תאונת עבודה

"פיק-אפ" רצתה לעשות בדיחה אינטליגנטית, אבל יצא לה משהו אחר לגמרי. מרים קוץ צפתה בפרק הרביעי

"פיק-אפ", ערוץ 10, 21:00

 

אז מה הסיפור של יוצרי, שחקני, מפיקי וכל דיכפיני "פיק-אפ"? האם באמת יש כאן פוזה מודעת היטב לעצמה, מעין טלנובלת 'הבה נתחכמה לז'אנר', או שאולי בכל זאת, אי שם עמוק בלב, מישהו קיווה להצטיין ולהביא כמה אחוזי רייטינג נאים?

 

בעניין הרייטינג, אני חוששת, הקהל כבר הצביע. ייתכן, כמובן, ש"פיק-אפ", לו היתה משודרת בפריים של ערוץ 2, היתה קוטפת אחוזים גבוהים פי ארבעה, ולו רק בגלל עצלות השלט. לך תזפזפ בתשע בערב מערוץ 2, וכאילו שיש לך הרבה לאן.

אמש הקרבתי את עצמי על מזבח מדע הצפייה, וסרקתי את פרק מספר ארבע. המסקנות לגבי כוונות היוצרים אינן חד משמעיות.

 

למשל, בחירת השחקנים. הם גם גרועים להחריד (בר רפאלי, למען השם) אבל יש גם את ששי קשת בפרודיה על גיל המעבר של היפים והעשירים וגם את רבקה מיכאלי בפרודיה על גיל הבלות של הפולנים והעניים.

 

או, שיר הנושא המזעזע לעומת הגרפיקה העדכנית. הסטיילינג המדוייק מול התפאורה המזעזעת.

 

וגם: הבימוי האנכרוניסטי של אופרות הסבון העתיקות, עם הקלוז-אפ והפריז על הבעת פניו של המופתע ו/או הכועס התורן, לעומת עריכה קופצנית ומקבץ צילומי רחוב בקטעי מעבר, שנראים די טוב.

 

הדיאלוגים, למעט אלה שבר רפאלי מדגמנת, משכנעים. לעומתם, החיתוכים האינסופיים של כל שיחה, בהתאם לחוקי הטלנובלות האמריקניות ("היפים והאמיצים", "ימי חיינו") משמימים עד דיכאון.

 

בשקלול ביניים, נראה כי בכל זאת היתה כאן תאונת עבודה. רצו לעשות בדיחה אינטליגנטית בסגנון אסתי המכוערת, אבל יצא להם קרוב רחוק של רמת אביב ג'. כמה רחוק? כזה שעלה לאוויר עשר שנים אחרי התזמון הנכון.

 

בית הרחק מהבית, בי.בי.סי פריים, 21:30

 

כעת, משהובהר כי הייאוש באנגליה איננו יותר נוח, בוודאי שהוא הרבה יותר יקר, וכבר בכלל איננו כה בטוח, מה שנשאר לברר זה האם עדיין הטלוויזיה שם מצויינת? אמש, בבי.בי.סי פריים, נרשמה תוכנית די פושרת, של מה שהבטיח להיות 'ריאליטי' של משפחות, אחת הולנדית ואחת בריטית, המחליפות ביניהן בתים לצורך חופשה. הכוונה היתה להראות איך מרגיש אדם, המשתכן לפרק זמן מסויים בתוך פרטיותו של אחר, כיצד הוא מתאקלם בעולמו הפנימי החדש, וכיצד הוא חווה את עולמו החיצוני החדש, קרי חופשתו.

 

בפועל, זה היה די משעמם. אחרי הכל, למעט שער החליפין ומיקומו של ההגה, התרבויות שהתחלפו לא ממש שונות זו מזו. אין דרמה גדולה במעבר מצד אחד של התעלה לצד השני.

 

ואולי גם הליהוק היה כושל: המשפחה ההולנדית נראתה כמו תשדיר שירות לגבינה צהובה, ושתי האנגליות, שבהו באמסטרדם בעיניים אדישות, היו יכולות לככב גם אצל אייל פלד.

 

שום זכר לתלישות, אף מילה על ניכור, הבעיה האקזיסטנציאליסטית הכי חמורה התרחשה בניאגרה של האנגליות, שקרסה ברגע שההולנדים הגיעו, בכעס של ההולנדים (אנחנו לא קמצנים) כשנודע להם שצריך לשלם דמי כניסה בכנסיית ווסטמינסטר, ובשאט הנפש שהפגינו האנגליות מול הברבריות ההולנדית: להגיש תה בלי חלב!

 

מה שריתק אותי יותר מהכל היתה הידיעה כי הבי.בי.סי הוא כר המרעה הגדול של הפורמטים. מכאן שואבים טובי המוחות המפיקים בעולם, וגם אצלנו, רעיונות לסדרות, תוכניות, שעשועונים וריאליטי'ז. יכול להיות שממש בקרוב נזכה לראות את משפחת לוי מקרית ים נופשת בביתה של משפחה כלשהי באירופה? יכול להיות, שהריאליטי הגדול מהחיים שלו חיכינו עושה את צעדיו אל המסך ברגעים אלה ממש?