתבוע פיצוי על עוגמת נפש. הקולות החיוביים בתחום זה נשמעו באחרונה דווקא מבית המשפט לתביעות קטנות.

 

בטווח הארוך, ייתכן שיהיה צורך לתקן את חוק הגנת הצרכן כך שיאפשר קבלת פיצוי ללא הוכחת נזק כאשר הפרת החוזה הקיצונית בוצעה על ידי גורם מסחרי כלפי צרכן (להבדיל מהאפשרות שמקנה חוק החוזים שציטטנו, החל גם על יחסים חוזיים שאף צד להם אינו צרכן כהגדרתו בחוק).

 

לא התקבלה תגובת המלון.

 

הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות