פותחים עונה ב-NFL - סינסינאטי בנגאלס
אחת מקבוצות התחתית הקבועות של ה-NFL מקווה לצאת מהמרתף בעזרת המאמן מרווין לואיס, הראנינג בק רודי ג'ונסון, מחזיר הבעיטות טי. ג'יי הושמאנזאדה והקווטרבק קרסון פאלמר. אבל גם הם יישארו שם, הבעלים מייק בראון לא ישנה את עקרונותיו
מדהים איך טראומה בחייו האישיים של אדם בודד יכולה להשפיע על כך הרבה אנשים. ב-1963 נזרק פול בראון מהנהלת הקליבלנד בראונס בעל כורחו, לאחר השתלטות כוחנית של משקיע חיצוני. בראון, שייסד את הבראונס, אימן אותם ועמד בראשם, נאלץ לנדוד בלית ברירה לסינסינאטי הסמוכה והקים את הבנגאלס ב-1968. מאז עברו 37 שנים, בראון מת, אבל בנו מייק שירש את הקבוצה עדיין עומד בראשה ובכוונתו לעשות כן עוד הרבה שנים. בראון הבן, שחזה בצעירותו באביו הנערץ מושפל, החליט שלו זה לא יקרה. גם לא במחיר מרמור, תסכול ומחאות של האוהדים המקומיים - המורדים הכתומים.
הבנגאלס לא העפילו לפלייאוף מאז 1990 ומחזיקים במאזן הנצחונות הגרוע ביותר בליגה ב-15 השנים האחרונות. מה שלא גורם לשינויים מרחיקי לכת במדיניותו של בראון, שמרכז בידיו את כל סמכויות הניהול המשמעותיות ומחזיק בכל התפקידים החשובים - בעליה הבלעדים של הקבוצה, נשיאה והמנכ"ל שלה. תחת השלטון הטוטליטרי של בראון, התקשו הבנגאלס להמריא והאוהדים לבושי הכתום ביציעי 'פול בראון סטדיום', (אתם כבר יודעים על שם מי) לקו בעגמומיות. בראון הפך לדמות החזקה והשנואה ביותר בעיר.
הסינסינאטי בנגאלס. יש חיוכים גם בין הכתומים (איי.פי)
ולמרות זאת, בשלוש השנים האחרונות נושבות רוחות של שינוי. בראון נשאר עיקש בשלטיתו האבסולוטית בעסק המשפחתי, אך הבריק עם מינויו של המאמן מרווין לואיס ואף הסכים לתת לו ייפוי כוח לקבלת החלטות מקצועיות. החלטה אחת כזאת היתה בחירתם של הקווטרבק קרסון פאלמר וצ'אד ג'ונסון בדראפט 2003. החלטה אחרת היא הוויתור על הראנינג-בק הממורמר קורי דילון, לטובת מחליפו רודי ג'ונסון. התוצאות החיוביות עדיין לא התממשו. הבנגאלס עדיין לא העפילו לפלייאוף. אבל עכשיו לפחות יש לאזרחי העיר האפרורית מאוהיו, סיבה לאופטימיות. המשטר הישן עדיין כאן. השחרור יבוא אולי על המגרש.
באו והלכו
הגיע: הדפנסיב-טאקל בראין רובינסון (מיאמי). רוקיז בולטים: הדפנסיב-אנד דייויד פולאק והליינבקר אודל ת'ורמן. עזבו: הדפנסיב-טאקל טוני וויליאמס (לג'קסונוויל), הליינבקר פרנק צ'מברליין (ליוסטון) והפאנטר קייל ריצ'רדסון (לקליבלנד).
התקפה
אחרי העזיבה של דילון לניו אינגלנד, תפס רודי ג'ונסון הענק את מקומו ונתן עונה מצוינת ומשופעת ביארדים - ממש כמו שלואיס חזה. האמת היא שזה לא כל כך קשה לעשות אם אתה ראנינג-בק חסר פחד כמו ג'ונסון ולפניך קו התקפה צעיר ומלא מוטיבציה שסולל מסלולים בהגנות היריבות. כאלה הם אריק סטיינבאך ולאבי ג'ונס הינוקות, שיצפו במהרה לשובו של ווילי אנדרסון הפצוע, מטובי הטאקלים בעשור האחרון. הקווטרבק פאלמר הדגים כשרון, אך לא הצדיק עדיין את הבחירה בו ראשון בדראפט. בזכות צ'אד ג'ונסון, רסיבר מסחרר עם עתיד אדיר, פאלמר יכול להיות גדול באמת כבר השנה.
רודי ג'ונסון. החליף את דילון, שנשכח כלא היה (איי.פי)
הגנה
קצת יומרני להטיל דופי בשיקוליו של לואיס בכל הנוגע להגנה, בכל זאת מדובר בגורו של הבולטימור רייבנס, ובכל זאת, קשה להבין מה הוא שואף לעשות עם הסגל הנוכחי, שאיבד בשנים האחרונות כמה מכוכביו (לדוגמא, טקאו ספייקס לבפאלו) ולא התחזק כמעט. מלבד הדפנסיב-אנד'ס דואיין קלמונס וג'סטין סמית', אין במערך של הבנגאלס כוכבים של ממש. הליינבקר בראין סימונס מתקשה בין השאר כי לפניו יש מחסור בשוברי גלים. הדפנסיב-טאקלים הוותיקים ג'ון ת'ורנטון ורובינסון לא מספיקים. לפחות סימונס יקבל עזרה מהרוקיז ת'ורמן ופולאק, שישתלבו מידית בהרכב. מאחור הוא יכול לסמוך על הקורנרבקים טורי ג'יימס ודלת'א או'ניל, למרות שהם מוערכים יתר על המידה.
ספיישל טים
קחו אוויר ואימרו טי.ג'יי. הושמאנזאדה. שחקני היריבות לוקחים נשימה ארוכה כשהם מנסים לעצור אותו כמחזיר בעיטות. לא פעם הוא חולף על פניהם בקלילות. מדובר בסילון אמיתי, שעושה עבודה מצוינת גם כרסיבר לצידו של צ'אד ג'ונסון (ובגלל זה יחלוק הזדמנויות עם או'ניל וקליף ראסל). הקיקר שיין גרהאם והפאנטר קן לארסון לא מנוסים מספיק.
בנימה אישית
מייק בראון, היום כבר בן 69 ועדיין חי את הכאב. אפשר להאשים אותו בריכוזיות יתר, בעקשנות וטרחנות. אפשר להעריך אותו על המחויבות והאהבה הבלתי מתפשרת לקבוצה שלו. לו רק היה מצליח להדביק את שחקניו במחויבות הזאת, אולי הבנגאלס כבר היו בפלייאוף. אבל כמו שדילון, ספייקס וכמעט רודי ג'ונסון הוכיחו, ב-NFL של היום, הכסף עומד הרבה לפני הרגש והאומץ. יש שחקנים שבשביל חופן דולרים, היו מוכרים גם את האבא שלהם. בראון כנראה לא יעשה זאת לעולם.
לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws