התמחות היא דבר חיובי. היא מעמיקה את הידע בנושאים ספציפיים, ובכך תורמת להעשרת הידע האנושי. אבל התמחות עלולה לגרום גם לליקוי תפיסתי ולקושי לראות תמונה שלמה על כל מרכיביה. תיאוריית הגשטאלט לימדה כבר מזמן, שהשלם הוא יותר מסכום מרכיביו. למרבה הצער, ככל שההתמחויות משיגות ידע רב יותר, תפיסת השלם הולכת וחומקת מאיתנו.
את תפיסת האחריות החברתית אפשר לראות כאמצעי שמקל על ראיית ארגונים ומערכות כמכלול שלם, שהוא אכן משמעותי יותר מסכום מרכיביו. אם בתפיסה הניהולית השגורה, מטרת הארגון היא להגיע לכדי "שורה תחתונה" חיובית, קרי הצלחה כספית, הרי שתפיסת האחריות החברתית מבקשת להביא את המערכת לכדי "שורה תחתונה משולשת" חיובית (TBL - Triple Bottom Line), כלומר הצלחה כספית, אנושית ואקולוגית.
כדי להבין במה מדובר, אפשר להידרש לדימוי של חוק הכלים השלובים, לפיו כל שינוי במרכיב אחד של הכלי המשולב משפיע על המכלול, כך שהנוזל שואף תמיד לאיזון. בראייה כזו, הצלחה ארגונית כוללת שקולה לכלי משולב בעל שלוש זרועות: פיננסית, חברתית וסביבתית. כל שינוי באחת הזרועות ישפיע על האחרות, במגמה להשיג איזון. לפיכך, כשבונים אסטרטגיה של ארגון, שתבטיח את קיומו ושגשוגו לאורך זמן, צריך לשאוף אל האיזון הגבוה ביותר. אם עוסקים רק במטרות הפיננסיות, ומתעלמים מהסוגיות החברתיות והסביבתיות, עלולות אלה להיפגע ולהוריד את הערך הכללי של המערכת.
חברות מצליחות רבות בעולם כבר לומדות את זה. ג'נרל אלקטריק, למשל, אשר במשך עשרות שנים השליכה (באופן חוקי) פסולת תעשייתית לנהר ההדסון, תיאלץ להשקיע סכומים דמיוניים, כדי לקרצף את אפיק הנהר ולהיפטר מאותם חומרים, שהיום יודעים מהי רמת הסיכון שלהם.
נייקי, גאפ וחברות אופנה אחרות, הפגינו במשך שנים הצלחה כלכלית, כשהחליטו (באופן הגיוני) להעביר את עיקר הייצור שלהם לעולם השלישי, שם העבודה זולה יותר. כיום הן משקיעות הרבה כסף בבדיקת הספקים המקומיים וקבלני המשנה שלהם. זאת, כדי "לנקות" את מוצריהן מהדימוי השלילי שדבק בהן נוכח הגילויים על העסקת ילדים, העסקה פוגענית של מבוגרים ואי-שמירת כללים בסיסיים של אנושיות, שבעולם המערבי נחשבים ברורים מאליהם (כמו, למשל, הזכות ללכת לשירותים כשיש צורך אנושי בכך, ללא קבלת אישור ומפתח מהבוס).
אמר מי שאמר, כי כאשר משהו לא מריח טוב - אין ספק: הוא לא טוב. זה נכון גם לגבי זריקת פסולת לטבע (בין אם היא כימית ובין אם היא טבעית), וזה נכון גם לגבי התנהגות נלוזה כלפי בני אדם אחרים (בין אם הם שייכים לאותו גזע, צבע, לאום, דת וכו', ובין אם לאו).
חשיבה במונחים של אחריות חברתית כוללת, סוללת את הדרך לניהול נאות, שמבטיח גם תקינות כלכלית, אי מתן שוחד, הימנעות מ"חשבונאות יצירתית" או מרמאות כלפי משקיעים, שותפים, ספקים, לקוחות וכו'.
כלכלה וחברה אינם עולמים שונים
במהלך יממה אחת התקיימו השבוע שתי מסיבות עיתונאים מרעישות. ביום א' אחה"צ - של שר האוצר המתפטר, וביום ב' בבוקר - של המוסד לביטוח לאומי, שדיווח באופן רשמי על נתוני העוני בישראל. מסיבת העיתונאים של נתניהו שודרה בשידור מלא ברדיו, בטלוויזיה ואף נותרה "באוויר" באתרי האינטרנט. מסיבת העיתונאים של המוסד לביטוח לאומי צוטטה בהרחבה יחסית, אך רק חלקים ממנה הועברו בשידור ישיר.
התייחסות זו אל שני הנושאים משקפת את הנטייה הרווחת לשייך אירועים כמו התפטרות שר האוצר לעולם התוכן הכלכלי, ואילו אירועים כמו פרסום דו"ח העוני - לעולם התוכן החברתי. כתוצאה מכך, דיון בנושאים כלכליים מזמן מחשבה וכובד ראש, בשעה שדיון בנושאים חברתיים מפעיל בעיקר רגשות ורגשנות.
על פי תפיסת האחריות החברתית, צריכים שני התכנים הללו להיכנס לאותו כלי משולב, כדי לזכות באותו יחס מקצועי ובאותו טיפול תקשורתי של ניתוח ופרשנות. האחדת ההיבטים הללו תחייב את המומחים לראות את התמונה הכוללת יותר, הגדולה מסכום מרכיביה. כאשר מומחי הכלכלה יידרשו לפתח פיתרונות חברתיים אמיתיים, ואילו המומחים החברתיים יידרשו לנסות ולפתח פיתרונות כלכליים אמיתיים, הם עשויים להיווכח, כי גילו את הדרך הנכספת לעתיד טוב ובטוח יותר.
תמי זילברג היא חברה בצוות ISO לגיבוש התקן הבינ"ל לאחריות חברתית