המשחקים הגדולים: מירוצים

הפעם סוקרים חברי מערכת vgames את משחקי המירוצים הטובים ביותר: Colin McRae, Mario Kart, Gran Turismo, Micro Machines ו-Burnout

קשה לקרוא למשחקי מירוצים "ז`אנר נישתי", כי מדובר באחד הז`אנרים הותיקים ביותר, שנמצאים איתנו בערך מאז ומעולם, ולא נראה שהם עומדים לעזוב אותנו בקרוב. הכיף הטהור של נהיגה במכוניות מהירות וחזקות, במסלולים שלעולם לא נגיע אליהם, ובמהירויות שאנחנו יכולים רק לחלום עליהן - כנראה מספיק להפוך

את ז`אנר המרוצים לאחד האהובים והפופולריים, למרות שעקרונות הבסיס שלו נשארו זהים לאלה של Pole Position הקלאסי משנת 83`.

 

Colin McRae

  

סדרת מירוצי הראלי של Colin McRae זכתה בשמה הטוב לא בגלל שכללה "הכי הרבה סוגי מכוניות" או את ה"גרפיקה הכי טובה", אלא משום שהצליחה ליצור איזון מצוין בין שני המרכיבים החשובים

 ביותר במשחק מרוצים: הנאה וריאליזם. הסדרה מתקרבת הרבה יותר אל תחום הסימולצייה מאשר אל הארקייד, אך עושה זו בצורה מהנה מאוד, אפילו כאשר אין יריבים על המסלול והתחרות היא נגד השעון בלבד.

 

נצחון במירוץ דרש מהשחקן יותר מאשר תגובות ארקיידיות מהירות - כדי להגיע ראשון לקו הסיום, היה עליו גם לצבור נסיון, להכיר את המסלול וללמוד לשלוט על המכונית בסיבובים. משחקי הסדרה הציעו לרוב גם סוגי משחקיות שונים כמו "בית ספר לנהיגה" בהדרכתו של מק`ריי בעצמו או נהיגת נסיון עם רכיבים חדשים ברכבים, ובכך הצליחו לשמור על עניין עד היום.

 

Mario Kart

  

Super Mario Kart יצא ב-1992 מבית נינטנדו וברא ז`אנר חדש לחלוטין- מירוצי הבאגי. בכותר בחרתם באחד משמונה דמויות מעולם מריו, והתחריתם

 במסלולים המבוססים עליו. המשחקיות שלו התרכזה באיסוף עצמים הפזורים ברחבי המסלול והפעלתם כלפי המתחרים ועצמכם.

 

יכולתם לקבל שריונות צב אדומים או ירוקים וליירט את המתחרים, לקבל פטרייה שתיתן לכם מהירות מוגברת לכמה שניות, ועוד. המשחק הציג מסלולים חכמים ושופעים בקיצורי דרך, וזכה להצלחה רבה. חמש שנים לאחר מכן יצא Mario Kart 64, שהיה תלת-ממדי, עם דמויות רכובות דו-ממדיות. משחק ריבוי המשתתפים היה מצוין, אך המסלולים סבלו מעיצוב בעייתי וחסר קיצורי דרך כמו הקודם.

 

Mario Kart: Double Dash!! הוא התוצר האחרון בסידרה, והביא עימו שינוי מרענן כאשר הפעם שתי דמויות רכובות על באגי אחת. שני שחקנים יכלו לשלוט ברכב, כשאחד אמון על הנהיגה והשני על הפרעה למתחרים, ובכל רגע הם יכולים להתחלף במקומות. כמו-כן, כל דמות קיבלה תוספת מיוחדת משלה, כדי להשתמש במהלך הנהיגה. עתיד הסידרה טמון כנראה במשחקיות מקוונת, עם כותר שייצא ל-NintendoDS וישתמש ביכולות ה-WiFi, ואולי גם למהפיכה של נינטנדו.

 

Gran Turismo

  

הסדרה שנחשבת בקרב רבים למלכה הבלתי מעורערת של משחקי המירוץ משתבצת

אצלנו במקום שלישי, וחושפת את העובדה שרוב (לא כל) חברי המערכת הם נהגים לעת מצוא בלבד, שמעדיפים חוויית נהיגה קלילה ומבדרת, שלא לדבר על עתירת התרסקויות, על פני מערכת יחסים כבדה עם משחק נהיגה ריאליסטי, ארוך ותובעני.

 

בניגוד לגימיקים המתחלפים של סדרת Need For Speed, משחקי Gran Turismo הולכים בקו ישר וברור מאז יציאת המשחק הראשון ל-PSX ב-97`: לספק מנוע נהיגה מקצועי, מבחר גדול עד ענק של מכוניות אמיתיות, מגוון סוגי מסלולים ומירוצים, ומצב קריירה שיכול להעסיק שחקן מרגע הקניה ועד דור הקונסולות הבא.

 

שני משחקי הסדרה שיצאו ל-PSX, והשניים שיצאו ל-PS2, נחשבו, כל אחד בזמנו, לסיבות טובות בפני עצמם לקניית הקונסולה של סוני. הגרפיקה שלהם יצגה את ה-State of the Art לתקופתם, ורבים האנשים שיספרו לכם איך הם חשבו שהם צופים בקטע מצולם מתוך מירוץ אמיתי בפעם הראשונה שהם הסתכלו על אחד מה-GT האחרונים בפעולה. לא מקרוב מדי או בעיון רב מדי, אבל בכל זאת - הסדרה מייצגת את הנקודה הקרובה ביותר לפוטו-ריאליזם אליה הגיעה ה-PS2.

 

לא פחות אנשים יספרו לכם על מאות השעות שהם השקיעו ב-GT, במשימה שמערבת הרבה מאמץ, תסכול וסיפוק לרכישת רכבים חזקים יותר יותר ופתיחת המירוצים היוקרתיים ביותר. התשובה הטבעית לשאלה "איזה משחק נהיגה יחיד תיקח איתך אל אי בודד".

 

Micro Machines

  

כשיצא ב-1991, כבש Micro Machine מיד את לבבותיהם של השחקנים, וכמובן גם

את אצבעותיהם. לכאורה היה זה רק עוד משחק מירוצים ממבט-על פשוט וסטנדרטי – אך כל מי שהתמכר למכוניות הצעצוע המהירות, יודע שאין זה כך. העיצוב המקורי והחמוד של Micro Machines הביא את זירות המירוצים אלינו לסלון, תרתי משמע.

 

כך התחרינו מול מכוניות ספורט קטנטנות על שולחן העבודה, עם מחברות ועפרונות מחודדים שמהווים לנו מכשול; הטסנו מיני-מסוקים מעל הפרחים והשיחים בגינה; ותמרנו סירות-מירוץ זעירות בין בועות הסבון וברווזי הגומי באמבטיה.

 

Micro Machines, כמו גם ארבעת המשכיו (האחרון שבהם יצא לקונסולות ב-2002), היה משחק המסיבה האולטימטיבי: ארבע זוגות ידיים מצטופפות בו-זמנית על המקלדת, מנסות לנווט את המכוניות הקטנות בין המכשולים (דבר שהיה בהחלט לא קל, גם לאחר שעות של משחק), לדחוק את מכוניתו של היריב מהמסך, ותוך כדי צעקות (וכמובן דחיפות קטנות ומעצבנות עם הכתף) גם לנצח. כך הפך המשחק הפשוט, המהיר והממכר הזה למושלם עבור קבוצות של חברים בבית, לחדרי המחשבים בבתי הספר ולחמ"לים בצבא.

 

Burnout

  

סדרת Burnout צעירה יחסית בשוק משחקי המרוצים, והיא הנציגה המובהקת ביותר

 של מגמה שהחלה לכבוש את הז`אנר לפני מספר שנים - המעבר ממרוצים מסורתיים, בהם אנו מתחרים במסלולים סגורים ומוגדרים מול מספר נהגים אחרים, למירוצי "אקסטרים", בהם הנהיגה מתרחשת ברחובות מלאי תנועה, והנסיעה הפרועה, המסוכנת והמטורפת ביותר מניבה את ההישגים הגבוהים ביותר.

 

מלבד גרפיקה מפורטת שמצליחה להעביר תחושת מהירות מסחררת ושוברת-עצמות, ומנוע פיסיקלי שמייצר התנגשויות מרהיבות ו"גדולות מהחיים", Burnout היה משחק המרוצים הראשון שהתרכז במרוצים בהם עלינו לנהוג בפראות ובצורה מסוכנת על מנת למלא מד-טורבו שמאפשר לנו לנסוע מהר במיוחד.

 

Burnout 3 הוסיף את האפשרות להתחכך ולהעיף את מכוניות היריבים שלכם אל מחוץ לנתיב, מאפיין שהתגלה ככייפי במיוחד והפך את המשחק למעין רכיבה-מלחמתית - מגמה שהולכת להתחזק אף יותר במשחק הבא בסדרה, Burnout: Revenge. פחות נהיגה מסודרת ויותר אקשן מהיר וחסר עכבות - זה הכיוון של ז`אנר המירוצים כיום, ובמידה רבה הוא מושפע מההצלחה העצומה של סדרת Burnout. 

 

הכתבה פורסמה במקור באתר המשחקים vgames.co.il