הנזקים המאוחרים של ההרדמה הכללית

למרות שהרדמה לצורך ניתוח היא אחת הפעולות השגרתיות היום, עדיין לא ברור לרופאים כיצד 'עובד' מנגנון ההרדמה ומה השלכותיה לטווח הארוך • מחקר חדש, שמחולל סערה בקרב העוסקים בתחום, מצא שהרדמה עלולה לחשוף את החולה לשורה של מחלות ואף למוות, שנה ואף שנתיים מאוחר יותר • יותר מזה, ככל שמשך ההרדמה ארוך יותר – הסיכון גדל

הרדמה בזמן פעולה כירורגית פולשנית נהוגה רק כ-150 שנה. לפני כן ניתחו חולים ללא הרדמה, ורבים מהם מתו על שולחן הניתוחים. אבל עדיין הרדמה היא אחד התחומים הפחות מפוענחים ופחות ברורים בעולם הרפואה. אף רופא מרדים לא יכול להסביר כיצד בדיוק עובד מנגנון ההרדמה ומה השלכותיה על החולה.

 

רק בשנים האחרונות התחילו לחקור את הנושא. המחקר האחרון, שממצאיו התפרסמו בחודש ינואר 2005, עשוי להיות פריצת דרך. על פי ממצאי המחקר,

הרדמה עלולה לחשוף את החולה לשורה של מחלות ואף למוות במשך שנה ואף שנתיים אחרי הניתוח.

 

"זהו מחקר התחלתי, אבל ללא ספק מרתק ומסעיר", אומר ד"ר ליאוניד אידלמן, יו"ר איגוד הרופאים המרדימים בישראל ומנהל מחלקת הרדמה במרכז הרפואי בילינסון. "עד היום חשבנו שברגע שהחולה מתעורר מההרדמה, הכל בסדר. פתאום מתברר לנו שזה לא בהכרח כך, שההרדמה עשויה להעמיד את החולה בסכנה לטווח הארוך".

 

המחקר האחרון בדק נתונים של 1,300 חולים שעברו ניתוח ומתו בתוך שנה אחריו. הסיבה המרכזית לתמותה אמנם היתה המחלה שבגללה נותחו, אבל החוקרים מצאו שיש גם קשר בין ההרדמה שניתנה להם בזמן הניתוח לבין הגורמים למוות. הם משערים שבטווח הארוך ההרדמה מחלישה את מערכת החיסון של חולים, מה שעלול לגרום להידרדרות מצבם. יתר על כן, ככל שההרדמה עמוקה וממושכת יותר, כך גדל הסיכון למוות במהלך השנה הראשונה אחרי הניתוח. למעשה, כל שעת הרדמה מסוכנת לחולה בטווח הארוך.

 

המחקר האחרון מחזק את ממצאיו של מחקר גדול אחר, שהוצג בשנת 2002 בוועידה השנתית של איגוד הרופאים המרדימים האמריקאים. המחקר הזה מצא שהרדמה עלולה לגרום להפרשת יתר של הורמוני המתח (נורפירפרון), שיכולים לגרום לתגובות דלקתיות בגוף ולירידה בתפקוד המערכת החיסונית. פרופ' טרי מונק, מומחה להרדמה מאוניברסיטת דיוק, שהציג את המחקר, טען: "הרדמה עלולה להרע בטווח הארוך את מצבם של חולי לב, סרטן ודמנציה ובמידה מסוימת אף לגרום לירידה קוגניטיבית מתמשכת".

 

"אנחנו עדיין לא יודעים מדוע זה קורה, אך ברור לנו לחלוטין שיש להרדמה תופעות לוואי ארוכות טווח", אמר בכנס פרופ' דייוויד גאבה מבית הספר לרפואה באוניברסיטת סטנפורד, שגם הוא השתתף במחקר. דובר אחר בכנס, ד"ר סטפן מילר מאוניברסיטת ג'ורג'יה, אמר שהחולים שמועדים יותר ללקות בתופעות הלוואי המאוחרות של ההרדמה הם אנשים מבוגרים שסובלים ממשקל יתר.

 

אחת ההשערות של החוקרים היתה שחומרי ההרדמה משפיעים לרעה על המנגנון הדלקתי וגורמים לשחרור חומרים שמורידים את יעילות המערכת החיסונית. לכן, לדבריהם, המחקר בעתיד צריך להתמקד בהשפעה המתמשכת של אורך ההרדמה, עומקה וסוגי התרופות שניתנות לחולה במהלכה. שני המחקרים, יש לציין, התייחסו לשני סוגי הרדמה: סדציה עמוקה והרדמה כללית (ראו מסגרת).

 

לשני המחקרים קדם מחקר שערך חוקר אמריקאי, ד"ר דניס מנגנו, שתוצאותיו פורסמו בשנת 1996 במגזין הרפואי 'ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין'. ד"ר מנגנו טען אז שיש לתת לחולים כבר במהלך ההרדמה וגם אחריה חוסמי קולטני בטא (תרופה שמאזנת את פעילות הלב ומונעת שחרור אדרנלין). לדבריו, התרופה הזו חוסכת מאמץ משריר הלב ומשפיעה גם על תהליכים דלקתיים.

 

המחקר של ד"ר מנגנו לא מצא הבדל בשיעורי התמותה בעת האשפוז בין מקבלי חוסמי קולטני בטא לבין חולים מקבוצת ביקורת, שלא קיבלו את התרופה. אבל אחרי חצי שנה ושנה מיום ההרדמה שיעורי התמותה בקרב נוטלי חוסמי קולטני בטא היו נמוכים בכמחצית מאשר בקבוצת הביקורת.

 

"בעקבות המחקר של ד"ר מנגנו הבנו לראשונה שיש יתרון למתן התרופה הזו כבר בזמן הניתוח, בעיקר לחולים בעלי סיכון ללקות במחלת לב או מי שכבר לקו במחלה כזו", אומר ד"ר אידלמן. "היום אנחנו נותנים את התרופה הזו כרוטינה במהלך ההרדמה".

 

400 אלף הרדמות בשנה

 

לפי נתוני האיגוד האמריקאי להרדמה, מבוצעות בארה"ב מדי שנה קרוב ל-20 מיליון הרדמות. ההערכה היא שבישראל מבוצעות כ-400 אלף הרדמות בשנה, כולל הרדמות במכונים פרטיים שלא מדווחות למשרד הבריאות. ישראל נחשבת בקרב הקהילה הרפואית הבינלאומית כאחת המדינות שבהן ניתנת הרדמה בשיקול דעת ובבטיחות גבוהה יחסית לחולה.

 

הרדמה, כאמור, היא אחד התחומים הרפואיים שבהם רב הנסתר על הגלוי. לחוקרים ברור האופן שבו משפיעה ההרדמה על המנגנון העצבי, אך הם עדיין לא יודעים מדוע היא משפיעה עליו. עם זאת, יש להדגיש, ההרדמה נחשבת היום לבטוחה מתמיד.

 

סיכוני ההרדמה המיידיים כוללים חסימה של נתיב האוויר כתוצאה מחנק, דבר שעלול לגרום למוות, ירידה פתאומית בערכי לחץ הדם והדופק ואלרגיה לאחד מחומרי ההרדמה, שעלולה להסתיים בדום לב.

 

"ההשפעות המיידיות של ההרדמה ידועות לנו", אומר ד"ר אידלמן. "אנחנו יודעים, למשל, שבמהלך היממה הראשונה אחרי ביצוע ההרדמה חולה אחד מכל 1,000 חולים ישקע בקומה או ימות". לדברי פרופ' יואל דונחין, מנהל היחידה לבטיחות החולה במרכז הרפואי ומרדים בכיר בבית החולים הדסה עין כרם, מדי שנה מת חולה אחד בישראל על שולחן הניתוחים כתוצאה ישירה מהרדמה. "התמותה היום מהרדמה, כלומר במהלכה, היא נדירה ביותר", הוא אומר.

 

"תקלות קריטיות במהלך ההרדמה ניתנות היום לפתרון מיידי. חדרי הניתוח בבתי החולים הגדולים מצוידים במוניטורים משוכללים שמאתרים בעיה בתוך שניות, מה שמאפשר לרופא המרדים לטפל בה במהירות המירבית. בנוסף, בלחיצה על כפתור מצוקה שממוקם בחדר הניתוח יכול הרופא המרדים להזעיק מרדימים נוספים שמסייעים לו בהחייאה".

 

אבל עד כה התמקדו החוקרים, מודה פרופ' דונחין, בהשפעת חומרי ההרדמה שניתנים לחולה במהלך הניתוח ולא בהשפעותיה של ההרדמה לטווח הארוך. "רק עכשיו מתחילים לקשור בין הרדמה לבין תמותה ומנסים לחקור ולהבין יותר את מנגנון ההרדמה", הוא אומר.