שלום רב, מר לינצ'בסקי. אנחנו אמנם לא מכירים עדיין, אבל העניין הזה זמני. אוטוטו, רק תסתיים לה ההתנתקות, נהפוך כנראה לחברים טובים של ממש. אתה יודע איך זה, יהיה פשוט הרבה יותר זמן, מקום ועניין לשוחח על דברים אחרים, כמו הדרך מהבית לעבודה ובחזרה.
אבל בכל זאת, חשבנו לתפוס איתך איזה רגע אחד או שניים, לשיחה קלילה כל עוד אפשר. אחרי הכל, משקעים בינינו אין עדיין. אנחנו עוד לא הצקנו לך בטענות והטלת אחריות, אתה עוד לא ביצעת פעולות שגויות שגורמות לשערותינו לסמור, למדינת ישראל להפסיד הרבה כסף ולרכבת לאבד נקודות בדעת הקהל.
עוד לא ממש נכנסת הרי לתפקידך החדש, וגם לא היינו רוצים שתחוש כאילו אנחנו שופטים אותך בטרם עת. אתה בטח גם רוצה משהו כמו 100 ימי חסד, והם מגיעים לך. ולמרות הכל, אנחנו כותבים לך כאן. לא רק בגלל תאונות קטלניות נוספות בהן הייתה מעורבת הרכבת השבוע, וכמעט שלא הגיעו לכותרות. לא רק בגלל גילויים חדשים על התנהלות שערורייתית שנחשפה בכלי התקשורת בשבועיים האחרונים. לא רק מכיוון שהרכבת - בעידודו של שר התחבורה הנוכחי - הפכה לאחד הפרויקטים החשובים והיקרים של מדינת ישראל בעשור הקרוב. בגלל כולם.
תקופה טובה מאין כמוה
לא עבור הרכבת, עבורך. האמת, נראה כי קשה מאד יהיה לדרדר את המצב עוד יותר. הנוסעים כועסים, השגיאות מקבלות ביטוי תקשורתי עצום, המשטרה חוקרת ותגיש כנראה כתבי אישום, התאונות לא מפסיקות. נראה לנו כי עם קצת מחשבה ומאמץ, רגישות וחשיבה נכונה, אתה עלול להיזכר לדורות כ"המנכ"ל שחילץ את הרכבת מהבוץ". נשמע מבטיח, לא?
ומה בסך הכל אנחנו מבקשים? למשל, קשר סביר בין לוח זמנים מתוכנן למועדי נסיעת הרכבות בפועל. אתה יודע למה אנחנו מתכוונים. מבטיחים לך רכבת ב-13:10, אתה רוצה שהיא תגיע בערך בזמן הזה. שוויץ אנחנו לא נהיה אף פעם כנראה, אבל בין דיוק פנומנאלי לזלזול מוחלט יש שטח עצום.
למשל, שהרכבת לפחות תעשה רושם כי היא מנסה להתמודד עם התאונות הרודפות אותה ללא סוף. אין כאן כבר עניין של הסתברות וסטטיסטיקה עלומה. הסיבה לריבוי האירועים נובעת מכך שהרכבת לא השכילה להתרחב באופן מקצועי. כי אין שום אפשרות לשמור על עסק שיתפקד באופן רציני, אם לא כל המחלקות צומחות.
אנחנו יודעים. היה רצון עז לנצל חלון הזדמנויות נדיר בו הסכימו שרי ממשלה לתקציב פיתוח בלתי נתפס כמעט - כ-25 מיליארד שקל בחמש שנים. סכום עצום, גבוה פי כמה ממה שהוקצב לפיתוח ותחזוקת כבישים בתקופה מקבילה. ברכבת רצו לקבוע עובדות בשטח, לפרוס במהירות רשת מסילות ברזל ענפה. מכרמיאל ובית-שאן, מירושלים ואשקלון, מדימונה ואילת. רשת המסילות הזו הייתה יעד, עיקר העשייה. כדי לעמוד ביעד, הוקרבו תחומים אחרים. ציוד מתאים ואיכותי למשל, תשתית מקצועית, מחקר הולם, כוח אדם, שיפור אמצעי הבטיחות.
שמע לנו. למומחים שיעצו למנכ"לים הקודמים, אל תקשיב. אחרי הכל, אלה היו הממליצים על הקמת מסילת ברזל לאילת, לכרמיאל. הם אלה שטענו כי חשוב עד מאד לבנות מסילה מהירה לירושלים. אלה המומחים, אל תשכח, שגרמו להנהלת הרכבת להתרכז בפיתוח לטווח רחוק מאד, על חשבון השרות והבטיחות של אתמול, היום, מחר.
גם לפוליטיקאים אל תקשיב. אלו הרי בעלי העניין שחזרו על המנטרה כי "לא יכול להיות שעיר הבירה לא מחוברת למרכז הארץ במסילת ברזל", גרמו להנהלות קודמות להשקיע כמיליארד שקל בשיפוץ מסילה ישנה, מימי הטורקים. רכבת מהירה לירושלים? ב-5% מהתקציב של הפרויקט השאפתני הזה, תקנה קרונות וקטרים מתאימים. ותדאג שהרכבת לעיר הבירה לא תעצור בגן החיות התנ"כי, אלא תגיע למרכז העיר. לפחות תוביל נוסעים בכל השנה, ולא רק ילדים בחופש שבאים לראות ג'ירפות ופילים.
אלה גם אותם פוליטיקאים (בערך) שטענו כי חייבים מסילת ברזל לאילת. שמספרים כי בעלי אוניות יעדיפו לפרוק מטען באילת, לשלוח אותו ברכבת לאשדוד, להעמיס אותו שם על אוניה, בדרך לאירופה כדי לחסוך את דמי מעבר תעלת סואץ. שלח אותם למכור מעשיות במקומות אחרים.
יישאר לך כך המון כסף. באחריות. אותו תוכל לנצל לדברים חשובים באמת. למשל להחליף קרונות עתיקים וחלודים בקו ה"יוקרתי" לנתב"ג. להגביר את תדירות הרכבות גם בערב ובלילה. להעביר את מערך הרכבות לשימוש בחשמל. לבנות מחסומים, גדרות וגשרים כדי לצמצמם למינימום את החיכוך בין הרכבות לכלי רכב והולכי רגל. לבנות תחנות נוספות לאורך קווים קיימים.
יזכרו אותך, זה שווה
אז נכון, בקדנציה שלך לא יוגשם חזון חיבור כל עיר בישראל למסילת ברזל. לא נורא. לפחות יזכרו אותך כאיש שגרם לחיבור נוח, מהיר, אמין, מדויק, בטוח ונעים וממוזג בין נהריה, עכו וחיפה בצפון, לאשדוד, אשקלון, קריית-גת, באר-שבע ודימונה בדרום. לפחות יזכרו אותך כמי שהעניק אלטרנטיבה של ממש לנסיעה המסורתית למקום העבודה במכונית.
ועם קצת מזל, והמון יכולת וחשיבה רצינית ומקצועית, אולי יזכרו אותך כמי שבקדנציה שלו, ירד מספר התאונות, לא ירדו רכבות מהפסים, לא נתקעו קרונות על מסילות, לא איחרו רכבות בכל זמן לחץ, לא נראו תמונות מחרידות של דוחק וצפיפות מטורפים.
אתה יודע מה עוד? בסוף עוד יזכרו אותך כמי שהתחיל קדנציה וסיים אותה במלואה, מבלי לפרוש או להיזרק מהכיסא באמצע הדרך. גם זה משהו, לא?