"עברו ימי הצמיגים הבוערים והשביתות הפרועות"

תשכחו מעובדים מחוספסים שצורחים בהפגנות וחוסמים כבישים: המאבקים החדשים בין עובדים להנהלה הפכו למתוחכמים הרבה יותר. רונן צור, שותף במשרד הייעוץ התקשורתי מורל-צור המייצג ועדי עובדים, מספר על העולם האפל של איומים, לכלוכים והורדות ידיים בין פוליטיקאים כוחניים, מנהלים נחושים ועובדים לוחמניים

יום בהיר אחד קיבל רונן צור טלפון מהמנכ"ל של אחד הבנקים הגדולים. צור, שותפו של מוטי מורל במשרד מורל-צור לייעוץ תקשורתי, עבד באותה עת, מטעם המשרד, עבור ועד העובדים של אותו בנק. הנהלת הבנק ביקשה לפטר עובדים, וצור, המתמחה בניהול משברים, נשכר על-ידי הוועד כדי לסייע במאבק. הוא הוזמן לפגישה במשרדי בעלי הבנק, התייצב במועד יחד עם המנכ"ל שלו, אמיר נמי, והשניים התיישבו בחדר ישיבות מפואר.

 

"ראינו את מכשירי ההקלטה פועלים", הוא מספר. "חלפנו על פניו של אחד מעורכי הדין הקשוחים והידועים במשק, שאפילו לא הנהן בראשו לשלום. לפתע נפתחה הדלת ופנימה צעד אחד מאנשי העסקים הבכירים במשק. בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים הוא הודיע לי שאם לא ארד מניהול המאבק של העובדים, אני ואנשי 'נחטוף מהעסק הזה באופן אישי'. האיש פשוט איים עלינו בצורה הכי אגרסיבית שיש". צור ונמי ישבו המומים. לאחר כמה דקות התעשתו, קמו ויצאו מהחדר.

 

כמה חודשים מאוחר יותר, בעיצומו של מאבק הבנקים במסקנות דו"ח ועדת בכר, החליטו הבנקים לקחת יועץ חיצוני שינהל את המאבק. צור הוזמן גם הפעם. "הגענו לחדר הישיבות של בנק הפועלים", הוא מספר. "ישבו שם כל המנכ"לים והיו"רים של הבנקים וראשי איגוד הבנקים. הגשנו תוכנית, שזכתה לשבחים רבים. הם התלהבו והעבירו אותה לבדיקה משפטית".

 

כעבור כמה ימים הודיעו הבנקים לצור כי הוחלט שלא לתת לו את התיק. ההחלטה נראתה לו תמוהה, אך בבנקים סירבו לתת לו הסברים. לדבריו, בבירור שעשה דרך צדדים שלישיים נחשפה הסיבה: אלי יונס, מנכ"ל

בנק המזרחי, ודוד גרנות, מנכ"ל הבנק הבינלאומי, לא היו מוכנים לעבוד עם צור, שבעבר ייצג את הוועדים בבנקים שבניהולם.

 

מחמאה או עלבון? צור רואה בכך מחמאה. מה שבטוח, הוא אומר, בעולם המאבקים של ועדי עובדים מול הנהלות יש הרבה מאוד משחקי כוח, אגו ולכלוך. אבל לצור, שמצוי בזירה הזאת יום יום, יש בשורה: "עברו הימים של הצמיגים הבוערים, השערים הנעולים והשביתות הפרועות", הוא אומר. "הפגנות אלימות במקרה הטוב היו מקבלות כמה דקות בטלוויזיה, אבל אז, כשהסתיים הארסנל של הצעדים הדרמטיים, גילו ששום דבר לא זז. היום גם הוועדים מבינים שזה לא מביא לתוצאות אלא להפך - הם מאבדים את אהדת הקהל".

 

צור ומורל מציעים לוועדים ולהנהלות כלים מקצועיים חדשים. לדברי צור, לאט לאט ילכו וייעלמו מהנוף השביתות הפראיות וההפגנות שהפכו חלק מוכר בחיינו. בינתיים, הדברים נדמים קצת דמיוניים. יבואנים ויצואנים עדיין מלקקים את פצעי שביתות הנמלים הסוערות. נוסעים רבים לחו"ל עוד זוכרים איך נתקעו שעות בשדה התעופה רק לפני חודשים מעטים, עקב שביתת עובדי רשות שדות התעופה. ועוד לא הזכרנו את הילדים, שלא פעם מצאו עצמם בשנה האחרונה מול גן סגור או בחופשה פתאומית מבתי הספר, ואי ודאות מרחפת גם מעל פתיחת שנת הלימודים הבאה.

 

צור מקשיב באיפוק ומחייך. "אני יודע שזו הגישה הרווחת", הוא אומר. "אנשים עוד לא רואים את השינוי, אבל אנחנו רואים אותו. זה תהליך. עוד יהיו שביתות, עוד יהיו הפגנות. זה ייקח זמן. אבל ראשי הוועדים הוותיקים מתחלפים לאט לאט, ויש רוח חדשה. יותר מ-50 אחוז מראשי הוועדים כיום הם אקדמאים. זה לא מה שהיה פעם. גם אני חשבתי שאני בא לעולם פרוע ומופרע. גם אני הופתעתי".

 

שאיפות פוליטיות במקפיא

 

צור, 35, בא מעולם של עובדים. אביו, שלמה צור, הוא יו"ר ועד עובדי יקבי כרמל מזרחי זה יותר מ-15 שנה. הוא עצמו גדל בשכונת מורשה ברמת השרון ועבר כילד עם משפחתו לראשון לציון, שם למד במסלול מקצועי אלקטרואופטיקה. עם שחרורו החל לעבוד במקצועו בקריית ויצמן, ואחר-כך עבר לתעשייה האווירית.

 

כילד, הוא מספר, מעולם לא התעניין בפעילות ארגונית - לא בוועד הכיתה ולא במועצת התלמידים. זה התחיל בשנת 92', כשהיה בן 22. בעקבות גל העלייה הגדול מחבר העמים נחקק חוק שנועד להקל על קליטתם של העולים, ולפיו הממשלה תשתתף במימון שכרם. מעסיקים החלו להעסיק עולים חדשים, לא פעם על חשבון חיילים משוחררים. "ראיתי איך מפטרים חיילים משוחררים כי זה היה פחות כדאי להעסיק אותם, וזה קומם אותי מאוד", הוא מספר.

 

לדבריו, בצעד שמקורו בתמימות, הוא התיישב וכתב מכתב לתנועה לקליטת החייל המשוחרר. יומיים אחר-כך הוזמן לפגישה והפך מעורב במהלך לחקיקת חוק החיילים המשוחררים, הקובע מתן מענקים לחיילים משוחררים. ח"כ רענן כהן הוביל אז את החוק, צור וחבריו עשו את העבודה הציבורית. באפריל 94' עבר החוק בכנסת, צור מונה לדובר התנועה, ולאחר מכן למנכ"לה.

 

התחנה הבאה שלו היתה הכנסת. הוא כיהן כיו"ר ועד העובדים הפרלמנטריים, לאחר תקופה קצרה שבה היה עוזרו הפרלמנטרי של רענן כהן. לאחר מכן כיהן כרכז סיעת העבודה בכנסת, ובשנת 98' התחיל קריירה כמנהל קמפיינים, תחילה בקמפיין של כהן ליו"ר סיעת העבודה מול יוסי ביילין, ובהמשך בקמפיין של כהן לתפקיד מזכ"ל מפלגת העבודה. היחסים עם כהן הסתיימו באקורד צורם כשכהן רצה שצור יישאר כמשנה למנכ"ל מפלגת העבודה, וצור העדיף להתמודד על תפקיד יו"ר צעירי העבודה.

 

ב-2001 קיבל צור טלפון מח"כ בנימין בן אליעזר, שבדיוק התמנה אז לשר הביטחון. "פואד אמר שהוא מתכוון להתמודד על תפקיד יו"ר מפלגת העבודה מול אברהם בורג", הוא מספר. "סיכוייו היו אפסיים. באותו זמן בורג היה מלך במפלגה. אבל בקמפיין מאוד קשה הצלחנו בכל זאת לנצח". כזכור, פואד ניצח למרות שערוריות וטענות לזיופים. זמן קצר לאחר מכן מונה צור ליועץ שר הביטחון.

 

לפני כשנתיים פרש צור לסקטור הפרטי. אספירציות פוליטיות היו ויש לו, הוא אומר, "אבל הן כרגע במקפיא. או שיקפאו למוות או שיופשרו במיקרוגל. כרגע אני מאוד אוהב את מה שאני עושה".

 

מאבקים בלי שביתות

 

צור חי את המנגנונים הפוליטיים, נושם אותם, מכיר את כל הטריקים. בתחילת הדרך היה המשרד שלו ושל מורל מזוהה בעיקר עם פעילות בתחום הפוליטי. בהדרגה הם עברו לייצוג גופים מסחריים וציבוריים. השותפות הביאה אותם יחד להתמחות בבניית תדמית לגופים מסחריים ובניהול משברים. ההתמחות הזאת מניבה לו ריטיינר חודשי של בין 3,000 ל-10,000 דולר בניהול מאבקים ומשברים של גופים שהוא מייצג.

 

מורל-צור תקשורת היו מעורבים בין היתר בניהול משברי בזק, הנמלים, תעש, מרכנתיל ובימים אלה גם חברת החשמל. בכולם הם יעצו לעובדים. המאבק של עובדי תדיראן-קשר נגד הכוונה למזג את החברה עם אלישרא נוהל בלי יום שביתה אחד. אומר צור: "בדקנו את נושא המיזוג ומצאנו שמדובר בעיסקה עם רווחיות מאוד בעייתית. הוצאנו מכתבים לכל הדירקטורים, שבהם הבהרנו להם

שאם תתבצע העיסקה, יהיה כל אחד מהם חשוף לתביעה אישית. כעבור מספר ימים התפטרו גם המנכ"ל וגם אחד הבעלים מחברותם בדירקטוריון. הם כמובן לא יודו שזה היה כתוצאה מהחשש לתביעה".

 

לא כל הוועדים כבר בשלים, כמו הוועד של תדיראן, למאבק מסוג חדש, הוא אומר, אבל זה קורה לאט-לאט. מאבק ועדי העובדים של הנמלים נגד ההפרטה, למשל, נוהל תחילה בסגנון הישן והמוכר – מחאות, הפגנות, שביתות. צור מספר כי באוגוסט האחרון הוזמנו הוא ואנשיו לפגישה עם ראשי הוועדים של הנמלים.

 

"מדובר באחד הוועדים היותר מרתקים – חזק, לא פוחד מכלום. יש להם אומץ לעשות דברים מרחיקי לכת, אין הססנות", הוא אומר. "הצגנו להם תוכנית עם שני תנאים: התחייבות שלהם לא לשבות, ויצירת ברית עם התעשיינים. 70% מהנוכחים קמו ויצאו מהחדר. נתנו לנו תחושה מאוד לא נעימה של 'אל תבלבלו את המוח'".

 

צור עקב אחר התפתחות המשבר וראה, לדבריו, איך ועדי הנמלים הולכים ומסתבכים. בדצמבר הוא קיבל טלפון והוזמן שוב לפגישה. המשבר הגיע לדרך ללא מוצא, והוא התבקש לעזור. צור: "בפברואר היה אמור החוק להפרטת הנמלים לעבור, וזה השאיר לנו בקושי חודשיים לעבוד. בשלב ראשון יצרנו חיבור עם התעשיינים והצלחנו להוכיח להם שאם החוק יעבור, הראשונים שייפגעו יהיו הם, כי מחירי השירותים שהם מקבלים בנמלים יעלו. התעשיינים הבינו מיד. היה לנו גם יותר קל עם הנשיא החדש של התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שיש לו תפיסה הגיונית של המצב. לקודמו, עודד טירה, היתה עמדה עקרונית נגד כל דבר שהריח מעובדים".

 

התעשיינים הכניסו משקיף מטעמם למשא ומתן עם האוצר, ובסופו של דבר ההפרטה נדחתה ב-15 שנה ונחתם הסכם שבמסגרתו כל עובד קיבל סכום כסף משמעותי.

 

"התלבטנו לגבי זאב רוזנשטיין"

 

צור ואנשיו ייצגו גם את עובדי בנק מרכנתיל, וגם כאן זה נראה כמו מאבק במודל חדש. לדבריו, המטרה היתה לעשות הכל כדי שלא יתעלמו מעובדי מרכנתיל במכירה של בנק דיסקונט, בעלי מרכנתיל. "הבאנו במודעות קטעי עיתונות שהעידו על קשרים מהעבר בין הצוות של שר האוצר לבין הרוכשים הפוטנציאליים. בנוסף הפקנו תשדיר לרדיו שבו הודענו בסגנון של פעם – קיראו בעיתוני סוף השבוע איך מכרו את בנק דיסקונט בלי שיקול דעת. כמה שעות לאחר הפרסומים התקבל מכתב מעו"ד יעקב ויינרוט על כוונת האוצר לתבוע את ועד העובדים בטענה ללשון הרע. הוועד השיב במכתב לנתניהו כי הוא מוזמן לתבוע. כעבור 48 שעות הוציא היועץ המשפטי לממשלה הודעה כי נתניהו הודיע לו שהוא משעה עצמו מהטיפול במכירה, עקב חשד לניגוד עניינים. התיק עבר לידי שר המשפטים, טומי לפיד".

 

ועד עובדי מרכנתיל, בהנחיית צור, העביר ללפיד בקשה להיפגש. לפיד סירב. הוועד הודיע לו כי בכוונתו לצאת בקמפיין שחושף את הקשרים של גורמים בצוותו עם קונים פוטנציאליים. כעבור 24 שעות פרסם לפיד הודעה, לפיה התגלה לו פרט שאינו מאפשר לו להמשיך את הטיפול במכירת דיסקונט.

 

לא מדובר בעצם בסחיטה?

 

צור: "ממש לא. זה עניין מהותי. אנחנו משתמשים במוח יצירתי. זה לא עולם של בובות ברבי. כל הזירות, העסקית, הפוליטית, המשפטית, הן זירות כוחניות ואגרסיביות. מה זה פרשת הסוס הטרויאני? זו הוכחה לכך שמתחת לפני השטח מתנהלת כאן מלחמת עולם. אנשים עם חליפות ועניבות וסיגר בפה מנהלים מאבקים קשים וקשוחים".

 

אז הדימוי של ועדי העובדים כחבר'ה הקשוחים והמפחידים הוא תלוש מהמציאות?

 

"יש עוד כמה ועדי עובדים ארכאיים, פראיים, אבל הרוב הוא כבר דור חדש. בראש ועד העובדים של חברת החשמל בחיפה, למשל, עומד אדם גדל גוף, 1.80 מטר גובה, עם כובע בוקרים. דוד ביטון. האיש הזה הוא בעל דוקטורט במדעי המדינה. את מבינה איך דימוי של יושבי ראש הוועדים יכול להטעות? רוב אלו שאני עובד איתם משכילים ומבינים עניין. הם מנהלים קרבות הגונים, מפתיעים את היריב במקומות שלא נוחים לו או שהוא אינו מוכן להם. הם נוגעים בנקודות הכי רגישות שיש, אבל לחלוטין לא מנהלים מאבקים מלוכלכים".

 

יש גבולות? אתם עורכים חקירות? תשתמשו בחומרים אישיים על אנשים?

 

"יש גבולות ברורים. לא צריך חקירות, כי משתמשים בחומר גלוי שהופיע בכלי התקשורת. יש המון חומר גלוי – רק צריך לאסוף אותו. לא נשתמש בחומר אישי, לעולם לא נפגע במשפחה. מנכ"ל בזק, אמנון דיק, למשל, נכנס לעימות עם ועד העובדים. הוועד החליט להיאבק, אך לא נכנס לחיים האישיים. תקפו אותו במקומות אחרים, כמו למשל בפגיעה בשירות ללקוחות. הוציאו סטיקרים – דיק נזק לבזק. לדיק חשובה התדמית שלו בקהילה העסקית. חשוב לו להגיע לקוקטייל כמנכ"ל מצליח, ולא כמנכ"ל כושל. שם נכנסו בו".

 

תיקחו כל לקוח תמורת תשלום טוב?

 

"אנחנו לוקחים לקוח שמוכן לדרך שלנו, לתנאים. יש לנו עקרונות. לא מזמן פנה אלינו אדם שהוגדר כאחד מראשי הפשע המאורגן (זאב רוזנשטיין – א.ר) וביקש שנייעץ לו תקשורתית ותדמיתית. דובר בהרבה כסף. התלבטנו והחלטנו לא לקחת אותו. אייל ארד לקח אותו בסוף. זו היתה התלבטות קשה".

 

הפחתה בכמות השביתות לא תשאיר את ההסתדרות חסרת תעסוקה?

 

"בכלל לא. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם ההסתדרות. אני חושב שגם בהסתדרות השתנתה התפיסה. גם הם מבינים ששביתה היא לא כלי יעיל במאבקים. אגב, אנחנו מייצגים עכשיו את עמיר פרץ בקרב על ראשות מפלגת העבודה. ולשאלתך, הוא עדיין בהתלבטות לגבי הבחירה בין התפקידים – חבר כנסת או יו"ר ההסתדרות".

 

"לבנת עשתה את כל הטעויות האפשריות"

 

איך לדעתך תפקדה שרת החינוך, לימור לבנת, במאבק מול המורים?

 

"היא עשתה שורה של שגיאות איומות – למעשה, כל הטעויות האפשריות. משרד החינוך ניהל משא ומתן מול המורים בחוסר תום לב, כשלמעשה כבר קיבל כסף מהאוצר. השתלחותו במורים היתה ירייה ברגל, כי המורים אינם גוף השנוא על-ידי הציבור. אין עוינות כלפיהם, והמאבק נוהל מולם בכוחניות מיותרת. הציבור קיבל תחושה שמשרד החינוך מתאכזר אליהם. אני חושב שבקרב על דעת הקהל המורים הצליחו לכבוש את לב הציבור. זו היתה הזדמנות פז ללבנת לרכך את תדמיתה ולבנות את עצמה כמנהיגה לאומית, אבל היא פספסה את ההזדמנות, והכוחניות שלה רק נתנה עוד חומר ליצפאן".

 

אתם מתמודדים לא פעם במאבקים מול נתניהו. איך אתה מעריך את התנהלותו?

 

"ביבי עשה שגיאה בכך שהעמיד את עצמו מול כל הגופים שמייצגים את רוב האזרחים במדינת ישראל. זה נכון שתפקידו של שר אוצר הוא להוביל את הרפורמות, אך הדרך הכמעט ברוטלית שבה נהג היתה שגיאה שלעניות דעתי תפגע גם בשאיפות הפוליטיות העתידיות שלו".

 

אתם מייצגים גם הנהלות מול עובדים?

 

"די הרבה. יש לנו לא מעט לקוחות מהמגזר העסקי. ניהלנו, למשל, את הקמפיין של יוסי מימן בנושא צינור הגז המפורסם (מימן וחברת הגז המצרית נאבקו מול בריטיש פטרוליום והפלשתינאים על מכרז חברת החשמל להנחת צינור להעברת גז ממצרים לצורך ייצור חשמל בארץ. מימן זכה – א.ר). המשימה שלנו היתה להבהיר לציבור שברגע שתיחתם עיסקת הגז, יש סיכוי שיהיה לו חשמל זול יותר, וישראל תיכנס למעגל המדינות המודרניות שבהן החשמל אינו מזהם את הסביבה בשיעור מסיבי".

 

המאבק של מימן, כפי שהתברר לימים, היה מאוד כוחני – התנהל מאבק אישי עז מול שר האנרגיה דאז, יוסף פריצקי. גם חוקרים פרטיים היו בתמונה.

 

"שוב – אין זירה נקייה מאינטרסים. כשאנחנו נכנסנו לתמונה, לא היה מדובר בכוחניות".

 

מורל ואתה מזוהים מאוד עם מפלגת העבודה. בשוק שלכם יש כמה מתחרים. אחד מהם, אייל ארד, מזוהה מאוד עם השלטון הנוכחי. אתם נפגעים מכך?

 

"קודם כל, אנחנו עובדים עם פוליטיקאים בכל המפלגות. המאבק מול ארד זוכה להרבה יחסי ציבור בגלל הקשר שלו עם ראש הממשלה. זה נכון שלעבוד ליד ראש הממשלה זה מחמיא ומשפיע, אבל זה העולם. פעם הוא שם, אולי פעם אנחנו. אין יריבות בינינו. יש הרבה פירגון. יש מספיק עבודה לכולם".

 

תגובות לטענות צור: "אין קשר למציאות"

 

דובר הבנק הבינלאומי מסר כי הבנקים לא הסכימו בינם לבין עצמם בנושא הצעדים שצריך לנקוט במאבק נגד מסקנות דו"ח בכר, ולפיכך דברי צור הם "שטויות ללא קשר למציאות". מבנק המזרחי נמסר כי על אף שהבנקים הגדולים עשו כל מאמץ לשמור על חזית אחידה, הבהירו להם הבנקים הבינוניים כי האינטרסים שלהם שונים משלהם ולפיכך אין מקום למאבק משותף.

 

עוד נמסר כי צור אכן ערך פרזנטציה לפיה הוצג "קמפיין בוטה וישיר נגד נתניהו", אך הבנקים הבינוניים הודיעו שאינם מעונינים להיות שותפים למאבק אישי נגד שר האוצר. "כמה ימים לאחר מכן גם הפרסומאי ראובן אדלר הציג קמפיין עם אסטרטגיה דומה ושוב סירבו הבנקים הבינוניים. הקמפיינים שהציעו צור ואדלר לא התאימו לנו והתפצלנו מהבנקים הגדולים".

 

בתגובה לטענת צור לפיה שר האוצר פרש מהטיפול במכרז למכירת בנק דיסקונט בעקבות פרסומים שיזם ועד עובדי בנק מרכנתיל דיסקונט, מסר דובר משרד האוצר כי בתחילת תהליך מכירת הבנק התמודדה קבוצה שריכז עו"ד יצחק מולכו, וכי נתניהו הודיע ליועץ המשפטי כי החליט שלא לטפל במכירת דיסקונט מחשש לניגוד עניינים למראית עין. גם החשב הכללי, ירון זליכה, העביר את הטיפול לסגנו מאחר שאחיו מתמחה במשרדו של מולכו. "עם זאת, קבוצתו של מולכו פרשה בשלב מסוים מהמכרז ועל כן נתניהו חזר לתמונה".

 

דוברו של שר המשפטים, לשעבר, טומי לפיד, שבעניינו טען צור טענה דומה, מסר כי "מדובר בהמצאה מוחלטת. לא היה ולא נברא". בתגובה לדברי צור לפיהם מנכ"ל תדיראן קשר ואחד הדירקטורים התפטרו מדירקטוריון החברה בסמוך למועד קבלת איומים בתביעה מהעובדים, מסרה דוברת החברה כי "מדובר ברעיון מעוות שאינו ראוי לתגובה".