מה אכפת לברווז

הפצצתם אותנו החודש בכל כך הרבה שאלות, ש"ברווז עיתונאי" הפך ממדור צנום לספיישל עצום - ואם יש מדענים שעדיין מדברים איתנו, זה רק כי לאילת צברי יש ציצים ממש גדולים

האם זבובים אשכרה פוחדים משקיות מים

 

הקורא גל רוצה לדעת אם טקטיקת המים בשקיות באמת גורמת לזבובים לראות את עצמם גדולים ומעוותים, מה שמבריח אותם מיד. אז במילה אחת התשובה היא לא, ובקצת יותר מילים - התשובה היא גם לא, אבל את זה תקראו בהמשך.

 

בואו נתחיל מהאנשים בשטח, כלומר המדבירים. יוסי מ"מ.ת.מ הדברות" חושב שזה בולשיט: "עשר שנים אני בריסוס ושומע כל מיני פטנטים של שקיות מים", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שזה משפיע על הזבובים. ויותר מזה: שמעתי כבר על אנשים שפורשים נייר כסף נגד יונים כי הן רואות את ההשתקפות של עצמן ובורחות, או כאלה שמפזרים עגבניות על שולחן האוכל נגד זבובים. כל מה שיש לי להגיד בעניין זה "איש באמונתו יחיה'" (לנו דווקא יש משהו אחר להגיד, אבל לא נגיד את זה). אבל דודי מ"עופי יונה" (שוב, לא נגיד את זה) דווקא מאמין בשקיות: "הזבובים בורחים כי ההשתקפות של עצמם מוגדלת, וזה נראה להם כאילו חרק גדול רוצה לטרוף אותם".

 

בקיצור, האמת נמצאת אי שם - אז הלכנו לחפש תשובה באוניברסיטה, שנראית לנו מספיק קרובה לאי שם. הפעם פנינו היישר לראש הפירמידה, לפרופ' יואל מרגלית, שהוא מנהל המרכז להדברה ביולוגית באוניברסיטת בן גוריון וחתן פרס טיילור (הפרס הבינלאומי הגדול ביותר לנושאי הסביבה, אם לא אכפת לכם. וכן, אנחנו יודעים שלא אכפת לכם).

 

"הרעיון ששקיות מים תלויות דוחות זבובים הוא אמונה טפלה", אומר פרופ' מרגלית נחרצות. "מאחר שהזבובים נמשכים או נדחים לפי חוש הריח, אם היו מורחים משהו שדוחה זבובים על השקיות הטיפשיות האלה אולי היה בזה טעם. מצד שני, בשביל חומר דוחה זבובים אנחנו לא צריכים שקיות עם מים; יש חומרים שדוחים זבובים, אבל הפרקטיקה הנפוצה היא דווקא לכידה במי סוכר מהולים ברעלים שונים". ככה, פשוט.

 

על הדרך מגלה פרופ' מרגלית כל מיני אמונות דומות בתחום: לפני שנתיים, למשל, פורסם שהקוריאנים המציאו טלפון נייד שמזמזם בתדר מסוים וזה דוחה יתושים. הקטע הוא שבמציאות זה בדיוק הפוך; התקשורת בין היתושים מבוססת על קול, והנקבה דווקא נמשכת לזמזום של הזכר. אבל באמריקה יש 250 מיליון קונים פוטנציאליים, ואם 30 אלף מתוכם קונים אז מישהו עושה עסק טוב.

 

אגב, הידעתם? בארץ מכרו פעם אקווריום עם דג שטורף זחלי יתושים, אבל היתושה דווקא הטילה ביצים במים וככה באו לעולם מיליוני יתושים. "נו טוב", מסכם מרגלית, "לא חסרים טיפשים". האמת היא שלא היינו חייבים פרופסור בשביל לדעת את זה.

 

למה יש זיקפת בוקר

 

הקורא יריב אלישע לומד להכיר את גופו, ושואל אם לזיקפת הבוקר יש עוד תפקיד חוץ מלהרגיע ולסמן ליוסטון שאין שום פרובלם. אז קודם כל, יריב, אל תזלזל בזיקפת הרגעה: תאר לעצמך עולם מושלם שבו הכבד שלך היה אומר כל בוקר "תשמע, הדרינק העשירי היה קצת מיותר, אבל אני בסדר". אתה רואה, על זה בטח לא חשבת.

 

גם ד"ר יוסף שמואלי, אורולוג בכיר בבית החולים בילינסון ומי שממונה על הטיפול המיני של הפציינטים, רוצה להרגיע אותך. "זיקפת בוקר זה דבר לגמרי נורמלי ותקין", הוא מודיע. אמרנו לו שממש לא אכפת לנו אם זה תקין או לא, שקראנו ב"על בנים ועל בנות" שגם קרי לילה זה ממש בסדר - ושהשאלה היתה בשביל מה זה טוב.

 

"זיקפה היא רפלקס", אומר ד"ר שמואלי בלי לצחקק אפילו פעם אחת. "כשאדם עירני, המוח שלו שולח גירוי חשמלי שמדכא את הרפלקס הזה. כשאדם ישן וחולם הדיכוי הזה מוסר, והרפלקס משתחרר בצורת זיקפה". אגב, אין קשר לסוג החלומות. הם בהחלט יכולים להיות גם לא ארוטיים; מה שחשוב הוא שהשליטה של המוח קצת יורדת בשעת השינה.

 

והנה חתיכת סקופ: זיקפת בוקר היא בעצם סוג של זיקפת לילה, כי היא מתרחשת כשאדם מתעורר אחרי או תוך כדי חלום. "לכל גבר בריא יש בין שלוש לחמש זיקפות בלילה", מצהיר ד"ר שמואלי. "מדובר בזיקפות באיכות טובה שנמשכות אפילו חצי שעה. למעשה, כשרוצים לשלול בעיה רפואית, אחת השאלות היא אם יש זיקפות לילה ובוקר".

אם ממש חשוב לכם לדעת את כל הפרטים, אז למכשיר שמודד את הזיקפות האלה קוראים ptn (או penise tumescence nocturnal), והוא בודק כמה איבר המין מתרחב ומתקשה; בבוקר הפציינט השמח מקבל תרשים שמראה לו למשל "זיקפה של 40 דקות בנוקשות של 80 אחוז". לא סגורה על זה, אבל נראה לי שבכל זאת יותר כיף להשוות אורך.

 

למה צועקים על דבורים "מלח מים"

 

זה מה ששואל הקורא נמרוד - והתשובה הממש מפתיעה היא שאין שום סיבה בעולם לצעוק על דבורים. ממש כמו שאין שום סיבה להקיש על עץ, למרוח כניסות של בתים בצבע כחול או ללבוש בגדי נשים. אבל איזה קטע: די הרבה אנשים עושים את זה.

 

כדי להבין באופן מדעי למה זה מיותר הפנינו את השאלה למחלקה לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. הם אמרו מצידם שלא נראה להם שדבורים מבינות עברית, ולכן אפשר לצעוק עליהן גם את שער הדולר אם זה גורם למישהו עונג. אבל דוקטורנט אחד בשם רועי ניסה בכל זאת לשער למה המנהג הזה קיים.

 

"כשמלמדים דבורים לזהות ריח כלשהו משתמשים בתמיסת מי מלח כגורם מרתיע ובתמיסת מי סוכר כגורם מתגמל", הסביר רועי. "זה עובד ככה: נושפים על הדבורים חומר עם ריח מסוים, ואם הן מקבלות אחר כך מי סוכר הן לומדות לקשר את הריח עם מזון. לעומת זאת, אם הן מקבלות מי מלח אחרי החשיפה לריח הן מקשרות אותו עם גועל נפש".

 

אולי חשוב לך לדעת גם שבתגובה למי סוכר הדבורים שולפות את החדק - קיבינימט, תסתפק בידיעה שיש להן אחד - שזה כנראה דבר חיובי מבחינתן (או לפחות עוזר להן לאכול), ובתגובה למי מלח הן נרתעות. אגב, כשהדבורה מגיעה לקורס מתקדמים היא שולפת את החדק שלה מיד כשהיא מריחה את הריח המגרה, גם אם לא נתנו לה מי סוכר.

 

בקיצור, נמרוד, זה עשוי להיות מקור המנהג - כלומר אנשים שצועקים "מלח מים" בעצם מנסים לשכנע את הדבורים שהם מאוד לא טעימים ובכלל לא כדאי להתקרב אליהם. נו, ואתה יודע מה אומרים ההונגרים: אם הטמטום היה מחלה כואבת, אנשים היו חיים מתחת לשולחנות.

 

למה הליום גורם לך להישמע כמו מתרומם

 

נדב גל שואל מה עושה גז ההליום לקולות של אנשים. אז אחרי שנציג את ד"ר נעם אמיר, מרצה בחוג להפרעות בתקשורת בביה"ס למקצועות הבריאות ע"ש שטייר, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב - ננסה לענות לך. כלומר, אם לא נשכח מה שאלת.

 

"גובה טון הדיבור נקבע על ידי תדר רטיטת מיתרי הקול", אומר ד"ר אמיר. "במילים אחרות, זה מספר הפעמים בשנייה שמיתרי הקול מתנודדים. ככל שמיתרי הקול רוטטים יותר פעמים בשנייה, טון הדיבור הנוצר גבוה יותר". אם אתה גבר, נדב, ד"ר אמיר מבטיח לך שמיתרי הקול שלך מתנודדים בממוצע כ-100 פעמים בשנייה. אם אתה אישה, זה יקרה אצלך כ-200 פעמים בשנייה. וחוץ מזה בוא, נביא בך.

 

למיתרי הקול לא אכפת איזה גז מקיף אותם, ולכן כשאנחנו שואפים הליום או אוויר תדר הדיבור כמעט לא משתנה. מה שכן משתנה זה מהירות הקול, ובסביבה של הליום היא גבוהה פי שלושה ממהירות הקול באוויר. "כשחלל הפה והגרון מתמלאים בגז שמהירות הקול בו כל כך גבוהה, רק גון הקול משתנה ולא מספר הרטיטות של המיתרים", ממשיך ד"ר אמיר. "העניין הוא שהשינוי הזה מאוד משמעותי, ולכן אנחנו כאילו מצייצים. בדיבור רגיל נובעים השינויים בגון הקול ממצב הלשון, השפתיים ויתר איברי ההיגוי".

 

בכל מקרה, ד"ר אמיר לא ממליץ להגזים בשאיפת הליום. לא כי זה ממכר או משהו, אלא כי ריאות מלאות בגז זה אומר ריאות בלי חמצן. וזאת, נדב, יכולה להיות בעיה קטנה בנוגע להמשך החיים שלך.

 

לאן הולכים הפלוצים כשמשרים שעועית במים

 

אתם רואים, סופסוף שאלה חשובה. תודה לקורא אורי ליפשיץ, שגם ממש רוצה לדעת מה יקרה אם מישהו ישתה מים שהושרתה בהם שעועית - כאילו, אם הוא יפליץ בטירוף - והתשובה הממש מפתיעה היא כן! לגמרי כן!

 

סיגל פרישמן, מנהלת שירות הדיאטה בבית החולים בילינסון, מסבירה: "בקליפה של שעועית וקטניות אחרות יש שרשרות של סוכרים שנקראות אוליגוסכרידים. הן לא מתפרקות ונספגות במעי הדק כמו רוב האוכל, אלא מגיעות עד המעי הגס. חיידקים ידידותיים (נו, אלה מהיוגורט עם השמות של הפועלים הזרים - א.צ) שחיים במעי הגס מפרקים את השרשרות לתזונתם האישית, ובתהליך מפרישים פחמן דו-חמצני. זה הגז שיוצא כשיש לנו גזים". הסיבה שלגזים יש ריח כל כך לא מצחיק היא שהם נוצרים בסביבה עמוסת צואה, שאצל רובנו לא מתאפיינת בניחוח לבנדר.

 

פרישמן מסבירה שכשמשרים את השעועית במים ליותר מ-12 שעות, חלק מהאוליגוסכרידים נשטפים במים. עכשיו, מישהו אשכרה בדק את זה ומצא שאחרי ההשריה כמות האוליגוסכרידים בקליפה של הקטנית יורדת (אבל לא נעלמת ממש), ונוכחותם במים עולה. לכן שעועית מושרית בכל זאת גורמת לגזים, אבל מעט יחסית - ולעומת זאת, מי ההשריה גורמים להילולת פלוצים בקנה מידה אופראי.

 

מי יכול לשקוע בים המלח

 

הקורא תומר גולדשטיין הכיר איזה דבה, ונורא דחוף לו לדעת אם גם היא תצוף במקום הכי נמוך בעולם. אנחנו תוהים אם תומר גולדשטיין גמר תיכון, אבל באמת לא אכפת לנו לדעת את התשובה. כאילו, תחשוב שנייה: אוניות משא, שהן די כבדות בדרך כלל, צפות בים. אפילו באוקיינוס. במילים אחרות, השאלה הזאת ממש לא קשורה למשקל החברה שלך - אלא למידת הצפיפות שלה. ומכיוון שמדובר בצירוף המילים הכי מגעיל בעולם, בוא נעזוב אותה לרגע ונדבר בתיאוריה.

 

אז ככה: ליטר אחד של מים מזוקקים שוקל קילו, לעומת ליטר אחד של מי ים ששוקל בערך קילו ו-30 גרם. ההפרש הזה הוא כל המלחים, המינרלים, שתן הדגים ושאר ההפרשות שמומסות בתוך המים. עכשיו, המים בים המלח הרבה יותר צפופים ממי ים רגילים כי מומס בהם המון המון מלח (את זה אולי יכולת לנחש בעצמך, אבל לא לקחנו סיכון במקרה שלך). ליטר של מי ים המלח שוקל קילו ורבע, שזה ממש כבד - ולכן כל דבר שהוא פחות צפוף מהמים האלה, בני אדם למשל, יצוף. וכל דבר שליטר ממנו שוקל יותר מקילו ורבע, כמו כדורי באולינג למשל, ישקע. תודה שזה די מהפכני.

 

איך בונים מנופים

 

הקוראים יוני ודליה רומן נסעו ליד מגדל שלום וראו על הגג מנוף ענקי. עכשיו הם חייבים לדעת מה זה הדבר הזה, איך הוא הגיע לשם - וגם איך לעזאזל בונים מנוף.

 

"המנוף הזה נקרא 'עגורן צריח'", שמח להסביר המהנדס

 האזרחי פנחס קדר. "עגורן כזה יכול להיות מוצב באתר בנייה ללא תמיכה, ואז גובהו המקסימלי 80 מטר. אפשר לייצב את העגורן אם מצמידים אותו לבניין, ואז גובהו לא מוגבל מבחינה תיאורטית". ולא פחות חשוב - כושר ההרמה המקסימלי של עגורן כזה הוא עד 18 טון. עד גובה מסוים, מוסיף קדר, באמת בונים עגורנים בעזרת מנופים ניידים גדולים, אבל העגורן הזה בנוי ככה שהוא יכול להגביה את עצמו עם התקדמות הבניין. כאילו, עגורן מחונן.

 

האמת, ממש מחונן: הוא בנוי ככה שבתוך הגליל החיצוני יש עוד עמוד שיכול להישלף החוצה ולהגביה את כל העסק עוד ועוד, ואז אפשר להוסיף לו גם קטעי ביניים בין החלק העליון של הצריח לחלק האופקי המסתובב. באופן תיאורטי, העגורן יכול להמשיך לטפס עד אינסוף. באופן מעשי, אולי כדאי שתסתכלו על הכביש כשאתם נוהגים.

 

האם עמידת ראש מונעת התקרחות

 

הקורא מוטקה מתחיל להקריח, וזאת בעיה שלו. אבל הוא שמע פעם שעמידת ראש משפרת את זרימת הדם לאזור הקרקפת וככה נמנעת התקרחות, וזאת כבר בעיה שלנו. אז בוא נעשה את זה קצר: התשובה היא לא.

 

פרופ' מיכאל דוד, מנהל מחלקת עור במרכז רפואי רבין, מוכן להרחיב בנושא ולהגיד ש"לא, עמידת ראש לא משפרת את זרימת הדם לקרקפת". אבל שב טוב, כי מה שבטוח לא ידעת זה שלחץ ממושך על הקרקפת, איפה שהראש מונח על הרצפה, יכול דווקא לגרום לנשירת שיער ולהתקרחות. עכשיו תחשוב לבד אם כדאי לך לעמוד על הראש.

 

האם ברק באמת לא מכה פעמיים באותו מקום

 

הקורא אלי פורטנוי חושש מברקים. ובצדק, אלי: אם היית למשל טום קרוז ב"מלחמת העולמות" היית יודע שברק יכול להכות גם 763 פעמים באותו מקום בדיוק, אבל אנחנו מניחים שאתה לא טום קרוז אלא קצת יותר מכוער. בדיוק בגלל זה פנינו למרכז החיזוי הלאומי בבית דגן וביקשנו מאורי בץ (כן, ההוא. ולא, הוא לא אח של אוזה) לספר לך את האמת.

 

"אם הלילה יש סופת ברקים וברק פוגע בנקודה מסוימת, ברק נוסף לא יפגע שם באותו לילה", מסביר בץ, "אבל זה לא אומר שבחורף הבא או אפילו בעוד שבועיים ברק לא יפגע שם שוב". ההסבר פשוט: ברק מכה במקום הגבוה ביותר בשטח, אפילו אם מדובר רק בחמישה ס"מ גבוה יותר משאר השטח. כל מה (או מי) שמוכה בברק נשרף, נחתך, נגדע ונופל, לא בהכרח בסדר הזה - ואז הוא כבר לא הכי גבוה בשטח והברק לא יכה בו שוב. אבל אם באותו מקום שנפגע יעבור או יעמוד משהו בולט בפעם אחרת, הברק ישמח להכות בו בלי שום נקיפות מצפון.

 

ועוד דבר שכדאי לדעת: בשבריר השנייה של פריצת הברק מתחמם האוויר שסביבו לטמפרטורה של יותר מ-27 אלף מעלות צלזיוס. זה ממש חם. יותר מפני השטח של השמש. ולכן, אלי, אם אתה בחוץ בזמן סופת ברקים - כדאי שתיכנס פנימה. ואם אין פנימה בסביבה, נסה לרדת הכי נמוך שאפשר בלי לגעת בקרקע. לא יודע איך לרדת? עזוב אותנו. קארין ארד זה שמאלה במסדרון.

 

מה קדם למה, הביצה או התרנגולת

 

וואלה, לזה לא ציפינו. אז שים לב, הקורא עידן, אנחנו הולכים לענות לך - אבל רק בתנאי שלא תעשה מזה סדרה. כאילו, אנחנו ממש לא רוצים לראות כאן את "מבחינה מדעית, מאיפה משתין הדג", או "מבחינה מדעית, האם תנין יותר ארוך או יותר ירוק" וכאלה. ובקשר לשאלה שלך: ברור שהביצה.

 

דינוזאורים בקעו מביצים עשרות מיליוני שנים לפני המצאת הכרבולת. למעשה, בחודש שעבר אפילו פורסמו תמונות של עובר דינוזאור מאובן בתוך הביצה שלו - והביצה הזאת, שב טוב, כבר חגגה יומולדת 190 מיליון. אפרוח הדינוזאורים היה באורך 8 ס"מ כשמצאו אותו, ואם הוא היה גדל כמו שצריך, אי שם בעידן היורה, הוא היה הופך למאסוספונדילוס בוגר וחברותי באורך 5 מטרים. כשחושבים על זה ככה, עידן, אולי זה לא נורא שהדינוזאורים נכחדו והותירו אחריהם רק כמה יצורים שהתפתחו לשניצלים.

 

האם חלב-אם הוא חלבי

 

אנחנו באמת לא רוצים לדעת מה גורם לקורא אהוד לחשוב על שאלה כזאת, או באיזה מרתף הוא יושב עכשיו. בכל מקרה, התשובה היא לא. ממש לא. לפחות ככה אומר הרמב"ם: אסור לאדם שכבר נגמל לינוק מהאישה ישירות, מטעמי "לא תשקצו את נפשותיכם" (רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק ג', הלכה ה'). בקיצור, שאול, לך תחפש ציצים יבשים.

 

למה שמים דווקא גיר על מקל ביליארד

 

הקורא אורי שקד חושב שזה סתם איזה קטע של מתרוממים. לנו קצת קשה להבין מה מתרומם בגיר ומקל, אבל מה אנחנו יודעים. איזה מזל שאיתן חבה מ"השולחן הירוק" דווקא מבין בזה משהו, וגם ממש שמח לדבר על זה.

 

"מאבקים את הראש של המקל בגיר כדי להגדיל את החיכוך בין ראש המקל לכדור, ככה שהמקל לא יחליק בזמן הפגיעה", אומר חבה. "זה כמו שמניפי משקולות מאבקים את הידיים כדי שהן לא יחליקו. כמובן שיש גירים באיכויות שונות, אבל כולם עושים את העבודה". אבל לא לגמרי טעית, אורי, כי מי שמתלבט בין מותגי גירים - חושלוקי מתרומם.