דרים ת'יאטר נחשבת ללהקה בעלת הרכב המוזיקאים האיכותיים ביותר שמנגנים כיום במשותף ולאורך זמן. הקיץ נמצאת הלהקה בסיבוב הופעות ענקי, GIGANTOUR 2005, במשותף עם מגהדת' שלא זמן ביקרה אצלנו, בהופעה שהתפוצצה. מוקדם יותר הצטרף הקלידן ג'ורדן רודס (יהודי כשר) לאביב גפן וסטיבן ווילסון בסיבוב הופעות של בלאקפילד בארה"ב.
Octavarium הוא אלבומה השמיני של DT וכנגזר משם האלבום (אוקטבה היא הצליל השמיני בסולם המוזיקלי המקובל), זהו אלבום בסימן 8, שמכיל שמונה קטעים - כמעט כל אחד מהם עולם של צלילים עשיר בהרמוניות.
בניגוד גמור לפתיחה הסוערת של השיר הראשון, The Root of All Evil, שפותח את האלבום בתופים מתנפחים הצוברים תאוצה ומתמזגים עם דיסטורשן גיטרות שכמו נלקח מהאלבום הקודם, השיר השני פונה לכיוון בלדת רוק מתקתקה, שאפשר היה לוותר עליה - ולהמשיך ישר לשתיים מהיצירות היותר טובות באלבום These Walls ו-Panic Attack.
היצירה האחרונה באלבום, הנושאת את שמו, היא הבולטת והייחודית שבו. היא מורכבת מחמישה סינפונייטות קטנות ומצדיעה ליצירות ואמני פרוג קלאסיים. זה מתחיל כהצדעה לגיטרה האווירתית של פינק פלויד והופך כעבור ארבע דקות להצדעה לג'נסיס המוקדמים. רודס ממשיך במחוות לאבותיו הרוחניים הקלידנים מ-YES ו-ELP כאשר בין לבין תזהו גם את Lucy in the sky with diamond כדי שתדעו איך הכל התחיל. לאורך 24 הדקות של היצירה היא משנה תנוחות, משנה מקצבים ולקראת סופה מתלהטת עד כדי התפרצות אורגזמית מוצלחת במיוחד, ולסיום לא שוכחת ללטף עם גיטרה פלוידית עדינה כאפילוג.
דרים ת'יאטר מייצרת בעיקר יצירות מוזיקליות ולא שירים רגילים, יצירות עשירות במבעים מוזיקליים מורכבים וגם ב"אוקטבריום" תקבלו תצוגת תכלית מרשימה של יכולות חברי הלהקה. אמנם הוא לא מרחיב ומרענן את הרפרטואר המוכר שלה, אבל הוא בהחלט עומד בסטנדרטים. האלבום לא מהווה שיא חדש עבור הלהקה ואולי לא נורא ירגש את מעריציה, אבל כיוון שמדובר בלהקת הרוק הכי קלאסית שפועלת כיום - התוצאה בהחלט ראויה.