אירופה נלחמת בדרכה

מולדת זכויות האדם ושלטון החוק, ששמה את האדם במרכז, לא מאמינה בסיכול ממוקד או שיגור כוחות לטורה-בורה, אך נלחמת באמצעות חקיקה ואכיפה

מייד לאחר פיגועי הטרור בלונדון קפצו מומחי הטרור הישראלים להסביר לממשלת הוד מלכותה ולאירופה כולה כיצד עליהם לנהוג למיגור הטרור ביבשת. לרגע קט נדמה היה, שישראל הצליחה במשימה ועתה היא נחה על זרי הדפנה. האמנם צודקים המומחים באומרם שאירופה אינה עושה דבר למיגור הטרור? 

 

בעוד שארצות-הברית קידשה את "מלחמת הציביליזציות" של פרופסור סמואל הנטינגטון, ובשמה, בין השאר, כבשה את אפגניסטן ועיראק, אירופה דחתה אותה מכל וכל. שלא כמו אמריקה, שמיהרה להכריז מלחמה כנגד הטרור מחוץ לגבולותיה, אירופה נאבקת בטרור מבית. היא סבורה כי ההתנגשות אינה בין ציביליזציות, אלא בין ציביליזציות וברבריות. עבור אירופה, זהו המאבק האמיתי כיום ובו עלינו לנצח.

 

עד להתקפות הטרור במדריד ובלונדון, אירופה לא ידעה טרור על רקע דתי, אלא רק על בסיס פוליטי ולאומני. ללא כל ספק, הטרור האיסלמי של ימינו שונה בתכלית ממעשי הטרור הנתעבים של "לוחמי החירות" האירים והבסקים. בנוסף ראוי לזכור, כי מדינות מערב אירופה לא היו מעולם קורבן למתקפת טרור בסדר הגודל של גל הטרור הפוקד את ישראל, או הדומה למתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר 2001.

 

אירופה היא המקור לרעיונות החירות האישית, הדמוקרטיה, שלטון החוק, זכויות האדם והחופש התרבותי, עקרונות עליהם מושתת גם האיחוד האירופי של ימינו. ולכן אירופה, שלא כמו ישראל וארצות-הברית, אינה נלחמת בטרור בסיכולים ממוקדים ובאמצעים צבאיים. היא אינה רודפת את הטרוריסטים במערות טורה-בורה ובבגדד, אלא "לוחמת" בהם בבתי-המשפט של פאריז, בריסל ומדריד, בחקיקה ובאמצעות כלל מערכות אכיפת החוק. לטענה, כי היבשת אינה עושה דבר למיגור הטרור - אין כל שחר. אירופה פועלת נמרצות שלא לעיני הציבור ומאז שנת 2001 ביצעו ממשלותיה יותר מאלף מעצרים של חשודים בפעילויות טרור, ומספר מחבלים עם פצצות מתקתקות נתפסו עוד טרם ביצוע זממם.

 

שיתוף הפעולה מתהדק

 

מדינות אירופה החלו לשתף פעולה במאבקן בטרור כבר בשנת 1979, אך רק לאחר הפיגועים בארצות-הברית ובמיוחד במדריד נשבעו מנהיגיהן לפעול במשותף למיגור הנגע. עוד טרם כניסת החוקה האירופית לתוקף אימצו המדינות את אחד מסעיפיה, ולפיו כל התקפת טרור כנגד אחת מהחברות תיחשב להתקפה נגד כולן. בנוסף, מנהיגי האיחוד מינו את ההולנדי חייס דה-וריס לתפקיד "מר טרור", האמון על הגברת שיתוף הפעולה והתיאום בין מדינות אירופה בנושא.

 

בשנה שעברה אימץ האיחוד האירופי את "תכנית האג", על פיה כל שירותי הביון האירופיים הסכימו לחלוק מידע בכל הקשור בטרור. עוד נקבע כי "יורופול" - כח השיטור האירופי - יהיה אחראי לאיסוף מידע וניתוחו. בנוסף, נכנס לתוקפו "צו המעצר הכלל אירופי" על פיו כל אדם המבוקש על ידי מדינה חברה בגין עבירה הגוררת תקופת מאסר של למעלה מארבעה חודשים והוא נמצא בשטחה של מדינה חברה אחרת, הרי שחובה להסגירו לרשויות המדינה בה הוא מבוקש. מיד לאחר הרחבתו האחרונה, הגביר האיחוד האירופי את השמירה על גבולותיו. כיום קיימות תקנות אחידות בכל הקשור למתן ויזות, מבקשי מקלט מדיני והגירה. בעקבות מתקפת הטרור בלונדון התחייבו שרי הפנים האירופים ליישם את כל הפעולות הללו מהר ככל האפשר.

 

אירופה, שבה חיים כ-15 עד 20 מיליון מוסלמים, עדיין מאמינה כי ניתן למגר את הטרור של אל-קעידה וקבוצות אחרות, כאילו היו פשעים עליהם חל המשפט הפלילי. כלומר, לשיטתה של אירופה, ה"אירו-ג'יהאדיסטים" נהנים מחזקת החפות המטילה על המדינה את נטל ההוכחה בדבר אשמתו של אדם מעל לכל ספק סביר. גישה אירופית זו מעמידה את האדם ולא את המדינה במרכז. באירופה של ימינו, האדם, כבודו וזכויותיו הם עדיין האינטרס החשוב ביותר, ולו במחיר של פגיעה באינטרסים ציבוריים. מכאן שאירופה נאבקת בטרור בדרכה שלה. הפרדוקס הוא שדווקא העמדת הפרט והאדם במרכז משרתת גם את אותם "אירו-ג'יהאדיסטים".

 

ד"ר שרון פרדו, עמית בכיר במרכז לחקר חברה ופוליטיקה אירופית באוניברסיטת בן-גוריון ועמית במכון לתכנון מדיניות העם היהודי

 

• סבר פלוצקר: לילה טוב אירופה

דן שיפטן: להקת מעודדות הטרור