"אלוהים פשוט רמז לי מה לעשות"

ליאל דניר בת ה-20 מאמינה ששום דבר לא מקרי. ומאמינה בעצמה. ובאמא שלה, ובדרך בה גידלה אתה. כך הגיעו דניר ו-170 הסנטימטר שלה לפריז, והשתלבו יפה יפה בעולם הדוגמנות

כמה מילים שהחליפה אמא שלה עם מוטי רייף, מבעלי סוכנות הדוגמנות "לוק", ליד ההליכון במכון הכושר, הטיסו את ליאל דניר למעלה. אבל זה לא היה פשוט כמו שזה נשמע. לפני שלוש שנים אמנם קטפה דניר את תואר "תגלית השנה" ("נתתי את הדה בסט, אבל לא האמנתי שאזכה"), אבל הילדה, אז כולה בת 17, לא ידעה בדיוק מה עושים עם זה.

 

זה לא רק בגלל הגיל. גם מכסת הסנטימטרים שחלק לה הטבע בנדיבות קפוצה (170, לא יותר) נראתה בעייתית. מישהו מדמיין את לינדה אוונגליסטה בגובה דשא? אבל דניר, ובעיקר הבוקר שלה, מאיר כהן, לקחו את העניינים לידיים. ליאל דניר נחתה בפריז, ומאז לסיפור יש לחן אחר. רומנטי.

 

בשבעת החודשים שלה בעיר האורות הספיקה דניר להצטלם למהדורה הרוסית של "ווג" ולמגזין האופנה "פלייר", להרביץ כמה תמונות אצל אנני ליבוביץ', הצלמת האגדית, לראות ממילימטר את אנג'לינה ג'ולי, ולהוביל את הקמפיין של ג'אנפרנקו פרה, אותו צילם צלם העל פטריק דה מרשליה.

 כמו כן, יצא לה לקפוץ לניו-יורק. דניר, היום בת 20 וחצי, נולדה בתל-אביב. אמא שלה, שרית, עוסקת בין השאר בהדרכת כושר ובחיבור שבין גוף לנפש. אחיה הגדול, רעואל, 27, עוסק במוזיקה וחי בארה"ב. השני, שראל, 24, בעסקי הבארים וגם ניסה את מזלו לרגע בדוגמנות. עם אביה אין לה קשר כבר הרבה שנים. זמן מה אחרי שליאל נולדה, שינתה האם את שם המשפחה לדניר ("שם בעל השפעות חיוביות").

 

השמות שלכם בכלל מעניינים.

 

"לשמות שלנו יש הרבה משמעות. 'אל' זה משהו אנרגטי מאוד חזק. אמא חשבה המון על השמות לפני שקראה לנו בהם. היא גם החליטה שכולם יהיו בני מזל דלי. אני נולדתי ב-25 בינואר, שראל ב-29 בינואר ורעואל ב-12 בפברואר. דלי זה מזל שהיא מאוד מתחברת אליו, והחיבור בינינו הוא ממש קוסמי. יש בין כולנו קשר לא ייאמן, ואתה קולט את זה הרבה יותר כשאתה נמצא רחוק. זו המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל מאלוהים".

 

איך מתמודדים עם חיים בלי אבא?

 

"ההורים שלי גרושים כבר הרבה מאוד שנים, מאז שהייתי נורא קטנה, ואני לא זוכרת אותו בכלל. למדתי להתמודד עם הדברים מהמקום הכי בריא שאפשר. גדלתי בבית נורא מיוחד. לימדו אותי לדבר על כל מה שעובר עליי, לא להתבייש בשום דבר. כשאתה מגיע מבית שנותן לך המון כוח, מלמד אותך ערכים כאלה עילאיים, אתה יוצא עם אהבה ודרייב נורא גדולים לחיים".

 

אמא שלך היא החברה הכי טובה שלך?

 

"כולנו תמיד מספרים הכל לאמא. אמא מכירה אותי במקומות הכי עמוקים. כשיש לך דילמות בחיים, אתה צריך לדבר עם מישהו שייתן לך את העצה הכי טובה, מהמקום הכי חיובי, וזאת אמא".

 

והיא דחפה אותך להיות דוגמנית?

 

"היא מפרגנת ומחזקת נורא, אבל לא דוחפת אותי לכלום. אני חושבת שאחד התפקידים של אמא הוא לתת לילדים שלה להתפתח לבד, אחרי שהשקיעה בהם כל כך הרבה. אני גם לא חושבת שאמא שלי היא מהאנשים שחלמו שהבת שלהם תהיה דוגמנית. היא חינכה אותי לראות את העולם בראייה הכי גדולה שאפשר ולהחליט לעשות מה שאני רוצה".

 

איזו מין ילדה היית?

 

"עד כיתה ט' הייתי ילדה מאוד חברותית, אבל אז התחלתי להבין שהחשיבה שלי שונה מהחשיבה של אנשים רגילים. פתאום קלטתי שאני מדברת בשפה שונה, עם ראיית חיים שונה ושאיפות שונות. זה לא בא מהתנשאות, אולי מסגירות. עברתי מספיק דברים בחיים כדי שאהיה מבוגרת. אני לא חושבת שהיו לי חיים יותר קשים משל אחרים, אולי כי לקחתי את הקושי שלי למקום חיובי. אני לא מבזבזת את עצמי בדיבורים על הא ודא, כי זה מוריד אותך. למדתי שהחיים זה מאבק לא קטן, וצריך לשרוד, אבל מהצורה הכי נקייה".

 

למה היו לך כל כך הרבה התלבטויות לפני שבחרת בדוגמנות?

 

"רציתי גם לגמור את בית-הספר. תראה, יש המון שטחיות בעולם הזה, ואני בנאדם שמחפש הרבה יותר עומק בכל דבר שאני נוגעת בו. היה גם כל הקטע של הגובה, כי בחו"ל מחפשים בחורות יותר גבוהות, ואני מטר שבעים, פספוסה. באיזשהו מקום באתי עם ספק מדעי שאולי לא ירצו אותי, אבל אמרתי, אני הולכת על זה בכל הכוח ולא רואה אף אחד ממטר. כשאתה מגיע למקום ואתה כל כך מפוקס ומאמין בעצמך, האנרגיה הזאת עוברת גם למי שעומד מולך. אמרתי, אני לא עוד דוגמנית מהסוכנות, אני ליאל דניר עם מטר שבעים. זאת החבילה. ירצו, ייקחו. לא ירצו, לא ייקחו. ועובדה שלקחו. כשאני מסתכלת היום לאחור, העובדה שאני מצליחה למרות הקשיים נותנת לי עוד יותר סיפוק".

 

מה עם צבא?

 

"רציתי להתגייס, אבל הייתי בדילמה אם להתגייס או לא, בגלל התוכניות לנסוע לחו"ל. בסוף קיבלתי שיחרור בגלל עודף בנות, ונגמרו ההתלבטויות. אז הבנתי שזה עוד סימן שאני צריכה לנסוע ולא לוותר. אני לא יכולה להגיד שאני מצטערת, כי אני לא יודעת מה הפסדתי. ככה זה כנראה היה צריך להיות".

 

את בטח זוכרת את הרגעים הראשונים בפריז.

 

"איך אפשר לשכוח. נכנסתי למטרו עם המפה של המטרו, הבוק שלי, נעלי עקב, כתובות של סוכנויות וזהו. באותו יום ראיתי שלוש סוכנויות, ואז החלטתי ללכת לסוכנות שאני נמצאת בה היום. הפגישה איתם היתה מדהימה. ברגע שהם ראו אותי, הגובה שלי היה בעיניהם רק יתרון".

 

ופריז זה בטח גם כיף לא קטן.

 

"השבעה חודשים האלה פתחו לי את הראיית חיים בצורה שאני לא יכולה להסביר. כשאתה הולך ברחובות היפים שם, אתה מרגיש התעלות. שם יש לך שקט, המון זמן לחשוב על החיים שלך. הדבר שהכי חשוב לי בתחום הזה, שיש בו המון חרא והמון פייק, הוא להישאר הבנאדם הכי נקי בעולם, וזה לא קל. בכל זאת נשארתי הבנאדם הכי פשוט מתל-אביב, שלא מלקק לאף אחד".

 

איך היה להצטלם עם אנג'לינה ג'ולי?

 

"אנני ליבוביץ' צילמה אותי לטסט של צילומי השיער של אנג'לינה ג'ולי, ותצלומים של אנני בבוק שלך זה נכס גדול. חיינו, אנג'לינה ואני, שלושה ימים באותו לוקיישן, מלון ריץ בפריז. לא יצא לנו לדבר כמעט, כי בין הצילומים היא היתה עולה לחדר שלה. ברמת כוכבות כמו שלה, אתה בא, עושה את העבודה והולך. דווקא שיחקתי עם הבן שלה. הוא חמוד נורא".

 

והיא באמת נורא יפה?

 

"מאוד. היא עוצמתית בצורה שאי אפשר להסביר. במציאות היא מאוד פשוטה, מתלבשת בג'ינס, לא מנסה להרשים".

 

יש לך בוודאי גם רגעי משבר שם.

 

"רגעי משבר יש כמעט כל יום. לא הכל מדהים וורוד ויפה. קודם כל, יש קשיי השפה. אני לא מדברת צרפתית, רק מבינה טיפה. וחוץ מזה, זו רק אני שם, לבד. אין גם חיים מעבר לדוגמנות. כשאני במצב-רוח רע, אני הולכת למכון כושר, עושה אימון שעתיים ונרגעת".

 

כמה זמן את מתכוונת להישאר שם?

 

"בינתיים אני חוזרת לפריז, והשלב הבא יהיה לעבור ולעשות את הבייס שלי בניו-יורק. אני לא חושבת על דוגמנות במונחים של גיל. כשאני ארגיש שמיציתי את זה, אני אפרוש. היום יש לי טעם של עוד. מי אמר שצריך לחיות אורח-חיים מסודר. אני עוד צעירה ולא רוצה להגביל את עצמי בכלום".

 

למדת בתיכון קולנוע. זה בא בחשבון?

 

"מאוד מעניין אותי קולנוע ומשחק. תמיד חשבתי שאם לא אצליח בדוגמנות, אפנה למשחק. לפני שנסעתי, אפילו חשבתי להירשם לשלוש שנים לבית-ספר למשחק, אבל החלטתי בכל זאת למצות את הפרק הזה. משחק אני תמיד יכולה ללמוד. "לפני שנסעתי, היתה לי גם אופציה לשחק ב'טלנובלה בע"מ'. עשיתי אודישנים, עברתי כמה שלבים, אבל זה נפל, מה שהוכיח לי שאני צריכה לנסוע. אלוהים פשוט רמז לי מה לעשות. שום דבר בחיים, אני מאמינה, לא סתם קורה. אני חושבת על משחק מול מצלמה, אבל לא על טלנובלות וכאלה. משהו הרבה יותר רציני. אני מפרגנת לכל מי שעושה טלנובלות בכיף, אבל זה לא אני. אני לא רוצה שיתפסו אותי בתור דוגמנית שעושה טלנובלה בגלל שהיא נראית יותר טוב מאחרות.

 

"חוץ מזה, אני גם חושבת על פסיכולוגיה. אולי בגלל שהרבה פעמים אני מצליחה לעזור לאנשים שנמצאים בפלונטר עם עצמם. מאוד מעניינת אותי גם ארכיטקטורה. אני נורא אוהבת לראות חלל ולדמיין מה יהיה בו".

 

החבר הקודם שלה היה הבן של בעלי "קסטרו". הסיפור הזה ירד מזמן מהמסלול. עכשיו היא חובקת את גיא (שקצת מבוגר ממנה, לשמחתה) ומעדיפה לא לקשקש עליו יותר מדי. ובכל זאת? "יש לי בן-זוג כבר שמונה חודשים, שעושה לי רק טוב, למרות העובדה שאני לא בארץ וקשה לנהל ככה זוגיות. אני מבינה כמה חשוב להקדיש בקשר הזה, כי אתה לא מוצא כל יום מישהו כמוהו".

 

איך באמת אתם מסתדרים עם המרחק?

 

"הוא בא הרבה לבקר אותי, וגם אני באה הרבה לארץ. באיזשהו מקום אני לא חושבת שחייבים להעביר את החיים שלך למדינה אחרת רק בשביל בן-הזוג, זה לא בריא לקשר. לו יש את העניינים שלו ואני גם לא מצפה ממנו לצעד כזה. הפלוס הוא שאני לומדת לחיות את החיים שלי לבד, לא להיות תלויה באנשים. מצד שני, ברור שכשאתה חוזר הביתה, אתה לא רוצה להיות לבד, אלא לקבל חיבוק ממישהו".

 

הוא לא דואג לך? עולם הדוגמנות, כלשון הקלישאה הזאבית, יכול להיות מסוכן מאוד.

 

"מי שמכיר אותי יודע שאני לא מחפשת את זה. גם אם אין לי בן-זוג, היופי לא עושה לי את זה. הוא יודע שהוא יכול לסמוך עלי. זה בכלל לא עולה בשיקול".

 

תגידי, למה את לא אוכלת כלום ורק אני זולל?

 

"אני סתם לא רעבה. אני לא שומרת על דיאטות, אבל משתדלת לאכול בריא, בשביל הגוף. אני כולה 45 קילו, אז מי צריך דיאטות. יש לי מה-זה משיכה למתוק, ואני בהחלט יכולה לחסל עוגת קצפת על המקום".

 

אז בטח ניתוחים פלסטיים לא מעניינים אותך בכלל.

 

"יש לי קצת סלידה מזה. זה לא עושה כלום לרוחניות. אני לא מדברת על בחורות בגיל חמישים, אלא על ילדות. חוץ מזה, מה רע בציצים קטנים? בחו"ל לכולן אין ציצים וכאן לכולן יש מחלבות".