על טרור ואנטישמיות

כשמעלים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני כגורם לטרור העולמי, משיגים את אותה תוצאה שמשיגה גם האנטישמיות

מיד עם היוודע דבר הפיגועים הרצחניים בלונדון, כבר נשמע הפזמון הקבוע על "הגורמים היסודיים" לטרור, ובייחוד על השפעתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. דוגמה בולטת הייתה ראיון שערכה רשת בי-בי-סי עם עבדאללה מלך ירדן. המראיינת הובילה את המלך בכיוון זה, כשהיא משמיעה את פרשנותה למתרחש, והמלך מצידו הסכים ברצון עם דבריה, ומזכיר את התפקיד המרכזי שממלא הסכסוך בליבוי הטרור. מהערות כאלה משתמע שאילו רק יושב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא היה העולם עומד מול הטרור האיסלאמי רחב ההיקף.

 

קשה שלא לראות את הדמיון שבין טענה מטעה זו לבין צורות שונות של אנטישמיות. פעמים רבות מגדירים את האנטישמיות כהאשמת היהודים בתחלואיה של חברה מסוימת, כאשר בני אותה חברה אינם מוכנים להודות במקורות האמיתיים של תחלואיהם. ההאשמה בגרימת הטרור דומה לכך. הודאה במניעיו האמיתיים תחייב מחויבות אדירה, מורכבת וקשה לפעול לסילוק האיום. קל יותר לשגות באשליות ולמצוא הסבר קל לבעיה, כזה שדורש פעולה מוגבלת ופתרון ברור: יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני. זהו פתרון האומר בלשון נקייה שיש לאלץ את הישראלים לוותר - ולאחר מכן הכל יבוא על מקומו בשלום.

 

גישה זו זוכה לאוהדים גם משום שהיא נשמעת אמינה, שכן הסכסוך באזור אכן מעורר רגשות עזים. ואולם לאמיתו של דבר, "הגורם היסודי" לטרור האיסלאמי הוא פשוט העובדה שבעולם מסתובבים רוצחים, שדבר לא ימנע מבעדם לחסל את כל מי שאינו לרוחם (נוצרים, יהודים, מוסלמים ורבים אחרים) ולזרוע אימה ופחד. להתנהגות הזאת ניתן למצוא כל מיני סיבות, מניעים ומטרות, אבל בסופו של דבר נותרת רק האמת - אלה הן פעולות אכזריות של אנשים הרוצים לפצוע ולרצוח חפים מפשע.

 

כשמסבירים התנהגות זו כתגובה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, משיגים למעשה את התוצאה הכפולה שמשיגה גם האנטישמיות: הסבר שכזה מסיט את תשומת הלב ממציאת פתרונות אמיתיים לאתגר שהאנושות נדרשת להתמודד אתו, וגם גורם נזק לצד שמשמש שעיר לעזאזל. במילים אחרות, זוהי נקודת מבט מסוכנת מבחינתה של ישראל, אבל לא פחות - ואולי אף יותר - מבחינתו של המערב, אשר נדרש להילחם באיום התרבותי הגדול של הטרור האסלאמי - ולהביסו.

 

אם ברצוננו לנצח במאבק זה, עלינו להגדיר את הבעיה במדויק. הטרור האיסלאמי עצמו הוא "הגורם היסודי" האמיתי. הוא שורש הסכסוך במזרח התיכון מאחר שאפשר להניח, שאלמלא האלימות ואידאולוגיית השנאה של הסכסוך, היו ישראלים ופלסטינים יכולים ליישב ביניהם את הסוגיות השנויות במחלוקת, בדרך שהייתה יכולה לאפשר לשני הצדדים לחיות בשלום ובביטחון.

 

וזה הגורם היחידי להרג עצמו, בין אם הוא בניו-יורק, באלי, מדריד או לונדון. אין צורך לחפש הסברים אחרים. חיפוש כזה רק מחליש את העולם התרבותי ודוחה את ההבנה הבלתי נמנעת (שתגיע, אם לא לפני שהטרוריסטים ישתמשו בנשק להשמדה המונית הרי שלאחר מכן), שהמאבק הזה הוא של כולנו - ורק חזית מאוחדת, הכוללת מדינות מהעולם המוסלמי, תציל את הציביליזציה שלנו. יש איפוא אמת מידה ברורה אחת להצלחתנו: ככל שיישמעו יותר דיבורים על כך שגורמי הסכסוך הם שורש הטרור, כך יהיה ברור שהמלחמה בטרור אינה רצינית. ככל שיישמעו פחות הסברים מסוג זה, אפשר יהיה לקוות לניצחון.

 

אברהם אייב פוקסמן, ראש הליגה למניעת השמצה בארצות-הברית 

 

המאמר פורסם במקור באתר ynet באנגלית