עוד לפני שנולדה יואנה האוס, החליטה אמה לתת לה שם פרטי חריג שיבדיל אותה מסביבתה – משהו כמו מדונה: שם שעומד בזכות עצמו, מושלם למי שעתידה להפוך לכוכבת. לא ברור מאין שאבה האם את הביטחון שבתה נועדה לגדולות: מן הסתם כבר צילומי האולטרה סאונד הראו שהתינוקת פוטוגנית במיוחד.
מה שכן, הפגנת האופטימיות הזו השתלמה בסופו של דבר: הפנים המדהימות של יואנה הקנו לה את תואר "אמריקן טופ מודל" בסיום העונה הקודמת, השנייה במספר, של תוכנית הריאליטי באותו שם שמפיקה דוגמנית-העל טיירה באנקס, והביאו אותה עכשיו לישראל כדי לככב בקמפיין של חברת הקוסמטיקה "קרליין".
על התענוג שבשהייה במזה"ת המהביל, משהו שמיליוני אנשים עושים מדי יום בחינם, היא מקבלת 150 אלף דולר. ביום ראשון אחרי הצהריים, בדיוק כשבנימין נתניהו הפיל את הגיליוטינה שלו על הבורסה, היתה יואנה ישובה על כיסא מול מראה גדולה בסטודיו של אשל עזר, הצלם שנבחר לקמפיין, כשלהקה של מאפרים ומסרקים ועוזרי צילום מתרוצצת סביבה. כל מפגש עם דוגמנית הוא הזדמנות לאוורר כמה סטריאוטיפים: האם נכון שהיא נאלצת להתקיים רק על מים מינרליים ועלי רוקט בלי רוטב? האם היא רוקדת מדי לילה במועדונים? האם היא צריכה להיכנס למיטה עם הגברים הסטרייטים הבודדים בתעשייה בשביל להשיג פרויקטים יותר טובים?
"אני בהחלט מקריבה כשזה קשור באוכל", היא אומרת. "כשאני יוצאת עם חברים, הם נהנים ממנות ענקיות ואני לא מרשה לעצמי לטעום. בעניין הבילויים, אני לא מתעניינת במסיבות. אני קצת בחורה זקנה – מעדיפה לטייל בעיר, להישאר בבית, לקרוא ספר טוב. עם כל כך הרבה עבודה וטיולים, לא בא לי לבזבז את הזמן החופשי שלי על יציאות". מהשאלה האחרונה היא מתעלמת בדיפלומטיות, בעזרת צחוק גדול.
מפתיע קצת לקבל הצעת עבודה מישראל?
"ידעתי שהתוכנית משודרת בכל העולם, אז לא הופתעתי. חוץ מזה, תמיד רציתי להגיע לישראל, לראות את ירושלים והמקומות הקדושים. אני קתולית, לא ממש דתייה אבל בהחלט ספיריטואלית, כך שהייתי מאוד נרגשת לבוא לכאן. ואז התחלתי לקבל דגימות מהמון מוצרים של קרליין. אני משתמשת עכשיו במייק אפ שלהם. תמיד הייתי ג'אנקי של מייק אפ, זה צריך להיות מייק אפ גרוע במיוחד בשביל שאגיד לא".
לא הכי פופולרית
יואנה נולדה לפני 25 שנה בג'קסונוויל, עיר בפלורידה שמתפארת בכמה קניונים ובקבוצת פוטבול המשחקת ב-NFL. היא מתארת את עצמה כילדה אמריקנית שגרתית שגילתה עניין באופנה ואהבה לשחק עם בובות ברבי. בשלב מסוים כבר היו לה 200 בובות כאלו ומספר עצום של גרדרובות, והעיסוק בבובות ובאופנה בכלל התחיל להיות מעט יותר אובססיבי.
"בכל יום כשהייתי חוזרת מבית הספר, הייתי מאפרת את הבובות שלי, מחליפה להן בגדים וגוזרת להן את השיער", היא מספרת. "זה נמשך איזה עשר שנים, ובסופו של דבר הן נראו כאילו עברו אצל הקצב. גם תמיד אהבתי לעשות קניות, ובשבת בבוקר אמא שלי היתה מעירה אותי והיינו מסתכלות ביחד בתוכנית הסטייל של סי.אן.אן". אחרי התיכון, שאותו סיימה לדבריה בהצטיינות, למדה יואנה שלוש שנים פוליטיקה בינלאומית באוניברסיטה של צפון פלורידה, אבל עזבה בלי תואר כשהבינה ש"זה לא מה שאני רוצה לעשות". בסתר היא תמיד טיפחה חלום להיות דוגמנית.
"גיל ההתבגרות שלי היה שיא התקופה של הסופר מודלס – סינדי קרופורד, קייט מוס – והייתי עוקבת אחרי הקריירה שלהן", היא נזכרת. "קיוויתי שתהיה גם לי הזדמנות, אבל לא האמנתי באמת שזה יכול לקרות לי".
מה, לא היית הילדה הכי יפה בסביבה?
"הייתי חמודה, אבל אף פעם לא הייתי הבחורה הכי פופולרית בבית הספר. לא הייתי אחת מהילדות האלה שההורים שלהן שולחים אותן לתחרויות יופי כבר בגיל חמש".
בגיל 21 הצטלמה יואנה לכמה קמפיינים מקומיים בפלורידה, אבל לא היתה מיוצגת על-ידי שום סוכנות. ואז הגיע האירוע ששינה את חייה. "חברה שלי שלחה לי את טופסי ההרשמה לעונה השנייה של 'אמריקן טופ מודל'", היא מספרת. "עברתי כמה סיבובי קאסטינג עד שהודיעו לי שנבחרתי בין 12 המשתתפות הסופיות ואני עוברת לצילומי התוכנית בניו יורק. הייתי בשוק כשנבחרתי. מה שכן, אמא שלי אמרה לי מההתחלה שאני הולכת להיבחר".
סוד נהדר
מי שצפה בתוכנית יכול היה לראות כבר בפרקים הראשונים שיואנה לא רק נבחרה, אלא גם הולכת כנראה לזכות בתואר: לא היתה שם אף אחת שיכלה להתחרות בפנים המופלאות שלה, אבל היו כמה בחורות עם יותר ניסיון בצילומים או עם גוף דקיק יותר, ובאמת באחד הפרקים אמרה באנקס שיואנה צריכה "להתחטב". "לא נעלבתי", היא טוענת עכשיו. "דוגמניות, מעצם העבודה שלהן, מקבלות כל הזמן הערות על איך שהן נראות. היה לי ברור מההתחלה שאני נמצאת שם בשביל להיראות הכי טוב שאני יכולה".
ליואנה היתה בעלת-ברית אחת בתוכנית, צעירה בלונדינית דקיקה בשם שנדי, ששרדה כמעט עד הסוף את ההדחות התכופות והאופייניות לז'אנר. בכלל, מי שציפה לראות בתוכנית קרבות נשיים של תלישת שערות ונעיצת ציפורניים – לא ממש בא על סיפוקו. "כשאתה מכניס חבורה של 12 נשים יחד, ברור שיהיו מתחים", אומרת יואנה. "פה ושם היו התנגשויות, למשל מי מנקה אחרי מי באמבטיה, אבל זה לא היה טראומטי, למרות שמצאתי את עצמי מסדרת הרבה את הבלגן שיצרו אחרות.
"באופן כללי, שרדתי את התקופה הזאת מבלי להקדיש תשומת לב לאחרות. ראיתי את התוכנית כהזדמנות לקבל חוזה דוגמנות ולעבור לגור בניו יורק. בכלל, צריך להפריד בין ריאליטי טי.וי. לריאליטי בכלל. בטלוויזיה הם מנסים להקצין כל תופעה. אם זה לא היה דרמטי, לא היינו צופים בזה".
את יכולה לשחזר את הרגע שבו התבשרת על הזכייה?
"הייתי בהלם. עברו בי גלים-גלים של תחושות שקשה מאוד לתאר. הייתי עייפה ונרגשת ועצבנית ונסערת והרגשתי הרבה הקלה. ידעתי שהחיים שלי ישתנו, אבל עוד לא ידעתי בדיוק איך. ידעתי גם שאני הולכת לראות את אמא שלי, אבל שאסור לי להגיד אפילו לה שום דבר (העונה צולמה כולה מראש ועל המשתתפות נאסר לחשוף פרטים מתוכה עד לשידור, ר.ט.). במשך חמישה וחצי חודשים שמרתי על הסוד הנהדר הזה, וחלמתי בהקיץ על החיים שיהיו לי בניו יורק".
איך מצאת את ניו יורק, בהשוואה לחלום?
"העיר משגעת. אני אוהבת את העובדה שבכל שעה ביממה את יכולה לעשות את כל מה שעולה על דעתך ושאת פוגשת אנשים מדהימים. אני גרה באפר ווסט סייד, וכמה מהשכנים שלי הם טיפוסים קצת מוזרים".
בשנה וחצי שעברה מאז הזכייה, הפכה יואנה האוס לדוגמנית עסוקה, עם צילומים ותצוגות במקומות כמו מילאנו ופריז ולונדון, ודרכון מלא חותמות.
בנוסף, היא מגישה תוכנית אופנה שבועית בערוץ הסטייל וריאיינה סלבריטיז על השטיח האדום במשדר קדם האוסקר. "ב-12 השבועות שבהם צילמתי את התוכנית למדתי להסתדר עם המצלמה", היא אומרת. "אבל כשקיבלתי את ההזדמנות להנחות את התוכנית בערוץ הסטייל היו לי התקפי פאניקה. חשבתי שזה מוזר מאוד שאני נמצאת בטלוויזיה. בסופו של דבר התרגלתי". היא מנצלת הפסקה קצרה וניגשת למקרר, מוזגת לעצמה כוס מים. מעט מים נשפכים על הרצפה והיא ממהרת לנקות את השלולית הקטנה במגבת. בכלל, היא נראית שמחה, נעימת-מזג ונטולה לחלוטין גינונים של פרימדונה.
"יש לי עבודה ייחודית ואני מאושרת על מה שקרה לי", היא אומרת, "אבל אני לא מרגישה שאני יותר טובה מאנשים אחרים. בכלל, פרימדונה זה כל-כך אייטיז".