המשחקים הגדולים: ספורט

אנשי vgames בוחרים את משחקי הספורט הטובים ביותר בכל הזמנים: Superstar Soccer, FIFA, Larry Bird, NBA Live, Championship Manager, Pro Evolution Soccer ועוד

גדולתם של משחקי הספורט במחשב ובקונסולות הוא יכולתם להעביר את ההתרגשות וההתלהבות מהמגרש בחוץ לנוחיות הכיסא או הספה. משחקי ספורט מאפשרים לנו להתנסות בענפי ספורט שרק ראינו בתחרויות בטלוויזיה, או לשחק בתור שחקן מוערץ מהקבוצה אותה אנחנו מעודדים. הם הרבה יותר "כאן ועכשיו" מחבריהם בז`אנרים האחרים, וקל להתחבר אליהם ולהפוך לחלק מההתרחשות על המסך. אלו הן כנראה הסיבות לכך שז`אנר זה פיתח קהל של שחקנים שאינם משחקים, ואפילו לא מכירים, משחקים מז`אנרים אחרים.

 

עם הזמן החלו לצוץ משחקי ספורט חדשים, שלא רק מדמים (באופן מציאותי יותר ויותר) את

 ענפי הספורט הפופולריים, אלא מציעים לשחקן להתנסות בחוויות מסוכנות אך אמיתיות למראה. בימים אלו זוכים משחקי האקסטרים וה-Street למעמד של כבוד והצלחה רבה, כמו שיגיד לכם כל אחד שמנסה לעשות רק עוד לופ אחד ולזכות בקומבו.

 

Superstar Soccer

 

בשנות האלפיים, כשכל משחק כדורגל כולל ריבוי קבוצות, ליגות ותלת מימד, דברים זוטרים כמו שחקנים המתאימים יותר לתפקיד המגן מאשר לתפקיד החלוץ, כבר לא מרגשים את השחקנים. אלה מעדיפים ליהנות מאינטליגנציה מלאכותית מרשימה, גרפיקה מפוצצת וכן הלאה שיפורים והפתעות. אז איך אומרים?

"כשאנחנו היינו צעירים…", כל חידוש נראה כמשהו שמרעיד את העולם ו-Superstar Soccer (או בשמו המלא - Garry Lineker Superstar Soccer) הביא איתו כמה חידושים שהפילו רבים וטובים מחברי.

 

נתחיל בכך שזהו משחק כדורגל עם בסיס נתונים בן ארבע ליגות! מי שמע על קבוצות כמו Scunthorpe United עד ליציאתו של המשחק?! ומעבר לכמות הקבוצות המרשימה (שישים ושלוש קבוצות מחשב ועוד קבוצה של בן אנוש), גם רשימת השחקנים היתה לא מבוטלת. נכון שלא היו שם שחקנים אמיתיים, אבל לכל קבוצה היה סגל שלם, עם שחקני ספסל, כשהצבה של שחקן מסויים בתפקיד לא-לו, היתה מביאה לפגיעה באיכות המשחק שלו.

 

לחבילה הזו זרקו גם מערכת אימונים, אפשרות להעברות בין הקבוצות, משחקי גביע ואפשרות לחלוק את האקשן עם חבר נוסף, כשאחד משחק בתור שחקן והשני תופס את מקומו של השוער. ללא ספק, פצצת הנאה אינסופית כמעט. שוב, היום הכל נראה כל כך בנאלי, אבל פעם, למרות כמה חסרונות שהיו למשחק (כמו הצפצוף הלא מובן בכל פעם שהובקע שער), ההנאה והאפשרות לשחק כדורגל על מגרש שניסה להציג מציאות תלת-מימדית, כיסו על הכל. משחק מופת, ללא ספק.

 

FIFA

 

סדרת הכדורגל FIFA לא הייתה מאז ומעולם שם נרדף לחוסר מקוריות ושינויים מעטים משנה לשנה. כאשר הסדרה החלה את דרכה, לפני תריסר שנים, זכו המשחקים לפופולריות עצומה לא (רק) בגלל שיווק משומן

של חברת EA, אלא גם בזכות חידושים מהפכניים בז`אנר כולו, שבקושי היה קיים עד אז.

 

הראשון בסדרה, FIFA 94, הציג לראשונה משחק כדורגל ממבט איזומטרי, בניגוד למבט העליון המגביל שהיה נפוץ דאז או אפילו ממבט צדדי. שנתיים אחרי כבר הופיע מנוע תלת ממדי מורכב יותר, ולראשונה שמות אמיתיים של שחקנים. שנה אחר-כך החלו ללכוד אנימציות מתנועותיהם של שחקנים ולהכניסן למשחק, ואפילו הייתה אפשרות נחמדה לשחק קט-רגל באולם (איה היא כיום?).

 

שנה אחר-כך הופץ FIFA 98, אותו רבים מחשיבים לטוב בסדרה, שכלל גרפיקה מרהיבה, אינטליגנציה מלאכותית אמינה בהרבה, סגל שחקנים רחב ומאפיינים חדשים רבים שאז עוד לא יצא לנו להכיר.

 

מאז, השינויים בסדרה הפכו משמעותיים פחות ופחות ומתחרים מוצלחים החלו לצוץ בז`אנר, עד שהפכו את משחקי FIFA לנלעגים-אך-פופולריים ביותר בז`אנר הספורט. עם זאת, לעולם לא נוכל לשכוח לסדרה הוותיקה את הימים בהם גילינו לראשונה כי אפשר לעזוב את המגרשים השכונתיים לטובת משחק מחשב, או את הדקות המבדרות בהן ברחנו בריצה משופטים שביקשו לתת כרטיס אדום.

 

Larry Bird

 

מהי סדרת משחקים? האם כמה משחקים הנושאים את אותו השם נקראים "סדרה", או שיש צורך במכנה משותף במשחקיות בין כל הכותרים האלה? שאלה זו בדיוק מתעוררת כשעל השולחן עולים

שני המשחקים הכוללים בתוכם את לארי בירד, הכדורסלן האגדי. זה התחיל בשנת 1984 עם משחק של אחד-על-אחד כנגד ד"ר ג`יי והמשיך כעבור כמה שנים עם אותו לארי בירד, שאירח דווקא את מייקל ג`ורדן, הכוכב העולה. האם מדובר בשני משחקים שעומדים בפני עצמם או שמא בסדרה בת שני כותרים?

 

איך שלא נבחר להגדיר את המצב, נראה שבכל מקרה הכותר הראשון מבין השניים הוא זה שהותיר את חותמו על ג`ויסטיקיהם של המוני שחקנים, בין אם מדובר היה בבעלי Commodore 64 ובין אם בבעלי PC "סטנדרטי".

 

הסיבה היא שלראשונה ניתן היה לקבל לידינו שליטה בשניים מהכדורסלנים הגדולים ששלטו בכיפה באותה התקופה, כשלכל אחד מהם מעלותיו וחסרונותיו, או בקיצור - לארי בירד יכל לצלוף מרחוק וד"ר ג`יי עדיף דווקא בהטבעות וחסימות.

 

כך ניתן היה לשחק, במשחק קבוע בזמן או עד לתוצאה מסויימת, בכל פעם עם שחקן אחר, במשך שעות רבות כשלמרות שלא נעים להודות בזה - כולם, פחות או יותר, חיכו להטבעה שתביא לשבירת הלוח שמאחורי הסל. או אז היה נכנס למגרש שרת אומלל למדי שהיה אחראי לניקוי שברי הזכוכית. קבלו את האבות המייסדים של משחקי הכדורסל הממוחשבים.

 

Lakers VS Celtics

 

נראה שעל מנת להביא את ההתעניינות בענף ספורט לשיא מסויים, יש צורך בשני ראשי חץ, יריבים קשים, שיהוו את ה"שחור" וה"לבן". בדרך זו יוכל האוהד הממוצע להתחבר לאחד מהצדדים

 ולהזדהות עימו. בכדורגל כיכבו ליברפול וארסנל, בטניס היו אלו בוריס בקר וסטפן אדברג ובכדורסל - הלייקרס מלוס אנג`לס נגד הבוסטון סלטיקס. אוהו, איזה סדרות מרהיבות היו בין הקבוצות, כשבניגוד לעולם הספורט הישראלי, היריבות הסתיימה ברגע שהשופט שרק לסיום.

 

את היריבות הזו לקחו החברים מ-EA והכניסו למשחק כדורסל שאיפשר לנו להנות מחוויה נדירה למדי באותה התקופה - האפשרות לשחק בסדרת הפלייאוף של ה-NBA. נכון, כיום אפשר לעשות את זה עם כל סדרת NBA Live שתמצאו, אבל פעם מדובר היה בפנינה של ממש.

 

המשחק כלל שמונה קבוצות, מהלייקרס בכיכובו של קארים עבדול ג`באר עם קליעת הוו הרצחני, דרך בוסטון עם לארי בירד הקטלני וכלה בניוק יורק ניקס עם פטריק יואינג האימתני. כל שהיה עלינו לעשות הוא לבחור באחת מהקבוצות ולצאת לקרב ארוך למדי (המשחק היה נמשך ארבעים ושמונה דקות, כמו במציאות) במשך סדרת פלייאוף שלמה, עד לגמר. בנוסף לכך, שתי קבוצות ה-All Star, של המזרח ושל המערב לקחו גם כן חלק בחגיגה, אם רציתם להנות ממשחק Exhibition קצר.

 

הייחוד של המשחק, מעבר לאפשרות הפלייאוף, היה ברשימת השחקנים הגדולה והמעודכנת שבו (כולל שחקני הספסל הנידחים ביותר בכל קבוצה) והאפשרות לשחק גם על כרטיסי מסך מסוג EGA (שקדם ל-VGA) ולהנות לא רק מהצבעים האמיתיים של הקבוצות, אלא גם מהמספרים הכתובים על גב חולצתם של השחקנים.

 

NBA Live

 

סדרת NBA Live היא אחת הסדרות שסכומה גדול מסך אבריה. אפשר לומר שאף אחד מכותרי העבר של הסדרה לא ישרוד מול משחקי הכדורסל של היום (דבר שאי אפשר לומר על משחקי תפקידים, לדוגמא)

 אבל אם בוחנים כל משחק מול ההיצע שעמד כשיצא, משחקי NBA Live נמצאים כמעט תמיד בראש.

 

סדרת NBA Live הציעה תמיד משחק שהיה מצד אחד בנוי על סטטיסטיקה מפורטת ביותר ומצד שני המשחקיות שלו הייתה כמעט ארקיידית, עם הטבעות גדולות מהחיים, קצב משחק מהיר יחסית ושליטה פשוטה.

 

אם נסתכל על המהלכים שעברו על הסדרה נגלה שהיא התקדמה במובנים רבים: 95` - הכותר הראשון יוצא וקוטף מחמאות מקיר לקיר, 96` - עוברים לתלת-מימד (לפחות ע"ג המחשב האישי), 98` - פרצופים אמיתיים לכל השחקנים, תחרות שלשות ואפשרות למסירה מדויקת, 2000 - הוספתן של קבוצות אגדתיות, הוספת פרשן רקע ואפשרות "זיכיון" (בניית קבוצה לאורך מספר שנים), 2002 - אין גרסת PC (חוצפה), 2003 - AI שמציג תחרות של ממש וקצב משחק מהיר יותר, 2005 - שבוע האול-סטאר הכולל גם תחרות הטבעות מפורטת. בין לבין, נעשו גם שינויים רבים במשחקיות עצמה, מהוספת תרגילים ועד תנועות חדשות מתחת לסל ושינוי קצב המשחק.

 

בשורה התחתונה, אף אחד לא יכול לערער על כך שבאופן כללי - ובמיוחד ע"ג ה-PC - ל-NBA Live פשוט אין מתחרים בתחום הכדורסל. אבל יותר מכך, הסדרה גם שמרה תמיד על איכותה וחוץ מיוצא דופן אחד או שניים, משחקי ה-NBA Live תמיד היו מוצלחים, מהנים ושחיקים - דבר שקשה לומר על הרבה סדרות משחקים אחרות - ועל כך בלבד מגיע לה להיכלל ברשימה הזו.

 

NBA Street

 

כמו שאר משחקי ה"אקסטרים", גם סדרת NBA Street לוקחת ענף ספורט, במקרה הזה כדורסל NBA, ומשגרת אותו ליקום שבו החוקים הרבה יותר גמישים. כאן, הכדורסל משוחק על מגרשי הרחוב

המפורסמים של ניו-יורק, בוסטון ופילדלפיה; הקבוצות מורכבות משלושה שחקנים כל אחת; המשחק הוא עד 21 נקודות; שחקן חופשי כמעט לעולם לא יחטיא; ואין הוצאות חוץ, פאולים, זריקות עונשין או כל דבר אחר שעלול לעצור את קצב המשחק.

 

התוצאה היא משחק ארקיידי במהותו, מהיר ומלהיב, שכולל המון הטעיות, חטיפות, חסימות, הטבעות מרהיבות, ובעיקר - טריקים וקומבואים. בלחיצת כפתור אפשר להוציא לפועל מספר רב של טריקים, חלקם אופיינים לשחקנים ספציפיים, ולשרשר אותם לסדרה שלמה של קומבואים שבסופה, אם יגיע גם הסל המבוקש, תזכה אותנו בהמון נקודות. אם אספנו מספיק נקודות, נוכל להוציא לפועל זריקה מיוחדת ששווה יותר מזריקה רגילה - ואפילו מורידה נקודות מהיריב!

 

עם אווירת היפ-הופ אורבנית מגניבה, שחקני NBA מפורסמים מההווה ומהעבר, ומשחקיות מהירה, זורמת וממכרת - אין פלא ש- NBA Street נחשב לאחד הטובים ביותר מבין משחקי ה"אקסטרים".

 

Tony Hawk Pro Skater

 

ב-1998 ביקשה המפיצה Activision מהמפתחת הקטנה Neversoft ליצור כותר סקייטבורד. עשרים אנשי החברה עמלו במשך קצת פחות משנה על משחק שישנה את תעשיית משחקי האקסטרים.

בספטמבר 1999 שיחררו החברות את Tony Hawk Pro Skater ל-PlayStation. הכותר זכה להצלחה עצומה ומכר למעלה ממיליון וחצי יחידות.

 

טוני הוק, הבחור ששמו מעטר את הסידרה, עזר מאוד לצוות לפתח את THPS: הם לכדו ממנו תנועות גוף, והוא גם הביע את דעתו על העבודה בזמן תהליך יצירת על המשחק. למי שלא יודע, הוק הוא אחד מגולשי הסקייטבורד הטובים בעולם - אם לא הטוב מכולם.

 

מהות המשחקיות בכותרי הסדרה היא לגלוש ברחבי איזור מסוים בו יש כמה וכמה פעילויות ואובייקטים שניתן להשיג. למשל, עליכם לגלוש מבלי ליפול בדרך בזמן שאתם אוספים אותיות S-K-A-T-E-R, או לחילופין עליכם מעל השומר, ובמקרה אחר תצטרכו להפעיל את האזעקה על ידי גרירת הסקייטבורד לאורך הקיר.

 

אין פלטפורמה שלא זכתה לקבל גרסה של סדרת המופת של Activision, אך למרות הקשיים שבעדכון המשחקיות, אף פעם לא נפלה הסידרה מכותריה הקודמים. בכל שנה יש Tony Hawk חדש, ובכל שנה מצליחה חברת Neversoft לעדכן את הכותר במספיק אפשרויות חדשות כדי לשנות את המשחקיות לטובה. ב- THPS3 הוסיפה החברה אפשרות מקוונת, ובכך הייתה הראשונה שתמכה ברשת על ה-PS2. הכותר היה כל-כך טוב שאפילו זכה לציון מושלם ב-GameSpot. מאז שיחררה החברה את הכותרים על כל הקונסולות, ועברה ממספרים לשם אחר לגמרי- Tony Hawk Underground. או אז הציעה הסידרה סיפור שריתק את השחקנים ונתן להם סיבה להיות גולשי סקייטבורדינג.

 

עד היום ממשיכה הסידרה למכור מיליונים, ואנו צופים כי היא לא תיעדר מהדור הבא של הקונסולות. בכל זאת, היא יצאה לכל פלטפורמה, אפילו ל-N-Gage.

 

Championship Manager

 

אם ניקח את כלל חובבי משחקי הספורט בעולם, נראה שהם מתחלקים לשתי קטגוריות - אלה שלא מבינים מה מעניין במשחק ניהול המבוסס בעיקרו על טקסט ומולם האנשים שלא מבינים איך

 החברים מהקבוצה הראשונה לא נדבקו בחיידק המנג`ר, שמצמיד אותם למחשבם האישי למשך שעות רבות, בנסיון למצוא את החלוץ החסר להשלמת הפאזל.

 

ב-Championship מקבל השחקן את תפקידו של מנהל קבוצת כדורגל, ועליו לקבוע עבור קבוצתו את כל סדר יומה ולהחליט אלו שחקנים לשכור, מול מי להתמודד, איפה ואיך, למה וכמה. למעשה, ב-CM לא ממש משחקים בכדורגל - מסתבר שטיפול בכל מה שמסביב למשחק עצמו מהנה לפחות באותה מידה.

 

ההמולה התחילה כבר בשנת 1992, עם הכותר הראשון בסדרה, אך קפיצת המדרגה הושלמה בשנת 1995, כש-Eidos לקחה פיקוד, שדרגה את המשחק והפכה אותו לפנינה ניהולית. הצעד הזה כלל את הגדלת כמות הליגות שכולל המשחק אך גם את הגדלת מסד הנתונים ובעיקר - שיפור דרמטי בכל הנוגע לאינטליגנציה המלאכותית, שניסתה לאתגר את השחקן האנושי, כך שרק לקבוע הרכב ולשבץ לתוכו שחקנים - כבר לא הספיק לניצחון.

 

נראה שהשיפור המתמשך במשחקי הסדרה הוא מה שמצליח לשמר את קהל האוהדים העצום שהתאסף סביבה. כיום, כשאנו חשופים לשלל ליגות כדורגל ומשחקים, כולנו בטוחים שאנחנו יכולים לנהל את העסק טוב יותר. סדרת CM, ששינתה את שמה וכעת נקראת Football Manager, מאפשרת לנו לבדוק את ההנחה הזו בצורה הטובה ביותר ולהוכיח לנו, אחת ולתמיד, שבדמיון זה תמיד קל יותר.

 

Summer Games

 

למרות שחייו של האזרח הממוצע מפוצצים בארועי ספורט מכאן ועד להודעה חדשה, ישנם כמה ארועים שתמיד תופסים מקום של כבוד במעלה הרשימה. גביע העולם בכדורגל, לדוגמא, הוא ארוע אחריו עוקבים

 גם כאלה שרחוקים ממומחיות בתחום. כנ"ל לגבי כל ארוע בו משתתפת נבחרת ישראלית (בואנ`ה, משה כהן ממש תותח בדוקים).

 

אולם, כל הארועים האלה מתגמדים לנוכח ארוע-הארועים, המתרחש כל ארבע שנים - האולימפיאדה. מהרגע שמתחילה התכנסות הספורטאים עיני העולם כולו נשואות להשגי מרימי המשקולות, קופצי הטרמפולינה ואל עוד כל מיני אנשים שלא שמעו עליהם לפני התחרות ויש להניח שגם לא ישמעו אחרי.

 

בדיוק כמו התופעה הזו, כך גם סדרת משחקי האולימפיאדה ובראשם Summer Games היוו את מרכז עולמם של כל אלה שהחזיקו במחשב (או בחבר עם מחשב). מהרגע שהעולם התוודע למשחק שמאפשר לנו לקפוץ בגובה, לקפוץ במוט ועוד שאר פעילויות ספורטיביות, כשאנו מתחרים תחת דגל והמנון של מדינה (כולל אלו של Epyx, המפתחים), מקלדות רבות הוקרבו - באותם ימים קדומים השליטה בדמות שמתרוצצת עם מוט ביד התבצעה על ידי הקלקות אינסופיות כמעט על המקלדת, תוך קריאות קרב וזעקות ספורטיביות מלאות שמחה.

 

ייחודם של משחקוני הספורט ב-Summer Games לא התבטא רק בגרפיקה האיכותית ביחס לאותה תקופה וגם לא בהימנונים המצויינים שנוגנו בסוף כל טורניר, אלא גם משום שהמשחק התאים בצורה יוצאת מן הכלל לחגיגה מרובת משתתפים בשיטת הכסא החם, כשבכל פעם החברים צחקו על זה שניסה להשלים עוד קפיצה עם הסוס. בדיעבד, זהו אולי אחד ממשחקי החברה הגדולים בהם נתקלנו.

 

Pro Evolution Soccer

 

אפשר להרעיף שבחים מכאן ועד הודעה חדשה על סדרת Winning Eleven היפנית של Konami, אך יהיה זה קשה לפזר אותם על פני כל שמונה הכותרים שלה. לכן, נעדיף להתמקד דווקא במשחק השביעי שלה,

 שכיום נחשב - כמעט ללא עוררין - ככותר הכדורגל הריאליסטי, האותנטי והטוב ביותר של כל הזמנים. אל תטרחו לרוץ ולחפש ב- Google. המשחק וודאי יהיה מוכר לכם בשם Pro Evolution Soccer 3.

 

מאז שנת 1993 שולטת סדרת FIFA Soccer בשוק משחקי הכדורגל, כמעט ללא מתחרים אמיתיים, והיא זכתה במהלך השנים לפופולאריות עצומה, גם בארץ. אך אפילו הכותר המוצלח ביותר בסדרה הזו לא הצליח להתקרב לסימולצית הכדורגל המדויקת והמלוטשת שהציג לנו 3PES.

 

נכון, שלא כמו במשחקי FIFA, ב-PES3 לא היתה גרפיקה נוצצת שמציגה תווי פנים פוטו-ריאליסטים של השחקנים עד רמת הקרחת של זידאן או הזיפים של דל פיירו, והוא לא הכיל את כל הנתונים המדויקים אודות שחקני הספסל של הפועל עירוני נווה אחוזים. לעזאזל, אפילו לא היו לחברה המפתחת את הזיכיונות לשמות האמיתיים של הקבוצות והשחקנים. אבל מה שכן הביא לנו PES3 היא חווית משחק כל כך משובחת ואמינה, עד שהיא הדבר הקרוב ביותר למשחק כדורגל אמיתי שאי פעם שיחקנו מחוץ לכרי הדשא או הרחוב.

 

הסוד של PES3 בפרט, ושל מרבית כותרי PES בכלל, הוא לכאורה פשוט: דגש חזק ובלתי מתפשר על ריאליזם המשחק, שמתבטא בתנועות השחקנים, בחוקי הפיזיקה (של העולם האמיתי, לשם שינוי) הפועלים על הכדור, אפילו בהתנהגותו של השופט.

 

שלבו את זה באינטליגנציה מלאכותית מצוינת של היריב הממוחשב המתגמש על פי מעשי השחקן, באנימציות שחקנים יפהפיות ואמינות למראה, בשחקנים עם יכולות מציאותיות ומושפעות מהסביבה (ולא בדמויות ממוחשבות המסוגלות לבעוט חצי מגרש אחורה תוך כדי נפילה לכיוון ההפוך) ובעיקר בתחושה כמעט חסרת תקדים של משחק כדורגל אמיתי - ותקבלו את מה שהוא ככל הנראה משחק הספורט הטוב ביותר בו היתה לנו הזכות לשחק.

 

הכתבה פורסמה במקור באתר vgames.co.il