אם אתם מחפשים סוס שחור להמר עליו בעונה הקרובה, כדאי לכם לשקול לשים את הכסף על אריזונה קרדינלס. מאז שהבעלים מייקל בידוול החליט לשים עליה את הכסף לפני שנה, נראה כי אדמת המדבר הצחיחה של דרום-מערב ארצות הברית הניבה ניצנים של תקווה. ומי שזרע, השקה וטיפח אותם הוא המאמן דניס גרין והוא גם רוצה לקטוף את פירות ההצלחה, אם לא כבר השנה, אז לקראת העתיד. בסופו של דבר, הסוס השחור של בידוול אמור לרוץ למרחקים ארוכים - לפחות עד לחורף 2008, אז תארח אריזונה את הסופרבול באיצטדיון החדש והמפואר שלה שנבנה בימים אלה בפיניקס.
גרין הוא מאמן תובעני שדורש הצלחה מידית. זה לא כל כך הלך בעונה שעברה - הראשונה שלו באריזונה, בה בחר לבצע את הקאמבק שלו, שלוש שנים אחרי שפרש כאחד מהמאמנים הווינרים בתולדות הליגה. עם זאת, הסגל הצעיר שגיבש רמז על הפוטנציאל העצום שלו לא פעם אשתקד והשנה זה הזמן להפוך את הרמז להצהרה של ממש. איך עושים זאת? אולי עם קווטרבק ותיק עם ניסיון של אלופים. מישהו שיכול לרכב על הסוס השחור ולכוונו בביטחה לקו הגמר.
קרט וורנר אמור להיות אותו פרש. ועם ההצלפות של גרין הבלתי מתפשר, הקרדינלס יכולים להיות חזק במירוץ השנה. לשאפתנות שלו אין גבול, פתאום גם השחקנים נראים מחוייבים לטובת המטרה. לעזאזל, אפילו משפחת בידוול השמרנית שינתה את הגישה. ושינתה גם את עיצוב סמל הקבוצה ומדיה.
באו והלכו
הגיעו: הקווטרבק קרט וורנר (ג'איינטס), הרסיבר צ'ארלי לי (בקאנירס), הטאקל אוליבר רוס (סטילרס), הסנטר אדם האייר (וייקינגס), הדפנסיב-אנד צ'יקה אוקפור והליינבקר אורלנדו האף (סיהוקס), הקורנרבק ריימונד וולס (רייבנס) והסייפטי רוברט גריפית' (בראונס). רוקיז בולטים: אנטרל רול (קורנרבק), ג'יי.ג'יי. ארינגטון (ראנינג-בק).

אמיט סמית'. פרש עם הכי הרבה יארדים בקריירה, מעט באריזונה (איי.פי)
עזבו: הקווטרבק שון קינג (שוחרר), הראנינג-בק אמיט סמית' והטייט-אנד פרדי ג'ונס (פרשו), הטאקלים אל.ג'יי. שלטון (לבראונס) ואנתוני קלמנט והגארד קמרון ספייקס (לברונקוס), הדפנסיב-אנד קייל ואן דן בוש (לטייטאנס), הדפנסיב-טאקל וונדל בראיינט (שוחרר), הליינבקרים ריינוך תומפסון (לפאקרס), רונלד מקינון (לסיינטס), לבאר וודס (לברס) ולבאר פישר (לסיינטס), הקורנרבקים דואיין סטארקס (לפטריוטס), רנאלדו היל (לריידרס) ומייקל סטון (לראמס) והסייפטי דקסטר ג'קסון (לבקאנירס).
התקפה
גרין הביא העירה את וורנר, כוכב על בדימוס. הוא אמור לשתף פעולה עם זוג רסיברים צעירים, שבאדיבותו הרבה יהפכו לכוכבי על בעצמם, כבר השנה. לארי פיצג'ראלד ואנקואן בולדין נמנים כבר בשלב מוקדם זה של הקריירה שלהם על המיטב של הליגה. הם מהירים, אתלטים ופיקחים ובעזרת בראיינט ג'ונסון, רסיבר צעיר ומבטיח בעצמו, הם ימתחו את ההגנות היריבות עד לגבול היכולת ואף יותר. וורנר רק יצטרך להיות מדויק, משהו שמעולם לא התקשה לעשות. כשזה יקרה, שיתוף הפעולה הזה עשוי לתקתק כמו מכונת ההתקפה המשומנת מימיו הטובים של הקווטרבק בסנט לואיס.

בראיינט ג'ונסון. חבורת רסיברים שתשרוף את הליגה (איי.פי)
ולמרות זאת, יש לא מעט דברים שיכולים להתקלקל בחזון ההתקפי של הקארדס. וורנר אינו נייד ומועד לפורענות וזעזועי מוח. קו ההתקפה חייב להשתפר ובעיקר להבשיל. אף שחקן הגנה לא יכול לקחת את לאונרד דייויס הענק בידיים, וכשיבין זאת יצטרך לקחת עצמו בידיים ולנצל זאת לטובת הקבוצה. לטובת וורנר. בכל הנוגע למשחק הריצה, היחיד שאין לו ספקות הוא גרין עצמו, ורק הוא יודע למה. אולי בגלל האבחנה הדקה שלו, משהו שנדרש משחקני ההגנה היריבים כשהם מנסים לעצור את הרוקי ארינגטון הזעיר, אך המהיר. מרסל שיפ, שהיה אמור לרשת את מקומו של אמיט סמית', חוזר מפציעה אל הספסל.
הגנה
השיפור הדרמטי שהביא עמו גרין בא לידי ביטוי תחילה בהגנה, עליה אמון עוזרו קלאנסי פנדרגאסט. האחרון עיצב מערך אגרסיבי וחודרני - משהו שלא היה בקרדינלס כבר שנים - כמעט ונטולות סאקס. הסיבה העיקרית לשינוי החיובי בצבירה המוגברת של סאקס בקבוצה הוא הדפנסיב-אנד ברטראנד ברי, שהגיע העירה וסיים העונה עם 14.5 סאקס (שני בליגה). דארנל דוקט היה הפתעה נעימה בעונתו הראשונה ועם אוקפור שהצטרף, נראה הקו הקדמי כמו צונאמי מאיים בכל הנוגע להתקפות היריבות.
צונאמי מטבעו לא נעצר רק בגל הראשון. הליינבקרים הצעירים קרלוס דנסבי, ג'ראלד הייס והרוקי דאריל בלאקסטוק ישטפו את המגרש ויתקלו כל דבר שנקרה על ידם מקווטרבק תועה ועד לראנינג-בק חמקן. הסייפטי אדריאן ווילסון זכה לתשבוחות עצומות על השיפור ביכולתו ועשוי להמשיך ולהפוך לכוכב. ככזה הוא יעזור להסוות את הבעיות בעמדות הקורנרבק, משהו שיהיה קשה לרוקי אנטרל רול לפתור כבר עכשיו.
ספיישל טים
ניל ראקרס מנחה טילים מטווח ארוך הישר בין קורות שער השדה והפאנטר סקוט פלייר עושה את עבודתו נאמנה כבר שנים רבות. אולי זה הסיבה שהוא אחד הוותיקים היחידים ששרדו בסגל של גרין.
בנימה אישית
בהתחלה לא אהבתי את המינוי של גרין. מאמן זעפן ועקשן, שמשום מה לא הסתדר עם האופי של הקרדינלס, להם שמורה בלבי פינה חמה ובלתי ברורה. גם הדיבורים שזה מה שהקבוצה צריכה, אחרי פיטוריו של קודמו בתפקיד 'נייס גאי' דייב מקגיניס, נשמעו כמלל צה"לי נוקשה אליו קשה לי להתחבר. מלל צבאי מהסוג ששימש גנרלים כדי לדרבן את שחקן הקבוצה לשעבר פאט טילמן, להסתער כחייל בערבות אפגניסטן. מלל צבאי ששימש את אותם גנרלים כדי לכסת"ח את עצמם לאחר שמת מאש ידידותית.
פאט טילמן במדי הקרדינלס. מורשת הקרב של אריזונה (איי.פי)
ובכל זאת, בניגוד לאותם גנרלים אני חייב להודות שהבן אדם לוקח אחריות ומצליח, גם אם הוא מזכיר קצת רס"ר משמעת (רק בלי הקב"א הבעייתי). כנראה שזה מה שצריך כשעובדים עם שחקנים צעירים כל כך, במערכת מורכבת כל כך. הוותיקים המפונקים, שהתרגלו כמוני לחזות הקלילה של הקארדס, גילו שאין להם פה מקום יותר. להפתעתי, אני דווקא מוצא את עצמי מבסוט, גם באווירה הנוכחית.
לתגובות אישיות לכותב: saintsfan@zebras.ws