לה פאצ'נגה - מקסיקו בכפר-סבא

הביקור במנהרת הזמן של "לה פצ'אנגה", מסעדה ברוח מקסיקנית באיזור התעשייה של כפר-סבא, מספק הזדמנות נוספת לתהות איך ולמה, לכל הרוחות, לא התנחל בארצנו המטבח המקסיקני

האם "פרובינציאליות" יכולה להיות מחמאה? שעתיים ב"לה פצ'אנגה" לימדו אותי שלפעמים כן. העובדה שזה היה כל-כך קרוב לתל-אביב, ולמעשה, כל-כך רחוק ממנה – באיזור התעשייה הישן של כפר-סבא, בגישה ובאווירה לא עכשוויות, לא אופנתיות, לא "נכונות" – עשתה את הערב נעים ומחויך ומקסים בדרכו.

 

המקום, הקורא לעצמו בר מקסיקני, במידה מסוימת של צדק, הוא מעין פונדק, פאב קיבוצי, והוא עמוס קישקושים התלויים על כל קיר אפשרי: גלגלי כרכרות, אוכפים, פלפלים ענקיים מעץ, מה שלא חלמתם. מקום שמגיש שמחת חיים מיושנת, אבל אמיתית, לקהל צעיר שלא יודע פוזה מהי. זוכרים איך לפני עידן ועידנים היו מפתיעים אתכם ביום הולדתכם במסעדה, בזיקוק בוער על עוגת שוקולד, וכל השולחנות היו מגיבים ספונטנית בשירי ברכה ובמחיאות כפיים? אז זהו. שבכפר-סבא זה עדיין ככה.

 

הביקור במנהרת הזמן של "לה פצ'אנגה" מספק הזדמנות נוספת לתהות, איך ולמה, לכל הרוחות, לא התנחל בארצנו המטבח המקסיקני בקיבות ובלבבות, בהיותו – פשוט, פיקנטי, קצר-רוח וספונטני – כה מתאים לישראלים. זאת למרות שהאוכל הפצ'אנגי חביב, אבל ממש לא גדול, ושלגבי מידת המקסיקניות שלו קיימות השגות.

 

מלצרית-ספה, מהזן הנדיר של נחמד ויעיל, כיסתה בהצלחה את כל שטח הבר-מסעדה, כשהיא חמושה במגבעת בוקרים ובאופטימיות מדבקת. היא אמנם המליצה לראשונה על כנפי העוף ברוטב סלסה, אבל יותר מדי כנפיים העפתי לאחרונה, אז העדפתי לפתוח באמפנדס (26 שקל), למרות האוריינטציה הפחות מקסיקנית והעוד יותר דרום-אמריקנית – שלושה כיסוני בצק ממולאים בשר טחון, או תפוח-אדמה, מטוגנים עמוקות ומלווים ב"סלט הבית". הסלט אכן היה סתם כזה שמכינים בבית, ועוד בבית ישראלי ולא מקסיקני (אם לא מחשיבים את תוסף הכוסברה), והאמפנדס חביבים, בעיקר אלה שהכילו מחית תפודים. על תקן מתאבן, זה היה בסדר, גם אם לא נורא מעניין.

 

כשמחצית תאוותנו המקסיקנית בפינו, המשכנו לשתי מנות טיפוסיות על פניהן. לה קואנצ'ה (45 שקל) היא טורטיה מטוגנת במילוי רצועות עוף המוקפצות עם אננס, גמבה, זיתים שחורים, תירס ושעועית ירוקה. על הצלחת, זוהי מעטפת בצק פריכה ופשטנית, שבתוכה חוגג כאוס חביב. מנה שלא בנויה להפתיע, שאוכלים די בכיף, בלי פיצוצים בפה או דפיקות בלב.

 

הוא הדין באנצ'ילדס קון פויו (45), טורטיה ממולאת ברצועות עוף, גמבה, חסה, עגבניה ובצל. הפעם, הטורטיה – היא הלאפה המקסיקנית – לא טוגנה, אלא הוגשה טרייה ומצוינת, כשטיח בקרבו גולגלה התכולה. העוף הרשים בעסיסיות, והמכלול היה טעים, אבל.

 

והרי ה"אבל" הכללי: שלוש המנות שלנו סומנו בתפריט בפלפל חריף חמוד אחד, הערת אזהרה לפיקנטיות, אך שמץ חריפות לא היה בהן. משהו בעושר הטעמים לקה כאן בחסר, שכן באוכל המקסיקני, מטבע בריאתו, יש להט וסערה, ובזה שניסינו אין. כך שהם לא עד-הסוף מקסיקנים בלה פצ'אנגה, או לפחות לא חריפים. מצד שני, הם מה-זה מתוקים.

 

• לה פצ'אנגה, רחוב התע"ש 6, אזה"ת כפר-סבא. טל' 09-7660706.