שקרים, אהבות ושנאות

עם חוסר אהבה לא בונים חומה, שקר אולי נראה כמוצא המתבקש וזוהר נראה הכי מאושר שיש (פרקים 91-95)

דברים שלמדנו השבוע:

 

• האהבה לא מקדשת את האמצעים. אי אפשר לשקר למישהו בשם האהבה, אי אפשר להחליט בשבילו על אופן ההתמודדות עם האמת. השקר אולי נראה כמו המוצא המתבקש, אבל למעשה הוא אחת הפעולות היותר אנוכיות שהצליח המין האנושי לייצר. הוא תמיד בא להגן על אומר השקר, ולנצח יסמל חוסר התחשבות בבן אדם שסופג אותו. בסופו של יום נפתלי באמת אוהב את בת שבע, ונועה שחר באמת שקרנית.

 

• כואב לגלות שלא היית צריך לשקר מלכתחילה, אבל כבר אין דרך חזרה.

 

• שרון סילבר היא אשה איומה. אני שונאת אותה כמו שלא שנאתי מישהו מזמן, כשאני רואה אותה מתחשק לי להדק את הלסתות על עורק הצוואר שלה, ולהפעיל עליה לחץ כמו זה שהיא מפעילה על אחרים. עכשיו היא שוב סוחטת את דנה, סחטנות צד גימ"ל מהזן הכי מכוער. מכוער כי היא הופכת את הנסחט לאחראי על אושר של אדם אחר. סחטנות שמנצלת את האהבה והופכת אותה לנשק.

 

• מאידך מתברר שאהבה בהחלט יכולה להציל אנשים. וכן, גם הרבה SMSים יכולים.

 

• נבואת זעם: לא מומלץ להתחתן עם מישהו שלא מאוהב בך ולקוות שזה יגיע. זה לא הולך לקרות.

 

• זוהר הפך להיות הבן אדם הכי מאושר בקומפלקס. יש לו מטרה ויש לו דרך. מה מניע אותו? אהבת נינט או סוף סוף אהבת עצמו? ככה או ככה, אני שמחה על הטמפו החדש, ורק מקווה שהתוכנה המוזרה שלוקח לה ימים שלמים לפענח טשטוש שמקורו בניינטיז המוקדמות תעשה את העבודה. אה, ואם זה לא קשה, שלא תעבור בסביבה איזו ירדנה שתלחץ בטעות על אלט-קונטרול-דליט שנייה לפני הסוף.

 

• מה נסגר עם כל האנשים האלה שתמיד נכנסים לסט באמצע חיבוקים תמימים?