ציד מכשפות סלולארי

המדענים תמימי דעים שהסיכון לא מוכח. אבל הפוליטיקאים רוכבים על הגל

ביום ראשון תדון הממשלה בהצעתו של שר הפנים פינס לשנות את תוכנית המתאר באופן שיגביל עד מאוד את יכולתן של החברות הסלולאריות להציב אנטנות לטלפונים ניידים. להצעה יתרון בכך שהיא מנסה להסדיר את הנושא ולתת מרחב של קשב למצוקות האזרחים. אך חסרונותיה כבדים ובולטים: היא מעניקה זכויות יתר בלתי סבירות לתושבים ולרשויות מקומיות להתנגד להצבת האנטנות ולתבוע פיצויים כספיים על "ירידת ערך הנדל"ן" בשל קירבתו לאנטנה. זהו רעיון די מטורף.

 

הסיכון באנטנה סלולארית מגיע, אולי, ל-0.00001% מהסיכון בקטע כביש חדש, אבל יכולתם של התושבים להתנגד לסלילת כבישים (או זכותם לתבוע פיצויים כלכליים בגינם) מצומצמת ולמעשה כמעט ולא קיימת. הכביש משרת את הציבור? גם אנטנה סלולארית משרתת את הציבור, אפילו יותר: ל-101% מאזרחי ישראל טלפון נייד ורק ל-35% מכונית פרטית.

 

הגיע הזמן לנפץ את בלון הפחדים הקרוי "טלפונים סלולאריים" ו"אנטנות סלולאריות". אין בו דבר ממשי. זוהי פוביה המונית, הגובלת לעתים בפסיכוזה. כשראיתי את הפגנת התושבים הנזעמים ברמת-גן - גבעתיים נגד אנטנה סלולארית, לא יכולתי שלא להיזכר בתמונות מציד המכשפות. האנטנות אכן הפכו למכשפות של ימינו, לפחות בישראל (ביתר חלקי העולם הממשלות מדרבנות הצבת אנטנות סלולאריות, כדי לצמצם את המרחק בינן לבין מכשיר הטלפון).

 

פוביה מוגדרת כפחד בלתי-נשלט ואי-רציונאלי. אנשים מפחדים מעכבישים, ממעליות, מצפיפות, מנוף פתוח ועכשיו מאנטנות סלולאריות ומטלפונים סלולאריים. מפחיד לחשוב שגלים מסתוריים עוברים ללא הרף באוויר, לוטפים אותנו, לוחשים באוזננו, זולגים מהאנטנות סביבנו, מקרינים עלינו. אוהבי תורות הקונספירציה אף מאמינים שיש פה מזימה עולמית של יצרנים, משווקים ויח"צנים, שמטרתה להסתיר מאיתנו את האמת הנוראה על הסלולאר. מול תופעות פסיכוטיות אלו, מה כבר אפשר להגיד? אפשר להגיד את האמת: פחד מפני האנטנות והטלפונים הסלולאריים מוצדק כמו הפחד של ימי הביניים מפני המכשפות והפחד של האמריקנים מפני צלחות מעופפות.

 

בינואר 2005 פרסמה "הוועדה הלאומית להגנה מפני קרינה", גוף מדעי אמריקני מוביל שייעודו להזהיר את הציבור מפני נזקי קרינה אפשריים, סקירה ממצה של כל המחקרים האחרונים על התקשורת הסלולארית ובריאות הציבור. בסיכומה נאמר חד-משמעית: אין שום סיכון לבריאות הציבור ממערכת הטלפונים הסלולאריים, לא מהמכשירים הניידים עצמם ולבטח לא מהאנטנות החיצוניות. החשיפה לקרינה חלשה מאוד, האופיינית לאנטנות של מערכת טלפונים סלולאריים, אינה יכולה לגרום לשום השפעות ביו-פיסיקלית (המקור: National Radiological Protection Board, A Summary of Recent Reports on Mobile Phones and Health, 2000-2004).  

 

"מועצת הבריאות הלאומית של הולנד" פרסמה אף היא מחקר מקיף וממצה, שנושאו "הערכת ההשפעות הבריאותיות של טלפונים ניידים". וגם כאן המסקנות היו נחרצות: אין כעת מקום לדאגה מהשפעה שלילית אפשרית של טלפונים ניידים ואנטנות סלולאריות על הבריאות, מלבד במקרה של דיבור בשעת נהיגה. "אין שום סיבה להגביל את השימוש בטלפונים הסלולאריים על-ידי ילדים", פסקה הוועדה (המקור: Health Council of the Netherlands: Mobile Telephones, an Evaluation of Health Effects, 2002).

 

אם בכל זאת רוצים למזער את ההסתברות לנזק (שלא הוכח) לבריאות הציבור, צריך להגדיל את מספר האנטנות הסלולאריות ולא להקטינו, כי ככל שהמרחק בין האנטנה הקרובה לבין מכשיר הטלפון הנייד קצר יותר, כך עצימות הקרינה נמוכה יותר והמערכת כולה בטוחה יותר. מי שמדבר בטלפון סלולארי בכביש הערבה מסתכן הרבה יותר ממי שגר מתחת לאנטנה סלולארית. אין גם שום הקבלה בין הסכנה הטמונה בעישון סיגריות ל"סכנה" של אנטנה סלולארית או טלפון נייד. על נזקי העישון לבריאות האדם פורסמו אינסוף מחקרים מדעיים, וזה הקונצנזוס של המדענים והרופאים לפחות מאז שנות החמישים של המאה הקודמת; הקושי היה לשכנע את הפוליטיקאים לצאת למלחמה בחברות הסיגריות. בעניין הטלפונים הסלולאריים, המצב הפוך: הקהילה המדענית (כמעט) מאוחדת בדעה שאין נזקי בריאות משימוש בהם, והיא מנסה בכל כוחה לרסן את הפוליטיקאים, שרוכבים על גל הפחד הסתום מפני "קרינה".

 

השר פז-פינס, יוזם ההצעות בעניין האנטנות, הוא אדם אינטליגנטי, אחד הפוליטיקאים הכי נבונים ומשכילים בישראל. הוא יודע את העובדות. אז למה, לכל הרוחות, הוא מתעלם מהן? 

 

לבלוג המלא של סבר פלוצקר