יונדאי סונטה - בגוב האריות

הסונטה החדשה חייבת לדחוף את יונדאי לפנים מבחינת יכולת, אך היא מאבדת את יתרון המחיר שהיה לה בעבר. האם היומרה הקוריאנית מוצדקת?

אנחנו עדיין לא מודעים לכך לגמרי, ויכול מאד להיות שאפילו האמריקנים עדיין לא הפנימו. אבל תעשיית הרכב הקוריאנית, זו שמתקרבת בצעדי ענק לשמות היפניים הבולטים גם בשוק הרכב אצלנו, עומדת לשחזר את ההיסטוריה בארה"ב. היפנים יכולים לכבוש את שוק הרכב הגדול, החשוב והריווחי בעולם? הקוריאנים מאמינים כי הם יכולים לנשל אותם ממעמדם. ויונדאי, איך שלא תביטו בכך, שייכת לראש חץ מסחרי סופר-קטלני.

 

היצרן הקוריאני הענק שם לעצמו מטרה ברורה - לגדול בצעדי ענק בכל שנה, עד שישתייך לגדולות שביצרניות הרכב. וכשיונדאי אומרים "גדולות", הם מתכוונים לקונצרני ענק הגדולים ביותר. והסונטה, זו בה אנחנו נוהגים כעת, היא נכון לעכשיו השפיץ שבקצה הטיל המונחה. דור חמישי לשם המוכר, זה שתמיד חלם על ארץ כל האפשרויות אבל לא ממש הצליח לשכנע מבחינת איכות ובוודאי תדמית.

 

את שני אלה מנסים כעת הקוריאנים לפתור. האיכות אמורה להשתפר על-ידי תכנון חדש לחלוטין, התדמית חייבת לזכות לתגבור תודות למפעל חדש ומודרני שנחנך בארה"ב. ואיך זה יעבוד אצלנו, שוק נוסף בו הסונטה לא שכנעה? מבחן דרכים ראשון, הוא שעזר לנו למצוא תשובה.

 

 

אמריקה, ורסנו

 

הכיוון האמריקני ברור ממבט ראשון. בעוד משפחתיות גדולות מאירופה מוכנות לוותר על מידות תמורת סגנון ומסר יוקרתי-אופנתי-ספורטיבי, יונדאי הולכת על "אמריקה". זה אומר שהיא ארוכה ממקבילות אירופאיות כמו סיטרואן C5, פולקסווגן פאסאט, פורד מונדיאו ודומות, זה אומר גם שהיא פחות מסוגננת. זאת, למרות שכיאה לתפיסה האמריקנית, בסיס הגלגלים (273 ס"מ) אינו ארוך במיוחד. אגב, הדמיון להונדה אקורד האמריקאית בולט, הרעיון מזכיר את טויוטה קאמרי, שתי מתחרות גדולות ומצליחות מאד באמריקה.

 

בכל מקרה, הסונטה נראית גדולה ומכובדת. קווי המתאר שלה, לראשונה בהיסטוריה של הדגם הזה, נכונים והומוגניים. הופעתה שקטה ובוגרת, הגם שאינה מסובבת ראשים סדרתית כמו פיז'ו 407 למשל.

 

ואם מבחוץ ניכר המאמץ לקלוע לטעם אמריקני, תא הנוסעים מראה פשוט שיפור ניכר, ומוכיח עד כמה מתקדמים הקוריאנים במהירות כאשר הם מזהים חולשה בולטת במוצר. וזה בדיוק מה שקרה עם הפלסטיקה, המווחנים, המתגים והריפוד-דיפון. כיום הכל איכותי יותר, מעוצב יותר לפי טעמם של אירופאים. תאמינו או לא, השפעת קבוצת פולקסווגן ניכרת כאן במיוחד.

 

יש חלקים מוצלחים במיוחד כמו לוח המחוונים ושילוב דמוי-עץ, ומוצלחים פחות כמו פתחי אוורור שממוקמים נמוך מדי ואינם נאים מספיק, בקרת אקלים ומערכת שמע שאינם משכנעים די הצורך. חלק מהמתגים נראה מרשים, אחרים השייכים לתפעול חלונות, מגבים ואורות, מיושנים מדי למראה. ההגה מתכוונן רק לגובה, ותנוחת הנהיגה אינה מהטובות שפגשנו. לעומת זאת, המרחב מאחור מרשים לנוסעים ולמטען. אי אפשר לפתוח את תא המטען הענק מבחוץ, אך בתא הנוסעים יש מתג, ולא מנוף.

 

 

בכל מקרה, הקוריאנים השיגו את מטרתם העיקרית - הסונטה מרגישה שופעת אבזור. בעיקר בגרסה המהודרת שבחנו, עם ריפוד עור, מושב נהג מופעל מתג, גג-שמש נפתח ובקרות יציבות ושיוט. לאלה יש להוסיף בקרת אקלים (לא מפוצלת), מערכת שמע מקורית, תפעול ידני לתיבה ושש כריות אוויר הקיימים גם בגרסה הרגילה. נדיב? בהחלט. שופע במיוחד? בדיקה מדוקדקת של פרטי האבזור מוכיחה כי ההרגשה מעט מרמה. הסונטה מאובזרת, אך לבטח אינה פורצת גבולות בתחום זה.

 

ובנסיעה

 

בעבר הלא רחוק התבססה הסונטה, כמו מרבית דגמי יונדאי, על מיצובישי. למשל, בדור ראשון לסונטה שהגיע לארץ. לכן אפשר להבין מדוע מחייכים הקוריאנים בכל פעם ששמם של היפנים עולה.הם בוודאי לא מצטערים יתר על המידה על התסבוכת הפיננסית-תדמיתית של מיצובישי.

 

היום, לא רק שהסונטה עצמאית לחלוטין, יחידות כוח שהם מפתחים, יגיעו למיצובישי ודיימלר בעתיד. למשל מנוע ה-2.4 ליטר החדש, עם תזמון משתנה והיכולת המרשימה ביותר שפגשנו עד היום ביונדאי. מדובר ביחידה מעודנת מאד, חלקה ונינוחה בסל"ד נמוך, עם יכולת האצה מרשימה ונקיה מהפרעות. המנוע הזה אינו רועש מדי תחת עומס (צרה אמיתית של מנועי עבר קוריאנים) ותחת מאמץ אפילו משמיע צליל נעים לאוזן. שאפו, יונדאי.

 

חבל רק שהוא משודך לתיבת ארבעה הילוכים אוטומטיים, עם יחסי העברה ארוכים מאד. ארוכים מדי. הילוך ראשון מגיע ל-80 קמ"ש, שלישי אמור לחצות את ה-200. הכוונה לאפשר שיוט רגוע, נינוח וחסכוני ברורה, אך התוצאה היא סירוס ניכר ליכולת המנוע. 161 כ"ס ו-22.3 קג"מ? אולי כן, אבל זה בכל מקרה לא מרגיש ככה. התחושה עצלה מדי, ההאצות איטיות מדי. לא רק בגלל נתון רשמי לא ממש מרשים של 10.4 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש. אז נכון שבעוד פחות משנה תקבל התיבה הזו הילוך נוסף. בינתיים הוא לא כאן. חבל.  

 

חבל גם מכיוון שהתיבה הזו "מפילה" את המנוע לתהומות כוח מיותרים, ומכריחה שימוש שכיח מדי בתפעול ידני. אז נכון שהיא מעודנת יחסית, ונוחה לתפעול, אבל היא נוטלת פיקוד ומחליפה הילוך עצמאית, לעיתים מוקדם אפילו מהמצב האוטומטי. קחו גם בחשבון שאימוץ ניכר של המנוע מתבטא בצריכת דלק. במבחן המאומץ ובתנאי נהיגה קשים ותובעניים (חום ולחות של אוגוסט) הגענו לנתון של פחות משישה ק"מ לליטר. וזה הרבה מאד.

 

מסגירה את היעד

 

ואז הגענו למבחן ההתנהגות, והמקור הקוריאני צץ ועלה. לא במקרה. במקום בו אנחנו מעדיפים גישה "אירופאית-דינמית-בטוחה", הסונטה מעדיפה "אמריקנית-רפויה-רכה". היא אינה מצליחה לרסן היטב, מתנדנדת יתר על המידה על פני שיבושים, רוכנת מדי בפניות ובעיקר לא מרגישה "מחוברת" כמתחרותיה מיפן ואירופה. טובה אמנם מקודמתה, אבל עדיין שומרת על ריחוק לא-מחמיא ממתמודדות אחרות על כיסו של הנהג.

 

גם מערכת ההגה, למרות משקל קל מדי וערפול מסוים, מרגישה טוב מבעבר. הוא הדרגתי ומדויק יותר, זוכה לתגובות נכונות מהמרכב. בקרת היציבות ממהרת מדי להכנס לפעולה ועושה זאת באופן לא מעודן, וכך גם ה-ABS. מערכת הבלימה אינה מבריקה, אך לא נתקלנו בשום אובדן יכולת, גם לא בתנאי המבחן הקשים.

 

נוחות? חובבי הרכות בסגנון אמריקני ירגישו מייד בבית. המתלים הרכים מצליחים לבודד בעיות קלות באספלט, אך רק במידת מה. אתגרים עירוניים "אמיתיים" יגלו כי המתלים נכנעים מהר מדי. 

 

בגוב האריות

 

 את הסונטה היוצאת לא אהבנו. בפשטות. החדשה מציגה התקדמות מרשימה כמעט בכל תחום, ולכן אנחנו מביטים בה הרבה יותר בחיוב. יונדאי בפירוש מראים כי הם בדרך הנכונה מעלה, ובמקרים מסוימים - עיין ערך סנטה פה, טוסון וגטס - מפתיעים את כל תעשיית הרכב. האם גם כאן? אז זהו, שלא בטוח.

 

לא מכיוון שהסונטה רעה כמובן. חובבי רכב אמריקני ישמחו בה, ללא ספק. אלא שהבעיה היא חיסולו של יתרונה הגדול - תג-מחיר. יונדאי חודרת עם הסונטה לגוב אריות של ממש, עם מתחרות מיפן ואירופה שהפכו טובות ומפתות מאי פעם. נכון שהמנוע גדול יותר (הגם שהוא אינו מרגיש חזק יותר), אך אין הרי אפשרות בחירה ב-2.0 ליטר, מה שמעמיד אותה בבעיה.

 

עם מחיר של 165,000 שקל, או 185,000 לגרסה הנבחנת, הסונטה יקרה מפורד מונדיאו המצוינת. היא יקרה מגרסאות חזקות של מאזדה 6, היא אינה זולה במיוחד מפיז'ו 407 מסוגננת או מסיטרואן C5 סופר-מאובזרת. וזו רק רשימה חלקית. מה נותר? מרחב פנים, גודל מרשים ורכות שנויה במחלוקת.

 

מה זה אומר מבחינתנו? חובבי אמריקניות מוזמנים לנסות, השאר מתבקשים - למרות המחמאות על השיפור המורגש - להמתין ל-2.0 ליטר שתהיה זולה יותר.