חולמת בערבית-ספרדית-טורקית
סמדר לוי נולדה וגדלה בשדרות, אבל הקריירה המוזיקלית שלה המריאה בניו יורק. מחר היא מגיעה להופעה נדירה בישראל
ארז ארליכמן
פורסם: 15.08.05, 12:43
לפעמים צריך להתרחק עד לניו יורק הגדולה כדי לחזור לשורשים המוזיקלים בישראל. הזמרת סמדר לוי, בת 35, נולדה בשדרות, אחות קטנה מתוך שמונה אחים. ב-15 השנים האחרונות היא גרה בניו יורק. ילדותה היתה עטופה בחיקה המלטף של המוזיקה הערבית שהושמעה בבית. לוי זוכרת את עצמה שרה כבר מגיל קטן. "עיקר ההשפעה שלי הגיעה מתוך התקליטים שהביאו הביתה, מפריד אל אטרש, אום כולתום ועבד אלווהאב ובעיקר מההורים שלי", היא אומרת, "אבא שלי היה מנגן דרבוקה לא באופן מקצועי, אלא בעיקר להנאה ואני הייתי מצטרפת בשירה, למשפחה, לאורחים".
אלבום הבכורה שלה שיצא לאחרונה בהפקה עצמית מציג מסע מוזיקלי שנע במהירות האור בין שירים מצריים, לדינו, נגיעות אלקטרוניות צועניות ואף גרסת כיסוי חביבה ל"שירו של שפשף" של מאיר בנאי. לוי ניחנה בקול נעים, ואם רק תחליט להאט את קצב הדילוגים המהיר בין הסגנונות המוזיקליים, יש לה פוטנציאל גדול לקחת את אהבתה למוזיקה הערבית והספרדית למחוזות מרגשים וממוקדים יותר. מחר (ג') היא תופיע במועדון הקמלוט בהרצליה, ותארח את אהובה עוזרי.
גדלה בפנימיה
את מרבית ילדותה בילתה לוי בפנימיית בן-שמן, שם פיתחה את כישוריה המוזיקלים. "ההורים שלי לא רצו שאגדל בשדרות בתקופה ההיא, כך שמרבית מילדי המשפחה גדלו בקיבוצים ובפנימיות".
סמדר לוי זמרת (עטיפת האלבום)
דווקא כשהגיעה לחו"ל, לוי הניחה את השירה בצד והחליטה להתמקד בלימודי משחק במנהטן ובסיום לימודיה מצאה פרנסה בהצגות, פרסומות ובקולנוע. לאחר ארבע שנים מאסה בתחום והחליטה לחזור לעולם השירה. רצה הגורל ובתחילת המילניום, פגשה לוי את רשיד האליאל, כנר וזמר מרוקאי. "התחברנו מאוד והוא התחיל ללמד אותי שירים בערבית ולאט לאט נזכרתי במוזיקה ששמעתי ועליה גדלתי בבית. החלטנו להקים טריו מרוקאי והופענו במשך חצי שנה בניו יורק עם חומרים מסורתיים, מרוקאיים וערבים. לא דחקנו את עצמנו להגיע להצלחה מטאורית, זה היה יותר לנפש והגענו לקהל ערבי, אמריקאי ומצרי".
בהדרגה החלה לוי להשתלב בסצינת המוזיקה בניו יורק, דבר שהוביל לחשיפה למפיקים, אמנים ובעלי לייבלים. לוי השתתפה בהקלטות של מספר אלבומים ולבסוף קיבלה השקעה כספית על מנת שתוכל להקליט את אלבום הבכורה שלה. ברגע שחלון ההזדמנויות נפתח, לוי פצחה במסע לאתר את המוזיקאים שילוו אותה. היא התחברה למפיק שי בכר שעבד בין היתר עם אישתר וגם המוזיקאי תמיר מוסקט (מההרכב "בלקן ביט בוקס") המתגורר בניו יורק הגיע לתרום מכישוריו.
העבודה על האלבום ארכה כשנה. לוי מודעת כיום, במבט לאחור, לכך שהאלבום לא ממוקד דיו. "זו היתה תקופה שניסיתי לגלות בה היכן הבית המוזיקלי שלי נמצא ורק היום מצאתי אותו. זו היתה תקופה של התנסות בדברים חדשים, גישושים. האלבום השני עדיין יטייל בין הערבית, הספרדית והעברית אבל הוא יהיה יותר אינטימי עם עיבודיים מקוריים".
הסתובבה במועדונים
האש שבערה בלוי לאחר הוצאת האלבום ב 2004 הביאה אותה עד לספרד, שם, לאחר חיבור עם להקה לבנונית, הבינה כי המוזיקה האנדלוסית, הספרדית והערבית היא כוס התה שלה ומירב מאמציה העתידיים הופנו לכיוון הים תיכוני. "רציתי להקים להקה שתהיה מורכבת כולה מאיזור המזרח התיכון. כשחזרתי לניו יורק, הסתובבתי ימים ושבועות במקומות שמנגנים את סוג המוזיקה הזה במועדונים, עברתי דלת אחר דלת, בחנתי את כישורי האמנים ושיתפתי אותם בחלומות שלי. לשמחתי, הכיוון המוזיקלי שלי דיבר אליהם והיום חברים בהרכב נגנים ישראלים, טורקים ולבנונים. אנחנו מתבססים על מקצביים טורקיים ולאו דווקא צוענים ומשתדלים להשאר מחוברים לשורשים של המזה"ת, בלי מחסומים של דת ולאום, במוזיקה כולם שווים".
למרות ההתראה הקצרה לפני שנקבעה ההופעה בארץ, היא תופיע עם חצי מההרכב המקורי מניו יורק והשאר יהיו נגנים מקומיים. "בהופעה נתמקד במוזיקה צוענית-ים תיכונית חמה, מלאת מקצבים שנוגעים אחד בשני. להבדיל מהתקליט, אני עדיין אשיר בספרדית, ערבית, יוונית וגם עברית. יש לנו את מבנה ההופעה, אבל זה תלוי גם בקהל עצמו. אנחנו נרגיש אותו ונחליט לאיזה כיוון לקחת את ההופעה".
אם פעם פחדה לוי מהעובדה שאנשים יגלו כי היא משדרות, היום היא גאה לומר שהיא ילידת העיר ולא פוסלת את האפשרות שתחזור בשלב מאוחר יותר בחייה לגור בארץ. הדאגה לאמה שחיה בשדרות בצל הקסאמים לא מאפשרת לה להתרחק רבות ממכשיר הטלפון. "כל פעם שנופלים קסאמים, אני מבררת מה קרה בארץ. זה קשה לשמוע שהבית שלה נפגע, גם אם זו פגיעה קלה".
ומה הלאה? לוי חולמת להמשיך לחיות מהמוזיקה. "הלוואי שתמיד אמשיך ליצור. אני חולמת חלומות פשוטים, אבל בשבילי הם גדולים. אני שמחה לגלות שבארץ אנשים עוברים שינוי מוזיקלי. נכון, ניו יורק גדולה ויש לה הרבה מה להציע, אבל גם הכשרון בארץ בולט בכל מקום. אני בעד לפתוח את הגוף והנשמה לסוגים שונים של מוזיקה, זה מה שהופך את הקשר בין המאזין לאמן למיוחד ומעניק חיים לנשמה".