איך שגלגל מסתובב לו

הם יכלו ללמוד למבחנים באוניברסיטה, להרוויח כסף בעבודות מזדמנות או סתם לרבוץ בים. אבל עשרות צעירים העדיפו לבלות שבוע מחופשת הקיץ שלהם בהתנדבות בקייטנה לבני נוער נכים שמארגן "בית הגלגלים". כיסאות הגלגלים לא מנעו מהחניכים לטוס בשמי הארץ, לעשות רפטינג בירדן וסנפלינג בכרמל

קייטנת הקיץ של "בית הגלגלים" נראית כמו קייטנה אתגרית של בני נוער, עם פעילויות הכוללות טיסה בשמי הארץ, רפטינג בנהר הירדן וסנפלינג בכרמל. לא היה בזה שום דבר מסעיר, אלמלא החניכים היו יורדים בחבלים ממצוק עם כיסאות הגלגלים שלהם. הקייטנה הזו היא אחת הפעילויות של הארגון, והחניכים בו הם בני נוער הנעים בכיסאות גלגלים - ברובם נפגעי שיתוק מוחי וניוון שרירים.

 

ארנון מור בן ה-18, שמיניסט במגמת קולנוע בתיכון "הראל" שבמבשרת ציון, שייך לקבוצה הזאת כבר שבע שנים. "אני מרגיש שהקבוצה היא חלק ממני", הוא אומר. "היא חשובה לי בדמי, ברוחי ובנפשי". חברו לקבוצה, אבירן סלמן בן ה-20 ממושב פדיה שליד רמלה, סובל ממחלה תורשתית שפוגעת בפרקים. "לפני שבע שנים המורה היועצת בתיכון דיברה עם אמא שלי, וסיפרה לה שיש קבוצה כזאת. מאז אני כאן, והיום אני אפילו זקן החניכים".

 

המדריך הביא את אשתו

 

זה המקום להזהיר שלפניכם כתבה נטולת ציניות. כי באמת, איך אפשר שלא לנער את מעטה הציניות כשנתקלים במדריכים מתנדבים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, שעושים עבודת קודש כזו? כנרת רנד היא המדריכה של הקבוצה שפגשנו. היא בוגרת תואר ראשון בקרימינולוגיה ולימודי ארץ ישראל, ועובדת בסוכנות היהודית. לקבוצה היא הגיעה לפני כשלוש שנים. "חברה שלי שאלה אם אני מוכנה לעזור בהתנדבות בקייטנה של 'בית הגלגלים', ומאז לא יכולתי לעזוב", היא מספרת.

 

יוני כהן, סטודנט לרפואה בן 29, שמע על הקבוצה דרך חברו, אחיה של כנרת. "כמעט שנתיים אני מתנדב פה", הוא מספר. "נותן שבת פעם בחודש, חגים וקייטנה של שבוע פעם בשנה". כמו כנרת ויוני, חלק גדול מהמתנדבים בקבוצה הם דתיים מציבור הכיפות הסרוגות, אבל "בית הגלגלים" גאה על כך שהחניכים והמדריכים בו מייצגים את כל שכבות החברה בישראל - דתיים וחילונים, עניים

 ועשירים, עירוניים ובני מושבים. יש גם חניך ערבי ממזרח ירושלים ומדריכים בדואים מהנגב.

 

שירי קרוט, סטודנטית לפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, בת 23 ממושב ציפורי, היא בין המתנדבים החילוניים. "הגעתי הנה דרך ידיד שלי שהציע לי לנסות", היא מספרת. "אני עושה את זה למרות שיש לי המון מחויבויות אחרות. עכשיו, למשל, יש באוניברסיטה מועדי ב' של בחינות. ביום שהתחילה הקייטנה היתה לי בחינה, וביום שהיא מסתיימת תהיה לי עוד בחינה. אבל כיף לי כאן, ושווה להישאר".

 

מדריך ותיק בקבוצה הוא עמי אייזנברג, שהפך גם את אשתו שולמית למדריכה. בקבוצה יודעים לספר גם על מקרים הפוכים: זוג מדריכים שהתאהבו, התחתנו, הביאו לעולם ילד, ונאלצו להפסיק להתנדב בשל טרדות הבית והפרנסה.

 

לא רוצים להיפרד

 

למרות תחלופה של מדריכים מדי פעם, "בית הגלגלים" אינו סובל ממחסור במתנדבים. אבי מור, מנהל הסניף הירושלמי, מעדכן כי יש לו רשימת ממתינים ארוכה של צעירים המעוניינים להתנדב לפעילות. ל"בית הגלגלים" ארבעה סניפים ברחבי הארץ, שם מסייעים לכ-300 ילדים ומתבגרים נכים, ולעוד כ-60 נכים בוגרים, שהשתתפו בפעילות כשהיו נערים, ואינם מוכנים להיפרד.

 

לכל חניך בקבוצה מוצמד מתנדב. "חשוב שלכל חניך יהיה מדריך ושלכל חניכה תהיה מדריכה", מסבירה המדריכה שירי קרוט, "כי המדריך נכנס עם החניך למקלחת, מסייע לו בשירותים, ובמהלך הקייטנה אפילו נושא אותו על כפיו כשעולים, למשל, למתקנים בלונה פארק".

 

הארגון, שזכה במהלך שנות פעילותו באינספור פרסים, החל מ"אות הנשיא למתנדב" ועד "אות החסד" של משפחת טראמפ, מארגן מספר פעילויות לחניכיו. פרט לקייטנה השנתית המתקיימת במשך שבוע אחד בשנה ל-22 קבוצות ברחבי הארץ, אחת לחודש יש פעילות סופשבוע בתוך הסניף, במהלכה מבשלים החניכים בעצמם ויוצאים לטיולים. במהלך השבוע מתקיימים בסניפים השונים כ-30 חוגים שונים, כמו אמנות, פסיכודרמה, עיתונאות, מחשבים, בישול ורדיו.

 

עכשיו יוצאים ב"בית הגלגלים" עם פרויקט חדש: תוכנית השמה, שבמסגרתה מכשירים את החניכים לתעסוקה ומכוונים אותם למקומות עבודה. "רוב הנערים אצלנו נמצאים ביומיום בתוך החברה הרגילה", אומר אבי מור. "הם משולבים בחינוך הרגיל, בכיתות של ילדים בריאים, וכאן יש להם הזדמנות מיוחדת לבלות 'בין שווים', עם ילדים נכים כמותם".