משהו לאהוב

בסקר שערך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" לרגל פתיחת שנת הלימודים, התברר כי 50% מהתלמידים לא אוהבים (וחלק ממש שונאים) את שיעורי הספרות. סופרים ומבקרים מציעים: איך אפשר לחבב את המקצוע על התלמידים? הגולשים מוזמנים להוסיף את העצות והדוגמאות שלהם

ynet פורסם: 03.09.05, 14:16

לקנוס קוראי שירה

 

מדי פעם מקוננים אנשים בקול מתכתי על המרחק שתפסו הצעירים מהספרות. כל האומר זאת הוא או עיוור או לא מעריך מספיק ספרות ושירה. האם יש בעולם ילדים שאינם אוהבים גלידה? האם שירה טובה פחות מגלידה? ההוכחה לדבריי מעוגנת בנתונים מספריים: בני נוער וצעירים כתבו 350 אלף טקסטים באתר 'במה'. לכן השאיפה צריכה להיות לא לחבב, אלא לנסות שלא להשניא.

 

אני עדיין מתאושש מלימודי הספרות בתיכון. לימודי הספרות הם כרגע מאבק יגע בתלמידים מסכנים, מעין פרוייקט ייבוש ביצות, היישר מהמיחם של חדר המורים, כדי שיקראו את אותן שורות מתות. זאת, בעוד האופי הישראלי מעדיף 'גילוי עצמי' על פני 'הנחיה מלמעלה'. אני זוכר כמה התרגשתי כשגיליתי את שירי ההייקו. אילו היה ההייקו מופיע בתוכנית הלימודים יכול להיות שהחוויה היתה נהרסת. ייתכן שהאסטרטגיה הנכונה היא השיטה הסובייטית: לקנוס ולכלוא קוראי שירה, או אז יקראו כולם בסתר את אלתרמן ואבידן כאילו היו חוברת סטאלג.

   

לקרוא ולהגיב בצורה הפשוטה ביותר

 

קודם כול צריך לדבר על ספרות בלשון של בני-אדם. יש היום שימוש במונחים ספרותיים כמו ה'דובר' במקום המשורר, או 'אמצעי עיצוב'. נערים ב-י"א נאלצים להתמודד עם מונחים כמו 'פוליסמיה', או 'הומונימיה'. זו זוועה. ספרות היא בסופו של דבר עניין של מילים שאנשים כותבים ואומרים. צריך לקרוא ולהגיב בצורה הפשוטה ביותר: מעניין, משעמם, יפה, מכוער וכו'. לדבר על כל מה שקשור לחיים בלשון רוחנית פשוטה.

 

ועוד שתי המלצות: הספרות הנלמדת חייבת להיות מקסימה, כי בלי הנאת התלמידים אין כלום; שנית, חשוב מאוד מאוד לטפח את ההקראה הרהוטה, בעיקר בשירה אבל גם בפרוזה.

  

כל העולם ספרות

 

צריך שינוי בתפיסה, כי כשאומרים 'ספרות' מתייחסים לתחום שלא שייך לחיים עצמם. התלמידים אומרים שהשאלה 'למה התכוון המשורר?' היא לא פרקטית. אני טוען, בעקבות השופט אהרן ברק, שכל העולם הוא ספרות, ולכן צריכים ללמד אותם להבין שמקצוע הספרות הוא חשוב. גם סכסוך הישראלי-פלשתיני הוא בעצם מחלוקת/מאבק בין שני סיפורים נוגדים. שיבינו שהספרות היא החיים.

 

דבר נוסף, שהמורים לא יבצעו נתיחה של הספרות, אלא יתנו התייחסות רגשית לסיפורים שהם מלמדים. למשל, אפשר ללמד את 'אדיפוס המלך' ולהראות את הפונקציות של המקהלה, ואפשר להרחיב להיבט של אדיפוס כתסביך כלל אנושי.

 

להפגיש בין סופרים לתלמידים

 

השאלה צריכה להיות 'איך לא להשניא את לימודי הספרות', ואתן דוגמה לפעילות חיובית. השנה זכיתי לקחת חלק בפרויקט נהדר ששמו 'סופר אורח', המפגיש תלמידים עם סופרים. במפגשים הללו נדחקים מונחי ספרות מקצועיים-יבשים הצידה ומפנים מקום לשיחות מרתקות, המתעוררות תמיד, על הקשר ההכרחי בין הספרות לחיים - לחיי כל אחד. כך כל סופר הוא סוס טרויאני חביב, עם בטן מלאה ספרות יפה, רעיונות וציטוטים, שנשארים גם אחרי שהוא דוהר משם, למפגש הבא.

 

קודם כל - שיקראו

 

לגרום לתלמידים לאהוב ספרות נראה לי משימה קשה מדי. בשלב ראשון כדאי לדאוג שיקראו ספרות. האהבה, אם תבוא, תבוא אחר כך. אני זוכרת לטובה מבית הספר את היצירות הקלאסיות שלמדתי, והרבה פחות לטובה ספרים פופולריים למיניהם, שהוכנסו לתוכנית הלימודים רק כדי למצוא חן בעיני התלמידים.

 

אפשר גם באינטרנט

 

המורים צריכים להיות מעודכנים בשיטות הוראה חדשות על הנושאים שהם מלמדים. היום יש אתרים באינטרנט שמאפשרים להוריד את היצירות הרלוונטיות. לא חייבים ספרים עבי-כרס. אולי צריך גם ליצור מאגר אינטרפרטציות באינטרנט, כי לתלמידים יש יותר שעות אינטרנט מאשר שעות קריאה.

 

המורה הוא טרנספורמטור

 

כדי שהספרות תהיה אהובה על התלמידים, חשוב שהמתווך ידע לעשות אותה אהובה על הצרכנים/התלמידים. דרך ההעברה של הגיוון הספרותי תלויה בכוח העברת הרגש על-ידי המורה, המשמש מעין טרנספורמטור, המעביר את העוצמה הטמונה בספרות למי שצורך את החשמל הזה. במידה שאין במורה את העוצמה הזאת שום דבר לא יעזור, גם לא תוכנית לימודים זאת או אחרת. מי שמעדיף ללמד דברים אקטואליים ולא מתייחס למורשת הקלאסית של הספרות העברית, מוותר על מורשת מיוחדת בעלת ערכים ויופי של התרבות. תרבות זה לא רק הספרים שנולדו אתמול.

 

מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות"