חשיפה: סוחרי איברים ישראלים רוכשים כליות בבולגריה

אחרי שגילו את קולומביה, דרום-אפריקה וסין, הגיעו "תיירי ההשתלות" הישראלים גם לבולגריה: תחקיר שפורסם שם חושף, כי חולים מהארץ עוברים ניתוחים להשתלת כליה בבתי-חולים גדולים בסופיה • הכליות נרכשות, בעזרת מתווכים, מבני המעמד הנחשל, חלקם צוענים • פרופ' איתן מור, מבכירי המשתילים בארץ, זועם: "יש פה ניצול של אנשים שמוכנים לתרום איברים מגופם תמורת כסף. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות הכל בכל העולם בלי שאיש ימתח ביקורת"

מדינת ישראל מככבת לאחרונה בכותרות העיתונים בבולגריה – ולא בגלל תוכנית ההתנתקות. תעשיית הסחר באיברי אדם, שמעורבים בה, על-פי הדיווח, חולים וסוחרי איברים מישראל, היא שמסעירה את הבולגרים.

 

כתבה שהתפרסמה בשבועון המקומי "פוליטיקה", המתמחה בתחקירים, חשפה כי עשרות חולים מישראל הגיעו בחודשים האחרונים לבולגריה על-מנת לעבור השתלת כליה, שנרכשה מתורמים חיים. הישראלים מוצאים את מוכרי הכליות בעזרת מתווכים. חלק גדול מהמוכרים הם בני המעמד הנחשל בבולגריה – הקבוצה העיקרית המוכרת שם איברים – ביניהם גם צוענים.

 

המחסור באיברים להשתלה בישראל וההמתנה הארוכה הצפויה לחולים הפכה אותם בעשור האחרון ל"תיירי השתלות" ולסוחרי איברים בכורח. בשנים האחרונות אימצו החולים מישראל מספר יעדי השתלות תורנים, בהם קולומביה, דרום-אפריקה, סין – ועכשיו גם בולגריה.

 

"אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות הכל בכל העולם בלי שאיש ימתח על זה ביקורת", זועם פרופ' איתן מור, מנהל מחלקת ההשתלות של בית-החולים בילינסון, מבכירי המשתילים בארץ. "ההתנהלות של הדברים גורמת לכך שבסופו של דבר בארץ יש פחות ופחות השתלות, וכל הכספים והתקציבים בורחים לחו"ל, במקום להיות משולמים למערכת בישראל.

 

באישור משרד הבריאות

 

"שאלה נוספת היא איפה העניין הזה משאיר אותנו מבחינת המצפון והמוסר. יש פה ניצול מוצהר של אנשים, שמוכנים לתרום איברים מגופם תמורת כסף. מדי פעם אחת הממשלות עולה על העניין, כמו שקרה בדרום-אפריקה, ומפסיקה אותו. קרוב לוודאי שבסופו של דבר מי שיישב בכלא אלה הרופאים הבולגרים, והישראלים ימשיכו לחפש יעדים נוספים".

 

לכתבת התחקיר בבולגריה קדמו חשיפות עיתונאיות רבות בארצות שונות בעולם, אשר עסקו כולן באותו נושא: הישראלים שבאים לעבור השתלות כליה תמורת כסף באותה מדינה. בעבר אף צולמו רופאים ישראלים בכירים שהגיעו מישראל עם החולים שלהם לבתי-החולים המקומיים וביצעו בעצמם את הניתוחים המורכבים. היום, אומר רופא בכיר העוסק בתחום, אף רופא ישראלי לא מוכן להסתכן יותר, וההשתלות מבוצעות על-ידי רופאים מקומיים.

 

מדינות המערב אוסרות בחוק על סחר איברים. בחלק מהמדינות יש הסכמי חליפין לתרומות ממתים, אולם מדובר ביחסים של תן-וקח. ישראל אינה יכולה לספק איברים מיותרים, ולכן גם אינה זוכה לקבל איברים כאלה. בחלק ממדינות העולם – רובן בגוש המזרחי – אין חוק מפורש שאוסר על סחר באיברים. למרות זאת, התנאי להמשך הפעילות היא החשאיות שבה היא מתנהלת.

 

בדרום-אפריקה, לדוגמה, התבצעו השתלות כליה מתורמים חיים במשך תקופה ארוכה, עד שהשלטונות בחרו להתערב ובקרוב ישלחו את הגורמים שהיו מעורבים בפרשה לכלא. מספר מדינות נוספות, בהן נחשפו בעבר פרשיות דומות, הפסיקו אף הן את הפעילות בתחום זה. מכאן הצורך של חולים ישראלים למצוא יעדים חדשים ובטוחים לאיברים כאלה. בולגריה, למשל.

 

צוות העיתונאים הבולגרי שחשף את הפרשה, ואף ביקר בישראל לצורך התחקיר שערך, דיווח כי הישראלים רכשו כליות בבולגריה תמורת 3,000-5,000 דולר לכליה. לדבריהם, ההשתלות התבצעו בשני בתי-חולים בסופיה, בירת בולגריה – אלכסנדרובסקה ואקטרינה הקדושה.

 

על-פי התחקיר, פנתה חברה ישראלית בשנת 2003 למנהל המחלקה האורולוגית של בית-החולים אלכסנדרובסקה, ד"ר פטר פאנצ'ב, ואל מנהל בית-החולים אקטרינה הקדושה, פרופ' אלכסנדר צ'ירקוב, רופא בולגרי בעל שם עולמי, והציעה להם "עבודה משותפת בשטח הכליות". לפי המכתב הוצע לרופאים הבולגרים 15 אלף דולר עבור כל השתלה.

 

מיד לאחר קבלת מכתבם של הישראלים פנו מנהלי שני בתי-החולים אל שר הבריאות הבולגרי אז, ד"ר בוז'ידר פינקוב, וכתבו לו: "לשמחתנו ולגאוותנו הצלחותינו זכו להכרתם של גורמים רפואיים וחולים הזקוקים להשתלת כליות במדינת ישראל. אי לכך קיבלנו הזמנה מטעם המדינה לבצע השתלות כליה לחולים הזקוקים לה בבתי-החולים שלנו". שר הבריאות, כך פורסם, פנה אל מנהל מחלקת אבחון וריפוי של משרד הבריאות הבולגרי והורה לו לסייע במימוש הפרויקט.

 

הפרויקט המשותף יצא לדרך, אם כן, בברכת משרד הבריאות הבולגרי. לדבריו של פרופ' צ'ירקוב, מנהל בית-חולים אקטרינה הקדושה, ממשיכים החולים הישראלים להגיע לבולגריה עד היום. "האזרחים הישראלים המגיעים אלינו יחד עם התורמים אותם הם מביאים איתם חייבים לחתום על הצהרה המאשרת שהם תורמים את איבריהם מרצונם החופשי", סיפר לעיתון. "רק לאחר מכן מבוצעת ההשתלה".

 

כולם עוצמים עיניים

 

העיתונאים הבולגרים איתרו, לטענתם, את אחד משני ראשי החברה המתווכת בישראל, שאישר כי פרויקט ההשתלות התבצע, אולם טען כי הוא נכשל משום ש"תיאבונם של הרופאים הבולגרים גדל עם האוכל, והם העלו את מחיר הניתוח מ-15 אלף דולר ל-50 אלף דולר, ולכן יצאנו מהעסק". מאוחר יותר שינה המתווך את גירסתו וטען, כי הפרויקט נכשל משום שלרופאים הבולגרים אין ניסיון רב בניתוחי השתלה.

 

בינתיים, כמו בכל מקום אחר בעולם שבו נחשפו פרשות דומות, גרמה חשיפת הפרשה בתקשורת לכך שכל הגורמים שהיו מעורבים בה, ככל הנראה, משכו את ידיהם ממנה. פרופ' צ'ירקוב, שטען בתחילה כי הנושא אינו מוכר לו, הודה בלחץ העיתונאים כי "חמישה-שישה ישראלים" עברו את ההשתלה בבית-החולים אותו הוא מנהל, אולם סירב לחשוף בפניהם את ההצהרה עליהם חתמו, לדבריו, התורמים. הרופא השני, ד"ר פטר פאנצ'ב, הודה בסופו של דבר כי הוא מבצע השתלות כליה לחולים ישראלים, אך לדבריו קיבל את ההצעה האחרונה ממתווך ישראלי לפני חמישה-שישה חודשים.

 

משרד הבריאות הבולגרי מסרב להגיב על הפרשה. שר הבריאות לשעבר טוען שהפרשה כלל לא זכורה לו וכי לא הגיעו לידיו מסמכים בנושא.

 

בארץ הסחר באיברים אסור. שלוש האפשרויות העומדות בפני חולים הן: תרומה מקרוב משפחה – אם נמצא קרוב המתאים מבחינה רפואית למתן תרומה; תרומה מוצלבת – תורם של חולה אחד תורם לחולה אחר, ללא תמורה, כמובן; תרומה אלטרואיסטית – קבלת איבר מאדם קרוב, חבר למשל, באישור ועדה מיוחדת של משרד הבריאות.

 

כ-560 איש ממתינים היום בישראל להשתלת כליה. על-פי נתוני המרכז הלאומי להשתלות, מדי שנה מושתלות בארץ 100-120 כליות מתורמים מתים, ו-50-70 מתורמים חיים. מדי שנה מתים 50-90 חולי כליות במהלך הציפייה לכליה המיוחלת. זמן ההמתנה הממוצע לכליה הוא כארבע שנים.

 

"פחות ממחצית המשפחות שאנחנו פונים אליהן בבקשה לתרום את איברי יקירן מסכימות לתרומה", אומרת תמר אשכנזי, מנהלת המרכז הלאומי להשתלות של משרד הבריאות. "אין לנו מלאי גדול של פתרונות לשאלה איך מגדילים את מספר התרומות. בימים אלה אנחנו מפיקים סרט דוקומנטרי על צעיר שנפטר בזמן טיול בחו"ל וגופתו הוטסה לארץ לצורך תרומת איברים. אולי עבודה רגשית על הבטן הרכה תשכנע עוד אנשים להציל חיים".

 

פרופ' איתן מור חולק על אשכנזי בנושא המאמצים שמושקעים בישראל להשגת תורמים. "חייבים להשקיע יותר משאבים כדי להשיג תרומות איברים", הוא אומר. "זה צריך להתחיל בקמפיינים ובתגבור אנשי הצוות שאמונים על איתור תורמים מתאימים בבתי-החולים, ולהמשיך בתגמול כספי של משפחות התורמים. יש מדינות, כמו איטליה וספרד, שהשקיעו מאמצים ניכרים בתחום הזה והצליחו לשלש את היקף התרומות. הבעיה היא שכל זמן שהמוצא של השתלת איברים בחו"ל קיים, אין לאיש תמריץ לשנות את זה.

 

"למרות שסחר באיברים הוא לא חוקי בישראל, משרד הבריאות וקופות-החולים תומכים בעסק הזה באופן לא רשמי, משום שהשתלת כליה חוסכת להם עלות יקרה מאוד של טיפולי דיאליזה. קופות-החולים מחזירות למושתלים סכום מסוים עבור ההשתלה, ומבחינה חוקית כולם נקיים לחלוטין. אבל החולים שחוזרים לארץ אחרי ההשתלה מגיעים בסופו של דבר אלינו להמשך הטיפול, מה שמכפיל את מספר ביקורי המרפאה, למרות שכוח האדם בהן נותר מצומצם. בסופו של דבר, הסידור הזה פוגע במושתלים שלנו.

 

"הרבה ישראלים נוסעים להשתלה בחו"ל בלי פיקוח, דרך מתווכים. מבולגריה חלק מהם חוזרים לארץ במצב לא טוב. חלקם נחשבים מלכתחילה מועמדים גרועים להשתלה, שמצבם הבריאותי וגילם אינם מאפשרים לעבור את הניתוח בהצלחה. כל מה שנדרש כדי לעבור את ההשתלה מחוץ לגבולות ישראל זה אישור ממומחה כליות שהחולה המסוים הזה זקוק להשתלת כליה. זו שערורייה שהשיקול אם לשלוח או לא לשלוח חולה לחו"ל נמצא בידיו של מתווך. כל העסק הזה הוא בעייתי, בלשון המעטה".

 

המדינה חוסכת כ-10 ממבוטחי שירותי בריאות כללית – קופת-החולים הגדולה בישראל – עברו עד כה את ניתוח ההשתלה בבולגריה. "כשהתחילו ההשתלות בבולגריה מינינו רופא מטעמנו, דובר בולגרית, שיבדוק שהחולים שלנו מגיעים למקום שהרמה הרפואית שלו נאותה", אומר פרדי רוזנפלד, המשנה למנכ"ל "דקלה", חברת הביטוח שמטפלת בתביעות של מבוטחי שירותי בריאות כללית עבור ניתוחים בחו"ל. "התברר לנו שמדובר במרכז אוניברסיטאי, שיש לו ניסיון משמעותי בהשתלות, ובמנתח ידוע, שעובד גם מחוץ לגבולות בולגריה. כשביקשנו לשלוח לשם חולים באופן רשמי, ועל-פי אמות מידה חוקיות ואתיות מקובלות, אמרו לנו שאין אפשרות כזו, כי גם שם יש מחסור באיברים. זו הסיבה שאנחנו לא מפנים חולים לשם באופן ישיר".

 

- אבל אתם הרי נושאים בעלות הניתוח.

 

"אנחנו בשום אופן לא מכירים בהשתלות האלה, ולא שותפים בביצוען או בשליחת החולים לשם. מצד שני, ישנה המצוקה הגדולה מאוד של החולים. לפני כמה שנים משרד הבריאות אישר להחזיר לחולים חלק מעלות ההשתלה לפי העלות שהיתה עולה לנו השתלה דומה בארץ. היום מדובר בסכום של כ-35 אלף דולר. אדם שמוצא לעצמו פתרון ועובר השתלה בחו"ל מקבל את החזר הסכום הזה, בלי קשר לשאלה כמה הוא שילם עבור ההשתלה בפועל.

 

"ברור לנו שחלק מהעלות הכוללת עבור ההשתלה היא עבור הכליה עצמה. אנחנו לא מבקשים קבלות, אלא אישורים מבית-חולים ציבורי בישראל על כך שהטיפול אומנם התבצע. ברגע שאנחנו מקבלים את האישורים שדרושים לנו, אנחנו נותנים לחולה את מה שהיתה עולה לקופה אותה השתלה לו היתה מתבצעת כדת וכדין בישראל".

 

גם רוזנפלד מודה, כי מבחינה לאומית המדינה חוסכת סכומים גדולים בזכות ההשתלות המפוקפקות בחו"ל. "מנקודת המבט של מדינת ישראל אין ספק שזה כדאי. אנחנו שולחים לחו"ל אדם חולה ומקבלים אותו חזרה יותר בריא ויותר פרודוקטיבי – וגם חוסכים את העלויות עבור הדיאליזה".

 

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בעבר פנו קופות-החולים למשרד הבריאות בשאלה אם יש מניעה שהקופות יממנו השתלות בחו"ל בגובה עלות ההשתלה בארץ.

 

"תשובתנו בעבר היתה שאין מניעה מטעם החוק. משרד הבריאות יזם הצעת חוק, הקובעת כי הסחר והתיווך באיברים יוגדרו עבירה פלילית. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ותוגש בקרוב לקריאה שנייה ושלישית".