ביקורת: משימה סודית באונמי

אמיר קמינר לקח את חברו ש', סוכן חרש של יועצים קולינריים, ויחד הם התרשמו לטובה מהעסקית המשודרגת של אונמי בתל-אביב, שאפשר בהחלט לבטוח בסושי שלה גם בימים חמים אלה

אמיר קמינר פורסם: 02.08.05, 12:30

הידעתם שחוץ מנוסע סמוי וסוכן סמוי יש גם סועד סמוי? מסתבר שחברות ייעוץ ארגוני מסייעות למסעדות להתייעל ולהשתפר בעזרת סועדים חשאיים שבולשים באתרי ההזנה. התוודעתי לג'וב הנחשק רק לאחרונה: חברי היקר ש' מצא דרך נהדרת לספק בחינם את הגרגרנות הבלתי נלאית שלו והצטרף למודיעין הקולינרי. אחרי שהוא מסתנן מעבר לקווי התפריט, המרגל נדרש למלא דו"ח בודק, מהשירות והשירותים ועד ביצועי השפים. ש' אכן מתאים לדרישות המשרה, גם לאור העובדה שהוא היה מלצר מצטיין בתקופה הסטודנטיאלית שלו.

 

באחת המשימות האחרונות שלו, הסוכן ש' נפל על יפנית לא מלהיבה, ואחרי שמילא דו"ח של 16 עמודים (!), מיהר לקטר באוזני על האכזבה המבאסת. הצעתי לו להתנחם במלוכסנת אחרת, "אונמי" ברחוב הארבעה בתל-אביב, שמתחרה ב"יקימונו" על תואר היפנית הכי טובה בארץ.

 

המדור הוא חסיד נלהב של "אונמי", אבל מאחר שהיא חורכת-מרוקנת ארנקים, אני לא פוקד אותה בתדירות שבה הייתי רוצה. בדרך-כלל העדפתי לסור אליה בלילות ולאכול מנות מיוחדות (אני מכור, למשל, ל"אונמי דרים", המצדיק את שמו), מאחר שהעסקית לא תמיד השביעה או הפעימה אותי. אבל לאחרונה קברניטי "אונמי" שדרגו והרחיבו את תפריט העסקית (מנת פתיחה, מנה ראשונה, מנה עיקרית ושתייה קלה) וגם נקטו רמונט (הבר הוגבה, הוצבה ספה בפינת המעשנים, והקירות צופו בצבע כתמתם) – הזדמנות טובה לתת צ'אנס נוסף לעסקית (ארבעה מסלולים בטווח 60-95 שקל).

 

וכך יצאנו, הסועד החשאי והמדור הלא ממש סמוי, לבדוק את השדרוג של השפית איה אמת - ני. כדי לא להכביד מדי על התקציב התמקדנו רק בתפריטים היותר זולים (60 ו-70 שקל). בפתיחים דגמנו את המנות הבאות: סלט אצות וו - קאמה וכרוב מתובל בזרעי שומשום, שהדיף ניחוחות ים (שאותי קצת מרתיעים), שעועית ירוקה מאודה, פריכה וחביבה ברוטב מתקתק של מיסו וטחינה, סלט מקוביות טופו על מצע סלט כרוב ופלפלים (יחסית לטופו האנמי בדרך-כלל, הסלט היה מוצלח בזכות הרוטב) ומרק מיסו, שיש אומרים שהוא מבחן לכל מסעדה יפנית (אצל חלק מהקולגות הוא מזכיר מי כביסה). ש' סבר שהמיסו של אונמי עדין ומצוין.

 

במנות ראשונות טעמנו שתיים חדשות: סלט פטריות שיטאקי ושמפיניון צלויות ברוטב טריאקי, שהיו טעימות ובשרניות, וסלט חזה עוף ברוטב מיסו מתוק-חריף עם הרבה כוסברה טרייה ומלפפונים, שהיה משובב נפש והולם את עונת השרב. אל תחמיצו גם את יצירת המופת אגדאשי דופו (קוביות טופו פריכות ברוטב לוהט של צנון ופטריות נמקו), אחת המנות היותר טובות שמוצעות כעת במסעדות ארצנו. רק פרוסות הפלמידה (טוסאזוקורי) הצרובה בליווי רוטב פונזו היו אכזבה: הדג היה מעט אנמי, וטעמיו נעלמו כליל בתוך הרוטב.

 

במסלול של 60 שקל בחנו את פילה הדניס המעודן, שמרקמו רך ופריך בחלקו. הדניס טוגן והשתכשך בבריכת רוטב דליל ומשובח מסויה ודאשי (ציר דגים) בחברת פטריות נמקו קטנטנות, וכל אלה השלימו את שפע טעמי הדג. ש' סבר שזאת המנה הכי טובה בארוחה, והוא אפילו נהנה מהאורז הלבן המעורב עם אורז בר ומתובל בצימוקים, שלטעמי היה תפל אבל ש' גרס שהוא משלים בדיוק את הדג המתובל. היאקיטורי ג'יו לא הגיעו לרמת הדג, אבל היו בהחלט נחמדים: שני שיפודי פרגיות שחמחמים שרבצו על אורז בעל טעם עז מדי.

 

בשתי העסקיות הללו יש כמובן פלטות וצירופי סושי רבים ומגוונים, ולא אלאה אתכם בפרטים. אומר רק שאיכות הסושי כאן גבוהה – הוא טרי, מוקפד, יעיל, ורק מקצתו סתמי. אמנם מחוץ לעסקיות תמצאו סושי יצירתי ומושקע יותר, אבל ביחס למחיר מדובר בתמורה הולמת וחפה מסיכונים (בקיץ צריך להיזהר במיוחד בבטיחות הסושי ולאכול רק במקומות ראויים, פן יבולע לכם ולבטנכם). להשלמת האושר, לגמנו יין שזיפים מופלא, ו-ש' סוכן החרש הכריז שאילו היה מצטווה למלא דו"ח על "אונמי", הוא בהחלט היה חיובי ולמעלה מזה.